פרשת ויצא תשי"א - בריחת יעקב מלבן
הערה: לפרק זה עיין גם גיליון ויצא תש"ז.
א. לבן ובניו
"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר..."
And he heard the words of Laban’s sons, saying: ‘Jacob hath taken away all that was our father’s; and of that which was our father’s hath he gotten all this wealth.’
"וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן"
And Jacob beheld the countenance of Laban, and, behold, it was not toward him as beforetime.
1. ר' שמשון רפאל הירש:
למה מדובר כאן תחילה על בני לבן ואחר כך על לבן? יתכן שהתנהגות הבן כלפי אביו כאן – נענשת היא מידה כנגד מידה ע"י התנהגות בני לבן כלפי אביהם. וכנראה שהם עכשיו הקופצים בראש בבית אביהם, כשם שבהיותו הוא צעיר, היה הוא קופץ בראש לפני אביו.
על יסוד איזה פסוק בפרשיות הקודמות נקבע קו זה שבאופיו של לבן?
2. השוה על פי הפסוקים הנ"ל את יחסם של בני לבן ליעקב ליחסו של לבן ליעקב. מה ביניהם?
ב. בטעם גניבת התרפים
"וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ"
Now Laban was gone to shear his sheep. And Rachel stole the teraphim that were her father’s.
דעות שונות לחכמים ולמפרשים בטעם מעשה זה של רחל אמנו, ואלה מקצתן:
"ותגנב רחל את התרפים" – והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים. אמרה: מה אנא מיזל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה? (=כיצד אנו הולכים ומניחין לאותו זקן בקלקלתו?)
ד"ה ותגנב רחל את התרפים: להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה.
ותגגב רחל את התרפים AND RACHEL STOLE THE TERAPHIM — her intention was to wean her father from idol-worship (Genesis Rabbah 74:5).
כדי שיחזור בו ויאמר: "אלוה גנוב אין בו ממש".
Rabbeinu Chananel writes as follows concerning the subject of the Teraphim: Rachel stole the Teraphim in order to force her father to become a penitent seeing he would realise that a god which allows itself to be stolen surely could not be something of substance. How could a god who cannot take care of himself take care of others? We find the same argument spelled out in detail in Judges 6,31 where Yoash ridicules the people who want to avenge their idol and execute Jerubaal (Gideon) who had smashed its altar, saying to them: “let the Baal fight his own enemies if he is as powerful as you believe him to be!” Ezekiel 28,9 phrases it thus: “Will you then say before your murderer: ”I am a god?’ But you are a man and no god in the hand of your desecrators.” [The subject of discussion was Chiram King of Tyre, a friend of David and Solomon who developed illusions of grandeur].
ד"ה התרפים: ...ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודה זרה מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך?
ד"ה ותגנב רחל: לא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח כענין שנאמר: "אין אפוד ותרפים", "כי התרפים דברו און". רגילים היו לקסום בהם.
ותגנוב רחל את התרפים, in order that Lavan should not be able to locate the whereabouts of Yaakov and his family. We know from Hoseah 3,4 that Teraphim were credited with supplying such information to people believing in their power. Zecharyah 10,2 also refers to them as speaking, though deceptively. At any rate, they were widely consulted to provide information about the future, information of a supernatural dimension.
1. כיצד משתדל המדרש ללמד זכות על רחל אמנו?
*
2. התוכל להגן על המדרש בפני התקפת ראב"ע בעזרת דברי רבנו חננאל?
*
3. לפי דעת רבנו חננאל רצתה רחל להלחם בעבודה זרה של אביה באמצעות נשק האירוניה. היכן מצינו בנ"ך מלחמה באמצעי זה נגד האלילות?
איך נתפתתה רחל לגנוב את התרפים אשר לאביה, האם חשבה להרחיקו מעבודת כוכבים ומזלות – כדבריהם ז"ל – באמת סכלות גדולה יהיה זה לה בחשבה שלעת זקנתו ישנה דעתו. ואם היות שנגנבו ממנו התרפים – יעשה לו אלוהים אחרים תחתיהם! או אם חשקה בהם רחל לעבדם כאביה, זה לא יתכןחלילה וחס!
א. מה בין אברבנאל לבין רבנו חננאל בתארם את מצבו הנפשי של עובד כוכבים ומזלות באבוד לו אלוהיו?
**
ב. הסבר את דברי הרשב"ם באופן שלא תפול עליהם טענת אברבנאל. שים לב לשני הפסוקים המובאים בדבריו – הושע ג' ד'; זכריה י' ב'.
ג. קפדנות האבות וענוותנות הבנים
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן... מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי..."
And Jacob was wroth, and strove with Laban. And Jacob answered and said to Laban: ‘What is my trespass? what is my sin, that thou hast hotly pursued after me?
ויחר ליעקב וירב בלבן: אמר ר' חננא בר יצחק: קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים. קפדנותם של אבות – מניין? "ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן: מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי" – אתה סבור שמא מכות או פצעים היו שם? לא, אלא דברי פיוסים. יעקב מפייס את חמיו: "כי מששת את כל כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך" – אמר ר' סימון: בנוהג שבעולם, חתן שדר אצל חמיו, אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד? ברם כאן "מששת את כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך"? – אפילו מחט, אפילו צינורא (=מעין מחט לסריגה) לא מצאת. ולא ענוותנותם של בנים – מניין? מדוד, שנאמר (שמואל א' כ') "ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי, מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי" – מזכיר שפיכות דמים בפיוסו. ברם כאן (=ביעקב): "כי דלקת אחרי".
1. הסבר את המושגים "קפדנות" ו"ענוותנות" המוזכרים כאן.
2. הסבר את ההשוואה בין יעקב לדוד שבדברי המדרש.
3. מצא את הקו הזה בפיוסי דוד אף בשמואל א' פרק כ"ו!