פרשת כי תצא תשי"ט - נדרים
עיין לענין נדרים בפרשה זו גיליון כי תצא תשי"א.
א. הנדרים כגורם שלילי (1)
"וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא"
But if thou shalt forbear to vow, it shall be no sin in thee.
בעבור שהמקריבים עולה וזבחים יש להם שכר טוב כענין שכתבו (תהלים ס"ו) "כי עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים, אעשה בקר עם עתודים סלה". "אבוא ביתך בעולות, אשלם לך נדרי". ואף בקרבנות הבאים בנדבה כתיב (ויקרא א') "ונרצה לו לכפר עליו" ואומר (ויקרא א'): "ריח ניחוח לה'". ואם כן – הרי הנדרים זירוז במצווה וכתיב (תהלים קט"ז) "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו", לפיכך יאמר הכתוב: הישמר בנדריך, כי אף על פי שהם זירוז בקרבנות השם, אשר הם לך לרצון, אם תידוֹר – תבוא לידי חטא אם לא תשלם או שתאחר לשלמו; ואם לא תידור, לא תמצא חטא בענין כלל, כי אפילו לא תקריב קרבן כל ימיך לא יהיה בך חטא. אם כן תשמור מוצא שפתיך, כאשר תוציא הדבר מפיך, ועשית אחרי כן כאשר דיברתי להשלים כל אשר נדבה רוחך להוציא מפיך. ועל הדרך הזה אמר שלמה (קהלת פרק ה'): "כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים..." החושבים לעשות מצוה כאשר ידרו נדרים רבים להיות להם זירוז למצוה שחשבו לעשות, ולא יחשבו בלבם לא דעת ולא תבונה לאמור: אולי לא תמצא ידי להשלים כל אלה; אבל יחשוב, כי הרצון אשר היה לו בעת נדרו, יחשב לו לטובה. ולפיכך יזהיר עוד: (קהלת שם) "אל תתן את פיך לחטא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא", כלומר: שלא תרבה בנדרים וכאשר לא תקריבם תאמר לפני המלאך האכזרי אשר ישולח בך כי שגגה היא, שהייתי סבור להקריבם ובלב שלם נדרתי אותם ועתה לא מצאה ידך לעשות כן. כי האלוהים יקצוף על קול נדריך, וחיבל המלאך הנזכר כל מעשה ידיך.
1. לשם מה מביא הרמב"ן את פסוקי תהלים (מזמור ס"ו ומזמור קט"ז)?
2. מהם הנימוקים לעמדה השלילית כלפי הנדרים – לדעתו?
3. איך אפשר להסביר על-פי הרמב"ן את הפליאה הסגנונית שלא נאמר "כי לא תדור – לא יהיה בך חטא" אלא נאמר "כי תחדל לנדור"?
ב. הנדרים כגורם שלילי (2)
"וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא"
But if thou shalt forbear to vow, it shall be no sin in thee.
ר' שמשון רפאל הירש, בפרושו לבראשית כ"ח כ' (תרגום גרמנית):
הנודר מעתיק עצמו מהויתו בזמנו ההווה אל עתידו, אל פרק זמן שלא בא עוד, ומחייב עצמו במה שיהיה עליו לעשותו בבוא הזמן. והנה בדבר זה, בהעתיקו עצמו במחשבתו לעתיד שהוא בלתי ידוע לנו (- כי מי ידע מה ילד יום ומה תלד השעה הבאה?) – בזה טמון החטא שבנדר. דיו לאדם שידע לכלכל דרכיו בכל רגע מרגעי ההווה, ולחיותו כראוי וכנדרש. מה שיהא חובה עלינו ברגע הבא, מה שידרש מאיתנו לעשות בעתיד, שומה עלינו לעשותו גם מבלי שנקבלנו עלינו בנדר. ומה שאסור עלינו לעשותו לא נוכל לקימו גם אם נקבלנו בנדר. נותר אפוא לנודר, לנדור בדברים שאינם מעלים ואינם מורידים; ויהא בזה מן האיוולת הגמורה אם נרים לדרגת חובה קדושה דברים שאינם מעלים ואינם מורידים ועוד לגבי זמנים עתידים – הבלתי ידועים לנו בהחלט.
במה שונה הטעם הניתן בזה לשלילת ערכם של נדרים לבין טעמו של הרמב"ן?
ג. בביאור הפסוק "מוצא שפתיך" וכו'
"מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ"
That which is gone out of thy lips thou shalt observe and do; according as thou hast vowed freely unto the LORD thy God, even that which thou hast promised with thy mouth.
תנו רבנן: "מוצא שפתיך" - זו מצות עשה.
§ The Sages taught in a baraita: The verse states: “That which is gone out of your lips you shall keep and do; as you have vowed as a gift to the Lord your God, which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24). “That which is gone out of your lips”; this is a positive mitzva. “You shall keep”; this is a prohibition, as the phrase “you shall keep” is a warning to keep oneself from sinning. “And do”; this is an admonition to the court to make you fulfill your vow. “As you have vowed”; this is referring to a vow-offering. “To the Lord your God”; this is referring to sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings, and peace-offerings, teaching that one must keep his word and bring them. “As a gift”; this is understood in its literal sense to be referring to a gift-offering. “Which you have promised”; this is referring to objects consecrated for Temple maintenance. “With your mouth”; this is referring to vows of charity, to which one commits himself with his mouth.
דמסתמא הכי אמר קרא: מוצא שפתיך קיים.
מוצא שפתיך תשמר THAT WHICH HATH GONE OUT OF THY LIPS THOU SHALT KEEP — This is intended to add a positive command to the prohibition of delaying one’s vows (mentioned in the previous verse) (Rosh Hashanah 6a).
"תשמור" - זו מצות לא תעשה.
לא יבא אל תוך המחנה HE SHALL NOT COME WITHIN THE CAMP — This is a prohibition (Sifrei Devarim 255:4). He is forbidden to enter the “camp of the Levites”, and all the more so, the "camp of the Shechinah". (cf. Sifrei Devarim 255:5; Pesachim 68a and Rashi on Numbers 5:2).
רש"י:
שלא תאחר, כדר' אבין: אמר ר' אילעי: כל מקום שנאמר "הישמר פן" אינו אלא לא תעשה.
"ועשית" - אזהרה לבית דין שיעשה.
ולא יגלה כנף אביו AND HE SHALL NOT UNCOVER HIS FATHER’S SKIRT — This refers to the שומרת יבם of his father (the widow of his father’s brother who died without issue, and who is waiting (שומרת) for her brother-in-law (יבם) either to marry her or to put her through the ceremony of release, חליצה), who is thus destined for his father. But has he not already been prohibited about her (i.e. forbidden to marry her) on account of the law (Leviticus 18:14) “the nakedness of thy father’s brother [thou shalt not uncover]”?! But the prohibition is repeated here in order to make him transgress two negative commands if he takes her (Yevamot 4a), and in order to put into juxtaposition to it the law (v. 2) “one born of incest or adultery (ממזר) shall not come [into the assembly of the Lord]”, and thereby to teach that one is termed ממזר only if he is born from those liable to the penalty of excision on account of the intercourse between them, as is the case with one who take’s his father’s שומרת יבם, who is forbidden to him under the penalty of כרת as אשת אחי אביו; cf. Leviticus 18:14 and Leviticus 18:29 (but not if he was born of a woman intercourse with whom involves only flagellation), and it logically follows that the term applies also to one born from those liable to one of the death penalties by sentence of the court, for amongst the cases of forbidden intercourse there is none punishable with death by the sentence of the court which does not involve the penalty of excision (if it was not preceded by a warning) (Yevamot 49a; cf. also Rashi on Kiddushin 67b s. v. מהנ״מ).
על כרחך מכאן אזהרה לבית דין לכוף.
ולא יגלה כנף אביו AND HE SHALL NOT UNCOVER HIS FATHER’S SKIRT — This refers to the שומרת יבם of his father (the widow of his father’s brother who died without issue, and who is waiting (שומרת) for her brother-in-law (יבם) either to marry her or to put her through the ceremony of release, חליצה), who is thus destined for his father. But has he not already been prohibited about her (i.e. forbidden to marry her) on account of the law (Leviticus 18:14) “the nakedness of thy father’s brother [thou shalt not uncover]”?! But the prohibition is repeated here in order to make him transgress two negative commands if he takes her (Yevamot 4a), and in order to put into juxtaposition to it the law (v. 2) “one born of incest or adultery (ממזר) shall not come [into the assembly of the Lord]”, and thereby to teach that one is termed ממזר only if he is born from those liable to the penalty of excision on account of the intercourse between them, as is the case with one who take’s his father’s שומרת יבם, who is forbidden to him under the penalty of כרת as אשת אחי אביו; cf. Leviticus 18:14 and Leviticus 18:29 (but not if he was born of a woman intercourse with whom involves only flagellation), and it logically follows that the term applies also to one born from those liable to one of the death penalties by sentence of the court, for amongst the cases of forbidden intercourse there is none punishable with death by the sentence of the court which does not involve the penalty of excision (if it was not preceded by a warning) (Yevamot 49a; cf. also Rashi on Kiddushin 67b s. v. מהנ״מ).
רש"י:
"כאשר נדרת" - זה נדר "לה' אלוהיך" - אלו חטאות ואשמות, עולות ושלמים.
רש"י:
קרא יתירא הוא לדרשה לרבות דבר שבחובה.
רש"י:
"נדבה" - משמעו "אשר דברת" - אלו קדשי בדק הבית "בפיך" - זו צדקה.
רש"י:
קרא יתירה דריש.
ד"ה מוצא שפתיך תשמור: ליתן "עשה" על "לא תעשה".
מוצא שפתיך תשמר THAT WHICH HATH GONE OUT OF THY LIPS THOU SHALT KEEP — This is intended to add a positive command to the prohibition of delaying one’s vows (mentioned in the previous verse) (Rosh Hashanah 6a).
הוא שציונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו בדיבור משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה. והוא אמרו יתעלה "מוצא שפתיך תשמור" ואף על פי שחלקו מלות זה הפסוק ושמו כל מילה ממנו לענין, אמנם הכוונה המגעת מכל מה שזכרתי לך, שמצוות עשה היא לקיים כל מה שהאדם מחייב על נפשו באיזה דבר שיהיה מהדברים, והעובר עליו עובר על מצוות לא תעשה. (והנה אבאר זה בדברי מצוות לא תעשה.) ובספרי: "מוצא שפתיך" – מצוות עשה. ואתה יודע שאין שום דבר יוצא מדיבור "מוצא" לבד, ואמנם הכוונה מה שזכרתי לך להבין פשטיה דקרא, שציוה לעשות מה שהוציא בשפתיו...
ד"ה מוצא שפתיך תשמור: איך יורה הלשון "מוצא שפתיך" בלא תיבת 'תשמור' למצות עשה? ולדעתי אחרי שמוכרח שבא למצות עשה ואינו סמוך ל'תשמור' יתפרש "מוצא שפתיך" לשון "מפעיל", שיוציא לאור דברי שפתיו ו"מוצא" הוא כמו (בראשית ח' י"ז) "הוצא". או שפירש "מוצא שפתיך" – הוצא מגדר שפתיך ותביאם לידי גדר המעשה.
ד"ה בפיך: דרשו בספרי: "בפיך" זו צדקה, ופירושו שתיבת "מפיך" יורה על הדיבור ששגור בפה. כמו (שמות י"ג) "למען תהיה תורה ה' בפיך", לזאת דרוש שהוא צדקה ששגור בפה. – כי בכל מקום שיבא בתנ"ך דיבור הסמוך לפה יורה על דיבור מפורש. ויבא גם כן כשיבטיח לזולתו איזה הבטחה לב שלם ורוצה להשקיט לב הנבטח ידבר הבטחתו בבירור ובפה מלא. גם בלשוננו אם הבטיח בקור רוח ובשפה רפה יאמר: הבטיח במחצית פיהו, ואם ברוח נכון יבטיחהו. יאמר: הבטיח בפה מלא. ויש לזה כמה ראיות בתנ"ך... (בראשית מ"ה, י"ב) "והנה עיניכם רואות... כי פי המדבר אליכם", שמוסב על מה שאמר "וכלכלתי אותך". כאשר ראה שעוד לא יאמינו לו, שיעשה עמהם חסד כזה. אחרי שעשו עמו רעה, אמר "כי פי המדבר אליכם". רצונו לטמר: הרי אתם רואים שבפה מלא אני מבטיחכם... וכן כאן שאמר "נדבה אשר דברת בפיך" – פירוש: בפה מלא. וזה לא יתכן רק בצדקה כשהעני יבקש ממנו צדקה, אם ידבנו למלאות שאלתו בעתיד, אז בפה מלא ידבר ויבטיח את העני למען השקיט רוחו. אבל לא יתכן מהדברים בבדק הבית שהוא נדבה לגבוה.
*
1. מה ראו חז"ל לדרוש בפסוק זה כל מילה ומילה בפני עצמה?
**
2. השוה דברי רש"י הראשונים בפירושו לדברי הבריתא (ד"ה מוצא שפתיך) לפירושו לפסוקנו בתורה. מה ההבדל בין דבריו פה ושם, ומה הניעו לשוני זה?
**
3. הסבר את דברי הרמב"ם המסומנים בקו.
**
4. מהו הכיוון המיוחד שבדרך הפרשנות שבה הולך המלבי"ם, ובמה הוא שונה מדברי הרמב"ם לפסוקנו?
ד. שאלות בדברי ראב"ע
ד"ה כי דרוש ידרשנו: משל כבני אדם שיבקש מה שנדרת.
will require it Scripture makes an analogy to a human being, who is sure to seek after that which you have promised.
מה קשה לו?
2) פסוק כ"ב
ד"ה והיה בך חטא: עונש.
א. למה יפרשנו כך ולא כפירושו הרגיל?
*
ב. היכן מצינו בתנ"ך שוב "חטא" או "עוון" במובן העונש ולא במובן המעשה הרע?
ד"ה אשר דברת בפיך: אחר שיצא הדיבור לא תוכל להשיבו.
which you spoke with your mouth Once the words have been uttered you may not take them back.
*
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. במה שונה פירושו ממשמעותו הרגילה של הפסוק?