הערה: גיליון זה המשכו של גיליון שופטים תש"ט שהיה מוקדש כולו לעדים זוממים.
עיין שם!
| א. שאלות בדברי רמב"ן |
"וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו"
And the judges shall inquire diligently; and, behold, if the witness be a false witness, and hath testified falsely against his brother;
ד"ה ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד: לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו. ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו, כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת, ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם (מכות ה.).
והטעם, מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת.
1. מה הם הקשיים השונים שבפסוקנו המתורצים בדברי הרמב"ן האלה? (קשיים בעניין, קשיים בסגנון)
הסבר את הביטויים המובאים בדבריו:
א. "בא הרוג ברגליו"
ב. "הקבלה הנאמנה"
ג. "הכחשה – הזמה".
| ב. שאלת אברבנאל ותשובות לשאלתו |
אברבנאל, מקשה:
בעניין העדים הזוממים, שהעידו בדבר מה לחייב אדם אחד ובאו אחרים והזימו אותם, ציותה התורה שנאמין למזימים ולא נאמין למוזמים. ובזה הקושי גדול: כי אם היו העדים הראשונים המחייבים – שניים, והיו העדים האחרונים המזימים גם הם שניים, למה נאמין לעדים האחרונים ולא נאמין לראשונים, בהיותם שווים למספרם? (והיה ראוי שנאמר בכיוצא בזה: "אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה").
בעניין העדים הזוממים, שהעידו בדבר מה לחייב אדם אחד ובאו אחרים והזימו אותם, ציותה התורה שנאמין למזימים ולא נאמין למוזמים. ובזה הקושי גדול: כי אם היו העדים הראשונים המחייבים – שניים, והיו העדים האחרונים המזימים גם הם שניים, למה נאמין לעדים האחרונים ולא נאמין לראשונים, בהיותם שווים למספרם? (והיה ראוי שנאמר בכיוצא בזה: "אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה").
והרבה התקשו המפרשים בשאלה זו:
ועיין רמב"ם, הלכות דעות י"ח הלכה ג':
וזו שהעידה תורה עדות האחרונים על העדים הראשונים – גזירת הכתוב הוא. אפילו היו העדים הראשונים מאה ובאו שנים והזימום ואמרו להם: אנו מעידים, שאתם המאה כולכם עמנו הייתם ביום פלוני במקום פלוני"- הרי אלו (המאה) נענשים על פיהם (של השנים).
וזו שהעידה תורה עדות האחרונים על העדים הראשונים – גזירת הכתוב הוא. אפילו היו העדים הראשונים מאה ובאו שנים והזימום ואמרו להם: אנו מעידים, שאתם המאה כולכם עמנו הייתם ביום פלוני במקום פלוני"- הרי אלו (המאה) נענשים על פיהם (של השנים).
ד"ה ודרשו השופטים היטב: לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו. ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו, כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת, ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם (מכות ה.).
והטעם, מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת.
רבנו נסים, (כפי המובא באברבנאל):
המוזמים אולי חשבו שלא ראה אותם שום אדם במקום אחר באותו זמן ולכן הכניסו עצמן באותה עדות שקר. אבל המזימים אותם - אם לא היה האמת כדבריהם - איך לא ייראו מן המוזמים, שידעו האמת בעצמם, אולי יוכיחו שהאמת אתם ויביאו עדים אחרים שראו אותם באותו זמן באותו מקום שהעידו שנעשה המעשה ההוא?! הנה אין ספק שכל זמן שהמזימים לא יבררו דבריהם שהאמת איתם, ראוי שנאמין יותר לדברי המזמין אותם.
המוזמים אולי חשבו שלא ראה אותם שום אדם במקום אחר באותו זמן ולכן הכניסו עצמן באותה עדות שקר. אבל המזימים אותם - אם לא היה האמת כדבריהם - איך לא ייראו מן המוזמים, שידעו האמת בעצמם, אולי יוכיחו שהאמת אתם ויביאו עדים אחרים שראו אותם באותו זמן באותו מקום שהעידו שנעשה המעשה ההוא?! הנה אין ספק שכל זמן שהמזימים לא יבררו דבריהם שהאמת איתם, ראוי שנאמין יותר לדברי המזמין אותם.
1. מה הן שלוש התשובות הניתנות בזה לקושיית האברבנאל ומה ההבדל ביניהן?
**
2. התוכל למצוא חולשה בתשובת הרמב"ן?
| ג. "ובערת הרע מקרבך" |
"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"
then shall ye do unto him, as he had purposed to do unto his brother; so shalt thou put away the evil from the midst of thee.
אין זו מיתה, ... אך עניינו: תבער החטא בהענישך החוטא, דאם לא כן יהיה החטא בישראל וכולם יהיו נענשים עליו. וזה בניין אב לכל "ובערת הרע שעניינו: "העוון".
*
1. מה מכריחו לפרש כן?
הבא ראיות מפרשת כי-תצא המוכיחות מלשון הכתוב את צדקת פירושו.
(השווה את דברי המתרגמים:
ותפלי עבד דביש מבינך (עושה הרע).
באור:
אונד דען בעזעוויכט אויס אייך וועגשאפען
אונד דען בעזעוויכט אויס אייך וועגשאפען
בובר:
"wegmerzen sollest du sas Boese")
"wegmerzen sollest du sas Boese")
| ד. שאלות לשון וסגנון |
השווה:
"וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן"
And all Israel shall hear, and fear, and shall do no more any such wickedness as this is in the midst of thee.
"וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"
And all the people shall hear, and fear, and do no more presumptuously.
"וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"
And all the men of his city shall stone him with stones, that he die; so shalt thou put away the evil from the midst of thee; and all Israel shall hear, and fear.
"וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"
And those that remain shall hear, and fear, and shall henceforth commit no more any such evil in the midst of thee.
**
התוכל להסביר, מה ראתה התורה לשנות במקומנו את סגנונה?