פרשת שמיני תשי"ד - היום השמיני
א. אהרן נצטווה על העגל - שאלות ברש"י
"וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר"
and he said unto Aaron: ‘Take thee a bull-calf for a sin-offering, and a ram for a burnt-offering, without blemish, and offer them before the LORD.
ד"ה קח לך עגל: להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה.
קח לך עגל TAKE THEE A CALF — This animal was selected as a sin offering to announce to him that the Holy One, blessed be He, granted him atonement by means of this calf for the incident of the golden calf which he had made (Midrash Tanchuma, Shmini 4)
השווה לדברי רש"י אלה:
ד"ה כתנת בד קדש ילבש: מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ, שיש בהם זהב, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור (ראש השנה כ"ו) אלא בד' ככהן הדיוט, וכולן של בוּץ.
'כתנת בד וגו [HE SHALL PUT ON] THE LINEN INNER GARMENTS etc. — This teaches us that he must not officiate in the “Interior" (in the Holy of Holies) robed in the eight garments which were the insignia of the High Priest (cf. Exodus 28:4ff) in which he performed the service outside (in the היכל and the עזרה) and in which there was gold interwoven, — because the prosecuting counsel cannot become the defending counsel) — but in the four garments (cf. Exodus 28:40), like an ordinary priest, all of these being on this occasion entirely of linen (whereas one of the four worn by the ordinary priests, the belt, was a mixture of wool and linen) (Rosh Hashanah 26a).
ד"ה אל אלעזר הכהן: כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור.
אל אלעזר הכהן TO ELEAZAR THE PRIEST — just as they gathered together against Aaron who was a priest to force him to make the golden calf. But because Aaron had made the calf this rite was not entrusted to him that it should be carried out by him, because the prosecuting counsel cannot become the defending counsel (Rosh Hashanah 26a; cf. Rashi on Leviticus 16:4; Aaron who had caused the sin was not a fitting person to atone for it: therefore the rite had to be performed by another priest, viz., by Eleazar).
ומקשין מפרשי רש"י משני מקומות אלה על מקומנו: והלא "אין קטיגור נעשה סניגור".
1. הסבר מהי הקושיה ומה מובנה.
**
מפני שהחוטאים בדבר אחד ונזופים בו, אין מדרכם שישתמשו באותו דבר ואפילו שיזכירוהו בפיהם כל עוד שלא נתכפר להם עוון, מפני שעל ידי שהוא משתמש בו או מזכירו בפיו, נזכר עוונו. ולכן בהכרח כשהם רואים את אהרן עכשו שהוא מקריב העגל שחטא בו ואינו ירא פן יזכור עוונו, נודע להם שבודאי נתכפר עוון העגל.
ומוסיף הרא"ם:
ואין זה נכון.
הסבר מלשונו של רש"י לפסוקנו ש"אין זה נכון".
*
3. השווה לדברי רש"י כאן את דבריו בראשית י"ב ד"ה לך לך, ונסה לישב את קושייתנו בעזרת דבריו שם.
ב. אזכור הציווי למשה
"וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל"
and he said unto Aaron: ‘Take thee a bull-calf for a sin-offering, and a ram for a burnt-offering, without blemish, and offer them before the LORD.
נצטוה משה רבנו בקרבנות הללו כמו שאמר בסוף (פסוק ו') "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" ואם לא נזכר זה. וכן (שמות ט"ז ל"ב) "זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר..." וכן (בראשית ל"א י"ג) "אנכי האל בית אל", סיפר יעקב זה ואם לא נזכרה האמירה לו. וכבר הראיתיך בפרשיות של מצוות הפסח כאלה רבות.
He said to Aaron: “Take a calf of the herd...": Our teacher Moses was commanded regarding these sacrifices as was said at the end of the previous section, "This is what the Lord has commanded that you do," even though it was not explicitly mentioned. Likewise, "Moses said, 'This is what the LORD has commanded: Let one omer of it be kept...'" (Exodus 16:32) And likewise, "I am the God of Beth-El..." (Genesis 31:13) Jacob told this [to Rachel and Leah] even though it was not explicitly mentioned. And I already showed this to you in the sections on the commandments of the Pesach offering (Exodus 11:1) - there are many [examples] like this.
1. מה קשה לרמב"ן בפסוקנו?
2. היכן נמצא קושי זה שוב בפרשת שמיני (פרק י')?
**
3. למה לא יפרשנו במקום השני בפרק י' כאשר יפרשנו כאן?
4. היכן מצינו בלימודנו בשנה זו קושי ממין זה ויישובו ברמב"ן בספר שמות?
5. למה יביא הרמב"ן כסיוע לפירושו שמות ט"ז ל"ב ולא יביא שמות ט"ז ט"ז, הקודם לו בפרק?
ג. "כי היום ה'" - קושי לשוני וענייני
"כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם"
and an ox and a ram for peace-offerings, to sacrifice before the LORD; and a meal-offering mingled with oil; for to-day the LORD appeareth unto you.’
רש"י:
ד"ה כי היום ה' נראה:
כי היום ה' נראה אליכם FOR TODAY THE LORD WILL APPEAR UNTO YOU to make His Shechinah rest upon your handiwork; on this account these sacrifices come (are to be brought) as an obligation for this day (cf. Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 4).
להשרות שכינתו במעשה ידיכם. לכך קרבנות הללו באין חובה ליום זה.
ד"ה כי היום ה' נראה: ...וטעמו על ירידת האש מן השמים, כי אמנם כל נס ניכר וגלוי הוא "מראה כבוד ה'", כמו (שמות ט"ז ז') "ובקר וראיתם את כבוד ה'" שאין המכוון בו אלא ירידת המן. ואולי בכוונה נקדו "נראָה" (בקמץ), כדי שיובן – אש ה', לא האל עצמו.
1. מהו הקושי הלשוני-דקדוקי שרצה שד"ל לישב?
ר' דוד הופמן, מישב קושי דקדוקי זה בעזרת הפסוקים:
"וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה"
And he spoke unto Ephron in the hearing of the people of the land, saying: ‘But if thou wilt, I pray thee, hear me: I will give the price of the field; take it of me, and I will bury my dead there.’
"וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר"
מהי חולשת פירושו?
מהו הקושי הענייני בפסוקנו שרצה שד"ל לישב?
ועיין גם רשב"ם, פסוק ד':
ד"ה כי היום הזה: ויוציא אש מן השמים להקטיר קורבנות.
כי היום ה' נראה, and the fire will emerge from heaven to consume the sacrifices on the altar.
ד. אהרן היה מתירא מחטא העגל
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ"
And Moses said unto Aaron: ‘Draw near unto the altar, and offer thy sin-offering, and thy burnt-offering, and make atonement for thyself, and for the people; and present the offering of the people, and make atonement for them; as the LORD commanded.’
ספרא ז':
ויש אומרים: היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו. אמר לו משה: אחי, ממנו אתה מתירא? הגס לבך וקרב אליו. לכן נאמר: "קרב אל המזבח".
רמב"ן, לדברי ספרא אלה ז':
ד"ה קרב אל המזבח: וטעם זה, כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר (תהלים נ"א) "וחטאתי לנגדי תמיד", והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך אמר לו משה "הגס דעתך", שלא יהיה שפל רוח כל כך, כי כבר רצה ה' את מעשיו.
Approach the altar. Aharon saw the altar as the shape of an ox and was afraid of it. Moshe approached him and said, “Aharon, my brother, fear not from what you are afraid. Firm your resolve and draw near to it.” That is why it says, “Approach the altar” and then (v. 8) “Aharon approached” — it was done with swiftness. The reason for this is because Aharon was holy to Hashem and he had no sin besides the Sin of the Golden Calf, consequently, the Sin of the Golden Calf was foremost in his thoughts, as it says, “My sin is before me always” (Tehillim 51:5). Therefore, it seemed to him as though the form of a calf was preventing his atonement. Moshe told him, “Firm your resolve” and do not be so humble, for Hashem has already accepted your deeds.
מהי דרך הרמב"ן בפירושו את מדרש חז"ל הנ"ל?
והשווה לדרכו בפירוש מדרשי חז"ל:
רמב"ן:
ד"ה על פני תרח:...כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם, אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגירש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו, או נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו...
And Haran died in the presence of his father Terah in the land of his nativity, in Ur of the Chaldees.
ד"ה וימצאהו איש: ...ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פ"ד י"ד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.
And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field. And the man asked him, saying: ‘What seekest thou?’
ד"ה נסעו מזה: הסיעו עצמן מן האחווה. נלכה דותינה, לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, לשון ר' שלמה. ואין הכוונה לרבותינו שיפרש לו האיש נסעו מזה מן האחווה והלכו לעורר עליך דינין ותרעומות, שאם כן היה נמנע ללכת ולא היה מסכן בעצמו. אבל הכוונה להם כי האיש גבריאל אשר הגיד לו הגיד אמת, ואמר לשון משמש לשני פנים, ושניהם אמת, והוא לא הבין הנסתר בו, והלך אחר הנגלה ממנו, וילך אחר אחיו וימצאם בדותן כאשר אמר לו. ודרשו זה, מפני שהאיש הזה הוא מלאך, ואם כן יודע הוא אנה הם, ולמה לא אמר הנם בדותן, ואמר כמסתפק ששמע מהם שילכו שם ואינו יודע אנה הם עתה, ולכן יעשו מדרש במאמרו.
ה. "וירא כבוד ה'" - גמול על מעשיהם
"וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם"
And Moses and Aaron went into the tent of meeting, and came out, and blessed the people; and the glory of the LORD appeared unto all the people.
רמב"ן, בראשית י"ח ב':
ד"ה והנה שלשה אנשים נצבים: והנה פירוש הפרשה הזאת, אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נימול אברהם, אמר שנראה עליו ה' בהיותו חולה במילתו יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, וזה גילוי שכינה אליו למעלה וכבוד לו, כענין שנאמר במשכן (ויקרא י' כ"ג): "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם", כי מפני השתדלותם במצוות המשכן זכו לראיית השכינה, ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדיבור כלל, אלא גמול במצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה אלוהים את מעשיהם כענין שנאמר (תהלים י"ז ט"ז): "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". וכן ביעקב אמר: "ויפגעו בו מלאכי אלוקים" (בראשית ל"ב ב'). ואין שם דיבור ולא שחידשו לו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון וידע כי מעשיו רצויים. וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות... וזו כוונתם ז"ל (של חז"ל) שאמרו "לבקר את החולה" (ועיין רש"י י"ח א' ד"ה וירא אליו ה'), שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו.
1. מהו הקושי המשותף שמצא הרמב"ן בפסוקנו, בבראשית י"ח א' ובבראשית ל"ב ב'?
2. מהי מטרת גילוי השכינה גם שם וגם במקומנו לדעת הרמב"ן ("כאן וכאן")?
3. לשם מה נעזר הרמב"ן ליישוב קושייתו בתהלים י"ז ט"ז?
4. האם דרך הרמב"ן בפרשו מדרשי חז"ל שמצאנו בשאלה ד' מתאימה לדרכו כאן בפרשו את מדרש חז"ל המובא בדברי רש"י, בראשית י"ח א':
ד"ה וירא אליו ה'- לבקר את החולה (ב"מ פ"ו) אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו.
הערה: למושג כבוד ה' עיין גיליון שמיני תש"ד שאלה א'.