פרשת עקב תשי"ג - "ועתה ישראל..."
עיין לפרשה זו גם גיליון עקב תש"ב.
א. מובנה של המילה "ועתה" (1)
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה..."
And now, Israel, what doth the LORD thy God require of thee, but to fear the LORD thy God, to walk in all His ways, and to love Him, and to serve the LORD thy God with all thy heart and with all thy soul;
השווה:
"וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם... וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ"
Now therefore behold the king whom you have chosen, and whom you have desired! for behold, the Lord has set a king over you.
"וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר..."
And now what hast thou to do in the way to Egypt, to drink the waters of Shihor? Or what hast thou to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River?
הסבר לפי כל המקומות הנ"ל מה מובנה של המילה "ועתה" כאן?
ב. מובנה של המילה "ועתה" (2)
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה"
And now, Israel, what doth the LORD thy God require of thee, but to fear the LORD thy God, to walk in all His ways, and to love Him, and to serve the LORD thy God with all thy heart and with all thy soul;
פסוק י"ב
כשאמר הכתוב: "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה..." דקדק לומר "ועתה" – פירושו מה שהוא שואל ליראה הוא עתה, בזמן הזה שאתה בא לישא עול האלוקות, אבל אין זו תכלית מה שחפץ ממנו, אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה, ולדרך זה יתיישב מאמר "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה".
1. הסבר, מהו הקושי בפסוקנו שאותו רצה לישב?
2. במה שונה הוא בפירושו למילת "עתה" מן הפירוש המתקבל לנו מתוך השוואת הפסוקים בשאלה א'?
ג. "ומלתם" - "ומל ה'"
"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ"
Circumcise therefore the foreskin of your heart, and be no more stiffnecked.
השווה פרק ל' פסוק ו'
"וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ"
And the LORD thy God will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, that thou mayest live.
וכן ראה ביחזקאל שני הפסוקים:
"וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה"
Cast away from you all your transgressions, wherein ye have transgressed; and make you a new heart and a new spirit; for why will ye die, O house of Israel?
"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה"
A new heart also will I give you, and a new spirit will I put within you; and I will take away the stony heart out of your flesh, and I will give you a heart of flesh.
1. לכאורה נראה ששני פסוקים אלה סותרים זה לזה. הסבר כיצד יתקיימו שני אלה?
עיין רמב"ן, פרק ל' פסוק ו':
ד"ה ומל ה' אלוקיך את לבבך: זהו שאמרו (שבת ק"ד א') הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאווה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית (ב' ט'). וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (ל"א ל'-ל"ב), הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד (שם פסוקים ל"ב-ל"ג) והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי. וכן נאמר ביחזקאל (ל"ו כ"ו-כ"ז) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו (שבת קנ"א ב') והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהלת י"ב א'), אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ.
2. בשתי דרכים מישב הרמב"ן את הניגוד הנ"ל. הסבר את כל אחת מהן, וציין מה ההבדל ביניהן.
ד. מילת הלב
"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם"
Circumcise therefore the foreskin of your heart, and be no more stiffnecked.
ראב"ע, בהקדמתו לפירושו (השני, שאינו מודפס בספרינו) לתורה:
ואם מצאנו כתוב בתורה שאין הדעת סובלת נוסיף או נתקן (כוונתו: נבאר ונפרש) כפי היכולת על דרך משפט הלשון אשר חקק אדם הראשון גם במצוות נעשה כן אם הדבר כמשמעו לדעת לא יתכן כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" כי על המצוות נאמר (ויקרא י"ח ה') "אשר יעשה אותם אדם וחי בהם" וכי הוא ציוונו, שנרצחנו כאכזרי?
וכן עיין גם:
ד"ה והיה לך: יש החולקים על אבותינו הקדושים שאמרו כי "לאות ולזכרון" על דרך "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתך" (משלי א' ט') גם "וקשרתם לאות על ידך" (דברים ו' ד') כמו "קשרם על לוח לבך תמיד" (משלי ו' כ"א) גם "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו' ד') כמו "כתבם על לוח לבך" (משלי ג' נ'). ומהו שיהיה לאות ולזכרון? שיהיה שגור בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ואין זה דרך נכונה, כי בתחילת הספר כתוב משלי שלמה. והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו. כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שיקול הדעת. כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' ט"ז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת. ואמר ר' משה הכהן כי יד ברוב המקרא היד השמאלית. אף "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מ"ח י"ג), ידה ליתד תשלחנה. ודברי הקבלה חזקים ואין צריכין חיזוק.
“And this shall serve you”—There are those who dispute our holy ancestors, and say that “being a sign and a reminder” has the same meaning as: “For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat” (Proverbs 1:9). [They] also [suggest] that “tie them as a sign upon your arm” has the same meaning as: “Bind them upon the tablet of your heart always” (Proverbs 6:9). [They] similarly [understand] “write them on the doorposts of your house” as the same in meaning to “Write them on the tablet of your heart” (Proverbs 3:3). In that case, what would “a sign” and “a reminder” mean? That it will be flowing in your mouth, “For with a strong arm God brought you out of Egypt.” However, this is an incorrect approach. For at the beginning of the book [of Proverbs] it states “The Proverbs of Solomon.” Therefore, [the readers should expect] that everything mentioned in the book is a proverb [not literal]. However, the Torah is not a book of proverbs—God forbid!—so that this verse must retain its literal meaning, and we will not remove it from its peshat. For its literal meaning doesn’t contradict any logical principle, as is the case for “and you shall circumcise your hearts” (Deuteronomy 10:16), the understanding of which needs to be adjusted…
1. פסוקנו משמש לו הוכחה לנכונות אחת מן הדרכים בפירוש התורה. הסבר לאיזו דרך יתכוון, וכיצד הוא נשען על פסוקנו.
2. הסבר את ביטויו בשמות י"ג ט' "שנצטרך לתקנו לפי הדעת".
ה. גבורתו וענוותנותו של הקב"ה
"כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהֵי הָאֱ-לֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים... אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"
For the LORD your God, He is God of gods, and Lord of lords, the great God, the mighty, and the awful, who regardeth not persons, nor taketh reward.
"עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה"
He doth execute justice for the fatherless and widow, and loveth the stranger, in giving him food and raiment.
**
1. מה הקשר בין פסוקים אלה לבין הפסוקים שקדמו להם?
אמר ר' יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה: (דברים י') "כי ה' אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים" וכתיב בתריה: "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". שנוי בנביאים: (ישעיה נ"ז) "כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון" וכתיב בתריה "ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". ומשולש בכתובים, דכתיב: (תהלים ס"ח ה') "סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו" וכתיב בתריה: "אבי יתומים ודין אלמנות אלוהים במעון קדשו".
Having mentioned the haftara read on Yom Kippur, the Gemara cites that which Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find a reference in the Bible to the might of the Holy One, Blessed be He, you also find a reference to His humility adjacent to it. Evidence of this fact is written in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings. It is written in the Torah: “For the Lord your God is the God of gods and the Lord of lords” (Deuteronomy 10:17), and it is written immediately afterward: “He executes the judgment of the fatherless and widow” (Deuteronomy 10:18), displaying his humility in caring for even the weakest parts of society. It is repeated in the Prophets: “For thus says the High and Lofty One that inhabits eternity, Whose name is sacred” (Isaiah 57:15), and it is written immediately afterward: “In the high and holy place I dwell with him that is of a contrite and humble spirit, to revive the spirit of the humble, and to revive the heart of the contrite ones” (Isaiah 57:15). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “Extol Him Who rides upon the clouds, Whose name is the Lord” (Psalms 68:5), and it is written immediately afterward: “A father of the fatherless, and a judge of widows” (Psalms 68:6).
2. הסבר את המושגים "גבורתו" "ענוותנותו".
3. הסבר את רעיונו של ר' יוחנן. בפני אילו השקפות בלתי נכונות רצה הכתוב לשמור עלינו על ידי העמידו אצל "גבורתו" את "ענוותנותו", ומה היו הדעות העלולות להיווצר לו היה הכתוב מבליט רק את זה או את זה?
**
4. היכן מצינו שגם מסדרי התפילות הקפידו על כך, להעמיד אצל "גבורתו" גם "ענוותנותו"?