שים לב: גיליון זה הוא השלמה לגיליון צו תש"ח, שעסק אף הוא בחטאת ואשם.
עיין שם וצרפהו לגיליוננו.
| א. שאלת מבנה הפרשה |
למבנה הפרשה כולה שואל אברבנאל:
למה לא בא מסודר זיכרון הקרבנות בפרשה זו כסידורם בסדר ויקרא, כי שם נזכרו החטאת והאשם אחר השלמים וכאן נזכרו החטאת והאשם קודם השלמים והשלמים אחריהם. ולמה היה החילוף הזה בדרוש אחד?
למה לא בא מסודר זיכרון הקרבנות בפרשה זו כסידורם בסדר ויקרא, כי שם נזכרו החטאת והאשם אחר השלמים וכאן נזכרו החטאת והאשם קודם השלמים והשלמים אחריהם. ולמה היה החילוף הזה בדרוש אחד?
ד"ה זאת תורת החטאת: היה הצווי בסדר ויקרא, עולה ומנחה וזבח השלמים והחטאת והאשם, כי בתחילה דיבר בקרבנות הנדבה, ואחרי כן בקרבנות החובה על חטא. אבל בכאן היה הביאור לעולה ולמנחה ואח"כ בחטאת ואשם, כי רצה לבאר דיני קדשי קדשים, כי המשפט אחד להם, כמו שאמר במנחה (פסוק י) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם, ואחרי כן יבאר דין קדשים קלים.
והנה יחדש בפרשה זו דברים רבים. "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות, שאף חטאות הפנימיות דמן טעון כיבוס, יכול אף חטאת העוף, תלמוד לומר זאת: ואמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. שכל החטאות לא תהא שחיטתן אלא בצפון. (שם מח), לפי שלא נאמר כן בפרשת ויקרא אלא בחטאת נשיא (ד כד) ויחיד, (ד כט) וכאן נתרבו כולן חטאות הצבור וחטאות הפנימיות.
עוד דרשו (תורת כהנים פרשה ג ב) "קדש קדשים", לרבות שלמי הצבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, לפי שבכל קדשי הקדשים הטעין צפון. "הוא", פרט לתודה ואיל נזיר: ועוד נתן עתה בשר החטאות לבני אהרן, (פסוק כב) וצוה שיאכלוה בחצר אהל מועד (פסוק יט), הזכרים מהן, ולא בנות אהרן. וחידש דינין הרבה בנבלעים מן החטאת (פסוקים כ_כא).
התוכל לענות לשאלת אברבנאל ולהסביר את סיבת הסדר השונה בשתי הפרשיות?
העזר בכותרות שתי הפרשיות:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם"
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר"
Command Aaron and his sons, saying: This is the law of the burnt-offering: it is that which goeth up on its firewood upon the altar all night unto the morning; and the fire of the altar shall be kept burning thereby.
| ב. "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת" |
"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת"
Speak unto Aaron and to his sons, saying: This is the law of the sin-offering: in the place where the burnt-offering is killed shall the sin-offering be killed before the LORD; it is most holy.
"וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה' וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב"
And he shall kill it on the side of the altar northward before the LORD; and Aaron’s sons, the priests, shall dash its blood against the altar round about.
הקשו המפרשים: למה לא אמר הכתוב בקיצור: ושחט את החטאת על ירך המזבח צפונה - כמו שאמר בעולה – ומה ראה לתלות מקום החטאת במקום העולה?
בעל העמק דבר, מתרץ בהביאו ירושלמי יבמות ח' הלכה ג':
ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש: "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' " – שלא לפרסם החטאים.
ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש: "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' " – שלא לפרסם החטאים.
(ופירש פני משה: שלא יבינו הקוראים שהוא חטאת ויתבייש).
היכן מצינו בתורה עוד שפרטי הדין נקבעו בהתחשב ברגשות החוטא וכדי שלא לביישו?
| ג. "...קודש קודשים היא" |
"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת ... ...קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא"
Speak unto Aaron and to his sons, saying: This is the law of the sin-offering: in the place where the burnt-offering is killed shall the sin-offering be killed before the LORD; it is most holy.
"וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא"
And this is the law of the guilt-offering: it is most holy.
מקשה אברבנאל:
למה אמר באשם ובחטאת "קודש קודשים היא" כי הנה שניהם באים על חטא – כחטאת, כאשם – ולמה יהיו אם כן קדש קודשים? ואם אלה בהיותם על חטא היו קודש קודשים, אך יהיו השלמים שאינם באים על חטא כלל – קדשים קלים (בלבד)?
למה אמר באשם ובחטאת "קודש קודשים היא" כי הנה שניהם באים על חטא – כחטאת, כאשם – ולמה יהיו אם כן קדש קודשים? ואם אלה בהיותם על חטא היו קודש קודשים, אך יהיו השלמים שאינם באים על חטא כלל – קדשים קלים (בלבד)?
ענה לשאלתו!
| ד. "קדש קדשים" |
"קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"
Speak unto Aaron and to his sons, saying: This is the law of the sin-offering: in the place where the burnt-offering is killed shall the sin-offering be killed before the LORD; it is most holy.
ד"ה קדש קדשים: כי הוא כאחד הקדשים.
holy, among the holy sacrifices i.e., it is a member of the category of holy sacrifices [cf. comment on Genesis 9:25].
**
** פרש את דבריו. מה רצה להשמיענו?העזר בדברי ראב"ע, בראשית ט' כ"ה:
ד"ה עבד עבדים: טעמו עבד, כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים היה עבד לעבדים, והעד: "קדש קדשים". בקדש הקדשים.
ד"ה עבד עבדים: טעמו עבד, כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים היה עבד לעבדים, והעד: "קדש קדשים". בקדש הקדשים.
| ה. שאלות לשון וסגנון |
1. ויקרא ו׳:כ״א
"וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם"
But the earthen vessel wherein it is sodden shall be broken; and if it be sodden in a brazen vessel, it shall be scoured, and rinsed in water.
ד"ה תבושל בו: גס בשלה ומורק ושוטף מבנין שלא נקרא שם פועלו. ובא ומורק בחולם בעבור הרי"ש שלא תדגש כי אם במקומות מועטים. במשקל לא זורק עליו מגזרת מרקו הרמחים כי המ"ם שרש.
was cooked and scoured and boiled are all verbs in the passive voice. The word scoured [Hebrew: moraq] has a ḥolem over the first consonant of the root (unlike most words in the pu‘al form), because the second consonant of the root is a resh . In Hebrew the resh , with very few exceptions, cannot take a strong dagesh (compare the similar word “thrown” [Hebrew: zoraq] [Numbers 19:13]). Scoured is from “polish the spears” [Jeremiah 46:4] — the mem is part of the root.
באור:
ד"ה ומורק: ועל דעתו (ירמיהו מ"ו) "מרקו הרמחים", (דברי הימים ב' ד) "נחושת מרוק" יש לפרשו על ההצהבה שיצהיב ויזהיר שלא יהיה עליו דופי. וכן (אסתר ב') "ובתמרוקי הנשים" שממרק בשרה ומצהיבו, וכן יש לפרשו על ההרקה, שיוציא מה שבלוע בו, כמו (שופטים ו') "ואת המרק שפוך".
ד"ה ומורק: ועל דעתו (ירמיהו מ"ו) "מרקו הרמחים", (דברי הימים ב' ד) "נחושת מרוק" יש לפרשו על ההצהבה שיצהיב ויזהיר שלא יהיה עליו דופי. וכן (אסתר ב') "ובתמרוקי הנשים" שממרק בשרה ומצהיבו, וכן יש לפרשו על ההרקה, שיוציא מה שבלוע בו, כמו (שופטים ו') "ואת המרק שפוך".
התוכל להסביר לפי דברי הביאור, למה נקראו המים שנתבשל בהם בשר בשם "מרק"?
ד"ה לכהן המקריב אותה: (ת"כ) יכול לו לבדו ת"ל לכל בני אהרן תהי' יכול לכולן ת"ל לכהן המקריב הא כיצד לבית אב של אותו יום שמקריבין אותה.
לכהן המקריב אתה וגו' [AND EVERY MEAL OFFERING …] SHALL BE THE PRIEST’S THAT OFFERETH IT etc. — One might think it shall be his exclusively! Scripture, however, states (v. 10) לכל בני אהרן תהיה IT SHALL BELONG TO ALL THE SONS OF AARON; — one might think then, that it shall belong to all of them, which is, however, impossible, for Scripture states “[it shall be] the priest’s (that offereth it”! How then can these apparently contradictory passages be reconciled? By referring the text to the “family”) officiating on that day on which it (the מנחה) is offered (Sifra, Tzav, Chapter 10 2).
ד"ה עלת איש: וטעם לו. אחר שאמר לכהן תוספת ביאור שלא ינתן העור לכהן אחר.
it shall belong to him After having stated it shall belong to the kohen , Scripture continues its clarification, that the skin may not be given to another kohen.
א. מהו הקושי הלשוני בפסוקנו?
ב. מהו ההבדל העקרוני בין השני המפרשים ביישוב קושי זה?
ועיין גם שמות ב' ו'
רש"י:
ד"ה ותפתח ותראהו: את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה (ש"ר סוטה שם).
ד"ה ותפתח ותראהו: את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה (ש"ר סוטה שם).
ראב"ע:
ד"ה ותפתח ותראהו: אחר שאמר ותראהו הוסיף לבאר. כמו ובית דוד כאלהים. כמלאך ה'.
ד"ה ותפתח ותראהו: אחר שאמר ותראהו הוסיף לבאר. כמו ובית דוד כאלהים. כמלאך ה'.
ד"ה יביאה את תרומת ה': כמו יביא את תרומת ה', אבל יכנה ויפרש. וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (לעיל ב ו), "בבואו האיש" (יחזקאל י ג), "אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר" (ירמיה כז ח), "אשר אנכי נותן להם לבני ישראל" (יהושע א ב), ורבים כן...