פרשת נצבים - וילך תשט"ז - דברי משה לפני מותו
הערה: לפסוק א' שבפרשת וילך עיין גיליון תשי"ד.
א. "...לא אוכל עוד לצאת ולבו.." - שאלות ברש"י
"בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"
And he said unto them: ‘I am a hundred and twenty years old this day; I can no more go out and come in; and the LORD hath said unto me: Thou shalt not go over this Jordan.
ד"ה לא אוכל עוד לצאת ולבוא: יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר: "לא כהתה עינו ולא נס ליחו" (דברים ל"ד) – אלא מהו "לא אוכל"? איני רשאי, שניטלה ממני רשות וניתנה ליהושע.
לא אוכל עוד לצאת ולבוא I CAN NO LONGER GO OUT AND COME IN — One might think that this was because his physical strength failed him! Scripture, however, states (Deuteronomy 34:7) “His eye was not dim nor his natural force abated!” What then is the meaning of לא אוכל? It means: “I am not permitted” (cf. Rashi on Deuteronomy 12:17 and Deuteronomy 24:4), because the power (leadership) is being taken from me and given to Joshua. — Another explanation of לצאת ולבוא is: I can no more take the lead in the matter of the Law; this teaches us that the traditions and the well-springs of wisdom were stopped up for him (cf. Sotah 13b).
ד"ה וה' אמר אלי: זהו פירוש "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" – לפי שה' אמר אלי. דבר אחר לצאת ולבוא: בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה.
וילך משה וגו' ... אנכי היום AND MOSES WENT ... I AM [HUNDRED AND TWENTY YEARS OLD] THIS DAY — Today my days and my years become full: for on this day (the seventh of Adar; cf. Rashi on Deuteronomy 1:3) I was born and on this day I must die (Sotah 13b). לא אוכל עוד לצאת ולבוא I CAN NO LONGER GO OUT AND COME IN — One might think that this was because his physical strength failed him! Scripture, however, states (Deuteronomy 34:7) “His eye was not dim nor his natural force abated!” What then is the meaning of לא אוכל? It means: “I am not permitted” (cf. Rashi on Deuteronomy 12:17 and Deuteronomy 24:4), because the power (leadership) is being taken from me and given to Joshua. — Another explanation of לצאת ולבוא is: I can no more take the lead in the matter of the Law; this teaches us that the traditions and the well-springs of wisdom were stopped up for him (cf. Sotah 13b).
האם הלך רש"י בפירושו ל"לא אוכל" בדרך אונקלוס?
עיין דברים י"ב י"ז
"לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ"
ולא בערתי ממנו בטמא NEITHER HAVE I CONSUMED ANY THEREOF UNCLEAN — i.e. whether I was unclean and it (the sacred gift) was clean, or I was clean and it unclean (Sifrei Devarim 303:16). But where has one been prohibited about this (that he declares that he has not infringed the command)? In the following passage: (Deuteronomy 12:17) “Thou mayest not eat within thy gates [the tithe of thy corn]” — this (the expression “within thy gates”) refers to eating sacred things in a state of uncleanness, just as is stated with reference to פסולי המקדשין (animals intended as sacrifices, but which have become unfit for that purpose) (Deuteronomy 15:22) “Thou mayest eat it within thy gates: the unclean and the clean person [may eat it alike]”. These you may eat, states Scripture, — but this (the tithes of thy corn in a state of uncleanness) you must not eat in the manner which is termed “eating within thy gates” (“the unclean and the clean together”) of which there is mention in another passage (Yevamot 73b).
אונקלוס:
לית לך רשו למיכל בקרויך
"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי"
thou shalt in any wise set him king over thee, whom the LORD thy God shall choose; one from among thy brethren shalt thou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother.
אונקלוס:
לית לך רשו למנאה עלך גבר נכרי
**
2. בעל לבוש האורה, לפסוקנו ברש"י:
מקשין העולם: למה לא פירש רש"י הדבר אחר על "לצאת ולבוא" מיד למעלה, אחר שפירש שניטלה ממני הרשות... היה לו לומר מיד: דבר אחר: לא אוכל לצאת ולבוא בדברי תורה? ואני אומר שאינה קושיה.
נסה להסביר למה אינה קושיה ונכון וטוב הוא שהקדים רש"י פירושו ל"וה' אמר אלי" ל"דבר אחר"!
ב. "...בן מאה ועשרים שנה..."
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם"
And he said unto them: ‘I am a hundred and twenty years old this day; I can no more go out and come in; and the LORD hath said unto me: Thou shalt not go over this Jordan.
וזה לנחם אותם על עניינו: כלומר: אני זקן, ואין לכם עוד תועלת ממני, ועוד, כי ה' ציוני "לא תעבור שם", ואל תפחדו ואל תיראו כי ה' יעבור עמכם, לא יסלק שכינתו מכם בעבורי, ויהושע הוא העובר לפניכם במקומי. ואף על פי שמשה רבנו היה בתוקפו ובבריאותו, כאשר העיד הכתוב: "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", אמר להם כן לנחמם.
ורש"י כתב: "לא אוכל" – לפי שה' אמר אלי לא תעבור את הירדן ואינו נכון.
ועל דעת ר' אברהם (אבן עזרא) "לצאת ולבוא" במלחמה, כי חלשו כחותיו בזקנתו – וגם זה איננו נכון.
ורבותינו אמרו: מלמד שנסתתמו ממנו מעינות חכמה – והיה זה במעשה נס, שלא ידאגו לתת גדולה ליהושע בפניו.
**
1. מה רמז מצא הרמב"ן בפסוק שאמר משה את דבריו לישראל כדי לנחם?
*
2. מה ראה הרמב"ן לומר עד דברי רש"י 'ואינו נכון', הן הוא מסכים עם רש"י, שהיה משה רבנו אז "בתוקפו ובבריאותו"?
3. למה הוסיף על דברי מדרש רבותינו (המובא גם ברש"י בדבר אחר) ש"היה זה במעשה נס"? מה תיקן בהוספה זו?
ג. ארבע לשונות ההשגחה
פסוק ג'
"ה' אֱ-לֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ"
הנה ראינו בפרשה זו ארבע לשונות של השגחה: ראשונה "הוא עובר לפניך"... ויש להקדים לשון גמרא פסחים ז': אמר שמואל: כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, מאי משמע דהאי "עובר"? לישנא דאקדומי הוא... אביי אמר מהכא (מיכה ב): "ויעבור מלכם לפניהם". וקשה: למאי אמר שמואל בלשון שנצטרך לפרש (=למה בחר ביטוי בלתי רגיל, סתום, זה "עובר לעשייתן")? לימא "קודם עשייתן" או "לפני עשייתן"! אלא יש בזה כוונה עמוקה. "לפני" או "'קודם" במשמע שלא התחיל עוד במצווה כלל. משום הכא אומר לשון "עובר" דמשמעו סמוך ממש, שיאחז בידו דבר המצווה, ואז יתחיל לברך, וזהו משמעות המקרא "ויעבור מלכם לפניהם", שברור שאין המלך מתחיל לילך, עד שכבר כל הצבא מוכנים לצאת ועומדים על הגבול... מעתה נבין הפרש בין הא דכתיב בשעת יציאת מצרים "וה' הולך לפניהם יומם..." דמשמעו קודם שהלכו ישראל, שהרי באמת לא עשו ישראל מאומה, הן בקריעת ים סוף הן בהריגת נחשים ועקרבים, אבל עתה אמר משה שלא יהיה כן, אלא ה' עובר לפניך, סמוך לפעולתך...
1. הסבר לפי דבריו אלה, מה הוא ההבדל בין אופן השגחת ה' על ישראל עד מות משה, ובין אופן השגחתו על ישראל מכאן ואילך.
2. מה הן ארבע לשונות ההשגחה בפרשתנו (ל"א א'-ט')?