פרשת בשלח תשי"א - אופים של יוצאי מצרים
א. בהערכת אופים של יוצאי מצרים
סוטה ל"ו ע"ב - ל"ז ע"א (וכן מכילתא בשלח ה'):
ר' מאיר אומר: בשעה שהיו ישראל עומדים על שפת הים היו שבטים מדיינים זה עם זה. זה אומר: "אני יורד תחילה לים", וזה אומר: "אני יורד תחילה לים". מתוך שהיו עומדין וצווחין קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה... לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפזיכן לגבורה (בעל אכסניא לשכינה. רש"י: שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו). שנאמר (דברים ל"ג י"ב) "ובין כתפיו שכן". אמר לו ר' יהודה: לא כך היה המעשה, אלא זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים" וזה אומר: "אין אני יורד תחילה לים". מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב (משבט יהודה) ושבטו אחריו לתוך גלי הים. לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר (תהלים קי"ד ב'): "היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו". אמר להם הקב"ה: מי שקידש שמי על הים, יבוא וימשול על ישראל.
תנחומא ישן בשלח (שמות ט"ו כ"ב):
"ויסע משה את ישראל מים סוף" - שהסיעם בעל כרחם, שלא בטובתם. כיצד? בשעה שיצאו ישראל ממצרים יצא פרעה לרדוף אחריהם בכל אותם האוכלוסין. מה עשה? כשרדף פרעה אחרי ישראל ברכב ופרשים עמד וקישט כל אותם הסוסים באבנים טובות ומרגליות. כשבאו לים וטיבעם הקב"ה, היו צפות כל אותן אבנים טובות ומרגליות והיו מושלכות על שפת הים. היו ישראל יורדים בכל יום ונוטלין מהם ולא היו מבקשים לזוז משם. כיון שראה משה כך... עמד והסיעם בעל כרחם.
מכילתא בשלח כ"ב:
"ויסע משה את ישראל מים סוף" ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להם משה: "קומו סעו" לא אמרו: "האיך אנו יוצאין במדבר ואין לנו מחיה בדרך?!" אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה (=בנביאים, ירמיהו ב'): "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
ד"ה ויסע משה: הסיען בעל כרחם. שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר (שיר השירים א' י"א) "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף", לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם.
ויסע משה AND MOSES CAUSED [ISRAEL] TO JOURNEY — He made them journey against their own will, because the Egyptians had adorned their horses with ornaments of gold and silver and with precious stones, and the Israelites were finding these in the sea. Greater, indeed, was the booty they obtained at the Red Sea then the booty they had brought out of Egypt — as it is said (Song 1:11) “Circlets of gold (the booty of the Sea) will we make thee together with the studs of silver” (which we brought forth from Egypt) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:36). On this account he was compelled to make them journey on against their will.
ד"ה התיצבו וראו: ...יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפילת משה היה חולש את ישראל. וה' לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה' ט') ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב' ג') סיבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.
Stand and see the deliverance of the Lord: Since you will not make war on Egypt. Rather you will see the deliverance of the Lord that He will do for you today. One may wonder how [such] a large camp of six hundred thousand men would be afraid of those pursing after them. And why did they not fight for their lives and for their children? The answer is that the Egyptians were the Israelites' masters. And [so] this generation that went out of Egypt learned from its youth to tolerate the yoke of Egypt and had a lowly image. And [so] how could they now battle with their masters? And Israel was [also] indolent and not trained in warfare. Do you not see that Amalek came with [only] a small group and were it not for the prayer of Moshe, they would have overpowered Israel. And the only God, 'who does great things' and 'for whom all plots are contemplated,' caused that all the males of the people that went out of Egypt would die. As there was no strength in them to fight against the Canaanites, until a new generation, after the generation of the desert, arose. And they did not see exile and they had a [confident] spirit, as I mentioned in the words about Moshe in the Parsha of Eleh Shemot (Ibn Ezra on Exodus 2:3).
1. מהן הערכותיהם השונות של חז"ל לאופים של יוצאי מצרים?
2. לאיזו משתי ההערכות של חז"ל מתאימים יותר הפרטים המסופרים בפרשת בשלח על התנהגותם של יוצאי מצרים?
*
3. למה נמנע רש"י מהביא את מדרש חז"ל לכניסת ישראל לים סוף, והביא את מדרש חז"ל לפרידתם מים סוף?
*
4. מדוע בחר רש"י לפסוק כ"ב את דברי ר' אליעזר שבמכילתא על פני דברי מדרש תנחומא ישן, המדבר בשבחן של ישראל?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
1) פסוק כ"ב
ד"ה ויסע משה: הסיען בעל כרחם. שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר (שיר השירים א' י"א): תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם.
מה קשה לרש"י?
ד"ה ושם נסהו: לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה, בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו.
ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.
א. לשם מה הוסיף רש"י מילת "לעם", מה הקושי שרצה לתרץ בזה?
"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן".
And the name of the place was called Massah, and Meribah, because of the striving of the children of Israel, and because they tried the LORD, saying: ‘Is the LORD among us, or not?’
**
לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לפרש "ושם נסהו" על ההתלוננות, שאין ענין לו עם חוק ומשפט שנתן להם, ולמה לא יפרשהו על המצוות שנתן להם לנסותם, אם יקבלום בשמחה אם לאו, שאז יתישב יותר מה שכתוב אחריו מיד "והיה אם שמע תשמעו".
נסה לישב קושיתו!