| א. "ועשו לי מקדש" |
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"
And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them.
ר' יודה בר סימון בשם ר' יוחנן: שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה, ונבהל ונרתע לאחוריו: בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות כ"ה ח') "ועשו לי מקדש" – אמר משה לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א' ח' כ"ז) ואתה אמרת "ועשו לי מקדש"? אמר לו הקב"ה: "משה, לא כשאתה סבור, אלא עשרים קרשים בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב, ואצמצם שכינתי ביניהם למטה, דכתיב (שמות כ"ח ב') "ונועדתי לך שם".
ובשעה שאמר הקב"ה למשה (במדבר כ"ח ב') "את קרבני לחמי לאשי", אמר משה לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! אם מכניס אני את כל חיות שבעולם יש בהם העלאה אחת? או כל העצים שבעולם יש בה הבערה אחת? שנאמר (ישעיה מ' ט"ז) "ולבנון אין די בער וחייתו אין די עולה".
אמר לו הקב"ה: "משה, לא כשאתה סבור, אלא (במדבר כ"ח ג') "ואמרת להם: זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה שנים..." ולא שנים בבת אחת, אלא אחד בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר (במדבר כ"ח ד') "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"
ובשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ל' י"ב) "ונתנו איש כפר נפשו", אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מי יוכל ליתן פידיון נפשו, שנאמר (תהילים מ"ט): "אח לא פדה יפדה איש... ויקר פדיון נפשם". אמר לו הקב"ה למשה: לא כשאתה סבור, אלא (שמות ל' י"ג) "זה יתנו... מחצית השקל..."
1. מה הרעיון המסומל בויכוח זה שבין משה לקב"ה, נגד איזו תפישה מוטעית של משכן וקרבנות נלחם המדרש?
2. הסבר בייחוד מה רוצה המדרש לסמל בהדגישו את הכמות הקטנה הנדרשת (עשרים קרשים, שני כבשים, מחצית השקל).
| ב. להבנת שורש המילה כרובים |
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"
And thou shalt make two cherubim of gold; of beaten work shalt thou make them, at the two ends of the ark-cover.
ד"ה כרובים: דמות פרצוף תינוק להם.
כרבים CHERUBIM — They had the form of a child’s face (Sukkah 5a).
ד"ה ועשית: אמרו קדמונינו כי צורת כרובים כשני נערים. ופירשו כרוביא בלשון ארמי. והכ"ף משרת. ונכון דברו שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה. ושמו המלה לזכר כמו מלת אנוכ' כי כ"ף כרוב שורש. והעד והיו הכרובים כי הה"א ה"א הדעת ואינו לתימה כה"א הכמכת מכהו הכהו.
And you shall make: Our predecessors said that the form of the keruvim were like two youths, and that its meaning is "like a baby (keravya)" in Aramaic, and that the [letter] kaf is [a prefix]. Yet they spoke correctly, that they have the form of children - if they have a tradition, and they made the word a mnemonic, like chanukah [is used]. For the kaf [in] keruv is [part of the] root. And the testimony ([is in] verse 20 of this chapter), "and hakeruvim were" - since the [letter] hay [at the beginning of the word (ha)] is a definitive hay and not one of questioning, like the hay (in Isaiah 27:7), "Was he beaten as his beater has been?" (Had the hay been used as a questioning hay, the kaf could have been part of the root.)
(להבנת דברי ראב"ע: החל מן "כי כ"ף כרוב" כוונתו להביע את דעתו הוא בניגוד לדעת חז"ל)
כרוב כמו הפוך "רכוב", ונקראו כן מפני שהם רכב אלוקים כטעם "וירכב על כרוב" (תהילים י"ח).
1. מה המחלוקת בין רש"י לראב"ע?
**
2. מה הדמיון ממילת "חנוכה" המובאת בראב"ע?
3. במה סותר פסוק כ' "והיו הכרובים" את דעת רש"י לדעת ראב"ע?
4. הסבר את דברי שד"ל והבא דוגמאות בלשון לדרך הפוך כזו?
| ג. בסמליות הכרובים |
ואפשר עוד אצלי שהיו הכרובים ההם כדמות שני ילדים קטנים אשר אין בהם כל מום ולא טעמו טעם חטא, הא' בצורת זכר והב' בצורת נקבה, לרמז וללמד שכל איש ואישה מבני ישראל, המה, ראוי שמילדותם יתמידו ויכלו ימיהם על תורת האלוקים ויהגו בה יומם ולילה אם בקריאתה ואם בקיום מצוותיה... והיו פניהם איש אל אחיו לרמז שכל אשר בשם ישראל יכונה ראוי שיהיו ראשונה כנפיו ומחשבתו פרושות למעלה כלומר לעבד את קונהו ית' בדברים שבינו למקום וגם כן יהיו פניהם איש אל אחיו כלומר באהבת הרעים ובאחווה גמורה במה שבינו לבין חברו.
הירש:
הכרובים מופיעים במקרא בתפקיד כפול: כשומרים וסוככים, וכנושאי הכבוד. כשומרי דרך עץ החיים הועמדו הכרובים בבראשית ג' כ"ד. "את כרוב ממשח הסוכך", נקרא מלך צור שמרגע משיחתו למלך הופקד לשמור. "וירכב על כרוב ויעוף" ואמר בתהילים על ה' בחושו לעזרת דוד. ביחזקאל י' א' הכרובים הם נושאי הכבוד, ובשמואל א' ד' ובכמה מקומות הוזכר "יושב הכרובים"... גם במקומנו מופיעים הכרובים בתפקיד כפול: הם סוככים על הארון והאם נושאי הכבוד... אבל מכיוון שהכרובים הינם חלק עצמי של הכפרת, לא חוברו אליה, אלא "מקשה תעשה אותם משני קצות הכפרת", והכפרת מתרוממת מעל עצמה, מגינה על עצמה ונושאת הכבוד האלוקי. – הרי שמסומל בהם הרעיון הבא. ע"י שמירת החוק האלוקי (המסומל בארון) מתעלה האדם למדרגת כרוב לעצמו, ונושא כסא הכבוד, שמירתו את מצוות ה' משמרתו ומנשאה אותו למעלת המגשים רצון האלוקים עלי אדמות. בקיום המצוות נודע ישראל לתשועת עולמים והוא מכין עצמו בזה להיעשות מכון לשבתו ית' בארץ. (פסוק ח: "ושכנתי בתוכם")
הכרובים מופיעים במקרא בתפקיד כפול: כשומרים וסוככים, וכנושאי הכבוד. כשומרי דרך עץ החיים הועמדו הכרובים בבראשית ג' כ"ד. "את כרוב ממשח הסוכך", נקרא מלך צור שמרגע משיחתו למלך הופקד לשמור. "וירכב על כרוב ויעוף" ואמר בתהילים על ה' בחושו לעזרת דוד. ביחזקאל י' א' הכרובים הם נושאי הכבוד, ובשמואל א' ד' ובכמה מקומות הוזכר "יושב הכרובים"... גם במקומנו מופיעים הכרובים בתפקיד כפול: הם סוככים על הארון והאם נושאי הכבוד... אבל מכיוון שהכרובים הינם חלק עצמי של הכפרת, לא חוברו אליה, אלא "מקשה תעשה אותם משני קצות הכפרת", והכפרת מתרוממת מעל עצמה, מגינה על עצמה ונושאת הכבוד האלוקי. – הרי שמסומל בהם הרעיון הבא. ע"י שמירת החוק האלוקי (המסומל בארון) מתעלה האדם למדרגת כרוב לעצמו, ונושא כסא הכבוד, שמירתו את מצוות ה' משמרתו ומנשאה אותו למעלת המגשים רצון האלוקים עלי אדמות. בקיום המצוות נודע ישראל לתשועת עולמים והוא מכין עצמו בזה להיעשות מכון לשבתו ית' בארץ. (פסוק ח: "ושכנתי בתוכם")
1. התוכל להביא מפרטי עשיית הכרובים סמך לדעתו של הירש?
2. מהו ההבדל בין אברבנאל להירש בפענוח סוד הכרובים?
3. למי משניהם יש להביא סיוע משורש המילה "כרוב", עיין בשאלה הקודמת?