| א. ברכות יצחק את יעקב |
השווה את ברכת יצחק את יעקב בראשונה (בחשבו שהוא עשו): כ"ז כ"ח-כ"ט
לברכת יצחק את יעקב בשנייה (בידעו שהוא יעקב): כ"ח ג-ד
| פרק כ"ז, פסוקים כ"ח-כ"ט | פרק כ"ח, פסוקים ג-ד |
| "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" | "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם" |
מה ההבדל העקרוני בין שתי הברכות האלה ומהי הסיבה לשינוי הזה?
| ב. השוואת פסוקים |
השווה את פתיחת יעקב בשיחה עם אביו ולפתיחת עשו בשיחה המקבילה:
| בכניסת יעקב | בכניסת עשו |
| פסוק י"ח | פסוק ל"א |
|
"... וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי |
"... וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ |
| פסוק ל"ב | |
|
וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי? |
וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה? |
| פסוק י"ט | |
|
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ..." |
וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו" |
1. הסבר, למה לא פתח גם יעקב בהזמנה לאכילה, כשם שפתח עשו, אלא הביא רק דברו השני (סוף פסוק י"ט)?
2. הסבר, למה נאמר בפניית יצחק ליעקב "ויאמר" בלבד ובפניית יצחק לעשו האריך הכתוב ואמר: "ויאמר לו יצחק אביו"?
3. למה האריך הכתוב בתשובת יעקב ואמר: "ויאמר יעקב אל אביו" ולעומת זאת בתשובת עשו הסתפק במילה אחת: "ויאמר"?
| ג. ברכת יעקב בהשוואה לברכת עשו |
השווה את ברכת יצחק את יעקב (כ"ז) לברכת יצחק את עשו (ל"ט):
ד"ה מטל השמים: ...והנכון בעיני, כי מתת האלהים תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם, ולכן אמר ויתן לך האלהים, כל ימיך על אדמתך מטל השמים, ויתן לך משמני הארץ, כלומר השמנה בכל הארצות, כענין שכתוב (יחזקאל כ ו) צבי היא לכל הארצות.
ורבי אברהם אמר כי מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו וממשמני הארץ. ולעשו לא נתנו במתת אלהים ולא ברבוי, אבל אמר, גם לך אצלתי אחריו, ומשמני הארץ ומטל השמים יהיה מושביך, בעוד אשר תשב שם, ירמוז כי יכלה ויאבד, אך בעודו יהיה חלקו טוב.
ד"ה הנה משמני הארץ יהיה מושבך: טעם "הנה" לאמר הנה אוכל לתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק שיהיה משמני הארץ וטל השמים, אבל בענין הממשלה שלו תהיה ולו תעבוד.
יהיה מושבך: בין תזכה, בין לא תזכה, דאי בזכותא תליא מילתא לא אתיא לעולם, אבל בישראל כתיב מדת הדין, "ויתן לך אלוקים" ללמדך: אם יזכו!
ואתן לעשו את הר שעיר, “I gave to Esau the region of Mount Seir.” The formulation of יהיה מושבך, “is going to be your legal residence,” is supposed to mean that regardless of whether you or your descendants merit it, it is assured to you. If the matter were to depend on individual or collective merit, the promise would never be fulfilled. The problem with the promise to the Jewish people is that it was made by the Attribute of Justice, hence it is subject to the Israelites deserving it.
1. מה בין רמב"ן לחזקוני בהסבר השינויים שבין שתי הברכות?
*
2. התוכל למצוא רעיון זה המובא בחזקוני בהבדל ברכת יעקב מברכת עשו גם בתפילת שלמה מלכים א' פרק ח'?
השווה את תרגומם של בובר-רוזנצווייג לשני הפסוקים הנ"ל:
מה המריצו לתרגם את שתי הברכות בשינוי עצום כזה, אפילו בניגוד גמור זה לזה?
| ד. "ראה..." |
"רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'"
And he came near, and kissed him. And he smelled the smell of his raiment, and blessed him, and said: See, the smell of my son Is as the smell of a field which the LORD hath blessed.
ד"ה ראה: ...מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו. וכן האתן בכורי פשעי.
**
1. מה קשה לו?
**
2. במה נוטה הוא מפירושם של כל המפרשים?
| ה. "ועל חרבך תחיה" |
"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ"
And by thy sword shalt thou live, And thou shalt serve thy brother; And it shall come to pass when thou shalt break loose, That thou shalt shake his yoke from off thy neck.
ד"ה וטעם ועל חרבך תחיה: כמו בחרבך, וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח ג), בלחם. ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב. ועל כן אמר ואת אחיך תעבוד, שלא תתגבר עליו, והוא יגבר עליך: והיה כאשר תריד. בשיחך מתגרת ידו ופרקת עלו מעל צוארך. ירמוז לישראל שלא יתגרו בם יותר מדאי לעשות עמם רעה. והוא מה שצוה הכתוב (דברים ב ד-ה) ונשמרתם מאד אל תתגרו בם וגו':
וכך הזכירו רבותינו (ירושלמי ר"ה א א), אמרו כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז), אמר לו הקב"ה אני אמרתי אל תתגרו בם, ואתה התגרית בהם, חייך שאין ששה חדשים הללו נמנין לך ולמלכותך, מדכתיב (שם ב יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, והוא מלך ששה חדשים יותר, דכתיב (ש"ב ה ה) בחברון מלך על (ישראל) [יהודה] שבע שנים וששה חדשים. ועוד אמרו (דב"ר א טז) אמר לו הקב"ה, דוד ידיך חדודות וחרוצות ואני מבקש לרדות בהם את עולמי וכו'
You shall live by your sword. The blessing was not that he would earn his livelihood through plunder, since he had already been blessed with the fatness of the earth. Rather it was a blessing that he would survive all his battles. And you shall serve your brother. He would be victorious in all his battles except for those with his brother.
במה שונה הרמב"ן מן הפירוש הרגיל ומה המריצו לפרש כך?