פרשת אחרי מות - קדושים תשכ"ו - הפטרת קדושים כמנהג ספרד
א. שאלות כלליות
1. השוה את פרקנו (כולו) להפטרת פרשת פרה (יחזקאל ל"ו ט"ז-ל"ו). מה הדומה ומה השונה בין שתי ההפטרות?
2. על שני מיני חילול ה' (ומצוותיו) מדובר בפרקנו. מה ההבדל שביניהם?
(סמן את הפסוקים שבהם מדובר ב"חילול" מכל סוג!)
ב. ה' "מכר" את ישראל
"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת ה'..."
And it came to pass in the seventh year, in the fifth month, the tenth day of the month, that certain of the elders of Israel came to inquire of the LORD, and sat before me.
ד"ה לדרש את ה': על צרכיהם. "ואם אינו שומע לנו, גם אנו לא נענש על עברות שבידינו, שהרי כבר מכרנו ואין לו עלינו כלום; עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום? ומסוף הענין אתה למד...
מקורו של רש"י כאן בדברי מדרש תנחומא ישן לפרשת נצבים:
אתה מוצא שביקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל. מה כתיב שם? (יחזקאל פרק כ') "באו אנשים מזקני ישראל לדרש את ה'". אמרו לו: "בן אדם, כהן שקונה את העבד – מהו שיאכל בתרומה?" אמר להם: "יאכל!" אמרו לו: "אם חזר כהן ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו?" אמר להם: "הן", אמרו לו: "אף אנו כבר יצאנו מרשותו של הקב"ה, נהיה כאומות העולם"...
ר' ישעיה הראשון מטראני, פסוק ג':
ד"ה אם אדרש לכם: מפני שבלב רע היו באים, כמו שמפורש לפנינו...
1. מהי ההוכחה מפרקנו שבאמת זו היתה כוונת הבאים לדרש את ה' - לאיזה פסוק יתכוונו המפרשים ("מסוף הענין אתה למד", "כמו שמפורש לפנינו")?
2. לאיזו שבועה מתכוון המדרש שאותה רצו לפרוק מעליהם?
ג. תמיהות מתקיימות
"הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם"
’Son of man, speak unto the elders of Israel, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Are ye come to inquire of Me? As I live, saith the Lord GOD, I will not be inquired of by you.
"הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם הֲתִשְׁפּוֹט בֶּן אָדָם אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם"
Wilt thou judge them, son of man, wilt thou judge them? cause them to know the abominations of their fathers;
השוה:
"הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם?"
’Son of man, these men have set up their idols in their mind, and put the stumblingblock of their iniquity before their face; should I be inquired of at all by them?
"לָכֵן דַּבֵּר אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ... אֲנִי ה' נַעֲנֵיתִי לוֹ"
Therefore speak unto them, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Every man of the house of Israel that setteth up his idols in his mind, and putteth the stumblingblock of his iniquity before his face, and cometh to the prophet—I the LORD will answer him that cometh according to the multitude of his idols;
ד"ה האדרש אדרש: התראה כי אני אדרש להם ואשיב על דבריהם; הרבה תמיהות מתקיימות.
ד"ה הלבן: יש תמיהות שהן קיימות כמו (שמואל ' ב' כ"ז) "הנגלה נגליתי לבית אביך"... אף זו קיימת, וכך אמר בלבו : הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי!
הלבן SHALL A CHILD BE BORN TO ONE WHO IS A HUNDRED YEARS OLD? — There are some questions expressing astonishment which do not imply a doubt but rather affirm the certainty that the circumstance referred to has happened or will happen, as (1 Samuel 2:2) “Did I reveal myself [unto thy father’s house?]” (Of course, I did) and (Ezekiel 8:6) “Seest thou what they do?” (You, of course, have seen it). This question, too, affirms the certainty that it is possible for God to cause Abraham, at the age of hundred, to beget a son and this is in effect what he said to himself: Would there be done to another man one hundred years old this favour that the Holy One, blessed be He, is doing to me”? (Rashi means that the words must be translated, “would a child be born to any other person who is a hundred years old?”).
אבן-כספי, פרק י"ד פסוק ג':
ד"ה האדרש אדרש להם: מטעם (ישעיה ס"ה א') "נדרשתי", שטעמו כמו – נמצאתי. והנה הדרישה יותר נכבדת מן המענה, כמו ש"רצה" יותר נכבד מ"שעה" – רצונו לומר (בראשית ד') "וישע ה' אל הבל". לכן אמר ה' אל אלה, כי לא יהיה נדרש להם, אבל יהיה נענה...
1. האם שלוש השאלות (בפסוק ג' ובפסוק ד' בהפטרתנו ובי"ד ב') הן לדעתך באותו כיוון, או לא?
2. התוכל להסביר את המושג "תמיהות מתקיימות" - האם התמיהות של הפטרתנו בפסוק ג' או ד' הן "תמיהות מתקיימות"?
3. לדעת רד"ק אין הפסוק משמואל א' ב' שייך לסוג התמיהות המתקיימות. הסבר!
ד. "ואמר אליהם"
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ"
and I said unto them: Cast ye away every man the detestable things of his eyes, and defile not yourselves with the idols of Egypt; I am the LORD your God.
ד"ה ואמר אליהם: אהרן ניבא להם נבואה זו קודם שנגלה הקב"ה על משה בסנה, וזהו שנאמר (שמואל א' ב') לעלי: "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן..."
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה ואומר אליהם: כמה אמרות יש בתורה ובמקרא שהם לנוכח דבר מה ואם איננו שם, כל שכן שזה כולו היה מצות האבות השלושה לבנים, ובפרט יעקב בעת מותו, כל שכן שקודם זה כתיב (בראשית ל"ה ב') אמרו אליהם: "הסירו את אלוהי הנכר אשר בקרבכם". וכל שכן שכתוב "ויאמר אלוקים יהי אור", ורבים כן לאין מספר, שהכוונה בם כמו (בראשית י"ז י"ז) "ויאמר בלבו".
1. מה קשה לשני המפרשים בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין שתי התשובות הניתנות בדברי שני הפרשנים?
3. הסבר דברי אבן כספי "ואם איננו שם" – היכן?
4. למה התכוון בדברו על יעקב לפני מותו?
5. מה ענין "יהי אור" לענייננו?
ה. עבדות מצרים - על עוון
"וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ..."
But they rebelled against Me, and would not hearken unto Me; they did not every man cast away the detestable things of their eyes, neither did they forsake the idols of Egypt; then I said I would pour out My fury upon them, to spend My anger upon them in the midst of the land of Egypt.
ר' יוסף אבן כספי:
ד"ה וימרו בי: לא אמר זה הנביא עתה כי קודם קום המלך החדש המרו ישראל ועבדו עבודה זרה, עד שבעבור זה נענשו, כי זה היה כנגד מה שכתוב בתורה או היה תוספת גמור. כי אין זה כמו (בראשית י"ח כ"א) "זעקת סדום ועמורה כי רבה" שכבר פירשנו כי שם כתב "זעקת" אך לא ידענו למה, עד שפירשו יחזקאל. (כוונתו לדבריו ליחזקאל ט"ז מ"ט ד"ה הנה זה היה עון סדום אחותך: בזה פירש הנביא הזה מה שכתוב בתורה "זעקת סדום ועמורה כי רבה" וכן (בראשית י"ג) "ואנשי סדום רעים וחטאים", וכדאי הוא לסמוך עליו; ודי בזה, עד נאמן, כי עיקרי ספרי הנביאים לעשות פירוש על כל מה שכתב בתורה וזה ענין יקר, אין כמוהו.) ואולם אין מילה בתורה שתעיד על היות זה העינוי והעבדות על עוון קדום להם, חלילה, כי בכל זה כוונה אחרת, אין זה מקום ביאורה. ולכן הטעם בזה בלי ספק, כי ה' נתנם לעבדים ביד המלך החדש ועמו לסיבה ידועה אצלו יתברך, וגזר עליהם העינוי ארבע מאות שנה לבד. והם רבים מהם נטמעו עם המצרים ונשתמדו ועבדו אלוהיהם, אם בעבור שירחמו עליהם יותר, ואם על דרך הסכלות הגמור, ודי לנו במה שכתוב בתורה (שמות ו' ט') "ולא שמעו אל משה", כמו שאמר בזה (בפרקנו) "וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי", וה' כי ראה זה אמר להעמידם לנצח באותו העבדות ולכלותם בארץ מצרים, אבל זכר הזמן המוגבל לאבותם ולא עשה כן.
*
1. מה הקושי שמעורר פסוקנו, שאותו רצה לישב?
*
2. הסבר את המילים המסומנות בקו (מהו שהיה כנגד הכתוב בתורה? לאיזה מקום בתורה הוא מתכוון?)
3. מהו פירושו לשמות ו' ט', ובמה הוא סוטה מן הפשט?
4. לשם מה רומז הוא כאן לפירושו שנתן ליחזקאל ט"ז מ"ד - מהי חשיבות המקום ההוא לענייננו?
ו. חוקים ומשפטים
"וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"
And I gave them My statutes, and taught them Mine ordinances, which if a man do, he shall live by them.
"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם"
Moreover also I gave them My sabbaths, to be a sign between Me and them, that they might know that I am the LORD that sanctify them.
1. הסבר, למה נאמר לגבי חוקים "נתינה" ולגבי משפטים "הודעה"?
ד"ה את משפטי תעשו: ...ועל דרך הפשט "משפטי" כמשמען – הדינים האמורים בפרשת "ואלה המשפטים" ובכל התורה, ולכך יאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו. וכן יחזקאל הזכיר פעמים רבות במשפטים "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ובשבתות אומר "להיות לאות ביני וביניהם" וכן בנחמיה (ט' כ"ט) "ובמשפטיך חטאו בם, אשר יעשה האדם וחי בהם".
א. במה שונה הרמב"ן בהבנת מבנה הפסוק מן הפירוש הרגיל?
**
ב. מה ראה הרמב"ן לאחר הביאו את פסוק י"א מפרקנו להוסיף לחיזוק דעתו את פסוק י"ב - במה כוחו יפה לחזק את דעתו?