פרשת ויקהל - פקודי תשי"ג - "המראות הצובאות"
א. "במראות הצבאות"
"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
And he made the laver of brass, and the base thereof of brass, of the mirrors of the serving women that did service at the door of the tent of meeting.
ובי"ת "במראות" תחת מ"ם כי נכון הוא בלשון הקודש כמו (ויקרא ח' ל"ב) "והנותר בבשר ובלחם..."
From the mirrors of the women who gathered. It was usual for women then as now to beautify themselves in front of a mirror in the morning. But there were some pious women who renounced worldly vanities and donated their copper mirrors for the making of the holy vessels. These women would gather every day near the entrance to the Tent of Meeting to pray and receive instruction in the commandments.
ורמבמ"ן, בבאור חולק עליו וקובע שיש הבדל בין "במראות" ובין אילו נאמר "ממראות".
התוכל להסביר מהו ההבדל, לדעתך?
העזר בתשובתך ברמב"ן, פסוק כ"א:
ד"ה אלו פקודי: ...ולא הזכיר בכאן הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל, אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות שם בהם ולא ידע משה משקלו.
ב. המראות הצובאות
"בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ"
And he made the laver of brass, and the base thereof of brass, of the mirrors of the serving women that did service at the door of the tent of meeting.
תנחומא פקודי ט':
אתה מוצא בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהם ושלא יהיו משמשין מטותיהם. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מה היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור והקב"ה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהם והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם. משהיו אוכלים ושותים נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהם. זאת אומרת: "אני נאה ממך", וזה אומר: "אני נאה ממך" – ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר שנאמר "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" (שמות א' ז') וכתיב בהן "ותמלא הארץ אותם..." "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ" בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאוה מתוך הפרך - העמידו כל הצבאות, שנאמר (שמות י"ב) "יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" ונאמר (י"ב נ"א) "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם". כיוון שאמר לו הקב"ה למשה לעשות את המשכן עמדו כל ישראל ונתנדבו: מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחושת ואבני שוהם ואבני מילואים – הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות, והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להן לישראל: "טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין?!" אמר לו הקב"ה למשה: "משה! על אלו אתה מבזה? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים! טול מהם ועשה מהן כיור נחושת וכנו לכהנים שממנו יהיו מתקדשין. שנאמר (ל"ח ח') "ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו" – באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלו.
עיין בדברי רש"י, ושים לב כיצד קיצר ועיבד דברי המדרש הנ"ל:
ד"ה במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד: בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח' ה') "תחת התפוח עוררתיך", וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקינא לה בעלה ונסתרה, ותדע לך, שהן מראות ממש, שהרי נאמר (שמות ל"ח כ"ט-ל') "ונחשת התנופה שבעים ככר" וגו', "ויעש בה" וגו', וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחושת של כיור מנחושת התנופה, כך דורש רבי תנחומא, וכן תרגם אונקלוס במחזית נשיא, והוא תרגום של מראות מירידויר"ש בלעז [מראות]. וכן מצינו בישעיה (ישעיה ג' כ"ג) והגליונים, מתרגמינן ומחזיתא.
במראת הצבאת OF THE MIRRORS OF THE WOMEN CROWDING — The Israelitish women possessed mirrors of copper into which they used to look when they adorned themselves. Even these did they not hesitate to bring as a contribution towards the Tabernacle. Now Moses was about to reject them since they were made to pander to their vanity, but the Holy One, blessed be He, said to him, “Accept them; these are dearer to Me than all the other contributions, because through them the women reared those huge hosts in Egypt!” For when their husbands were tired through the crushing labour they used to bring them food and drink and induced them to eat. Then they would take the mirrors, and each gazed at herself in her mirror together with her husband, saying endearingly to him, “See, I am handsomer than you!” Thus they awakened their husbands’ affection and subsequently became the mothers of many children, at it is said, (Song 8:5) “I awakened thy love under the apple-tree”, (referring to the fields where the men worked). This is what it refers to when it states, מראות הצבאת “the mirrors of the women who reared the hosts (צבאות)” (Midrash Tanchuma, Pekudei 9). And it was for this reason that the laver was made of them (the mirrors) — because it served the purpose of promoting peace between man and wife viz., by giving of its waters to be drunk by a woman whose husband had shown himself jealous of her and who nevertheless had associated with another (cf. Numbers ch. V) thus affording her an opportunity to prove her innocence (cf. Sotah 15b). You may know that the מראות mentioned in the text were really mirrors (and that the word does not mean visions, or appearance, etc.), for it is said, (v. 29) “And the copper of the wave-offering was seventy talents etc. … and therewith he made [the sockets etc.]” — the laver, however, and its base are not mentioned there amongst the articles made from that copper; hence you may learn that the copper of which the laver was made was not a part of the copper of the weave-offering, which is the only copper mentioned as having been contributed by the people. Thus did R. Tanchuma 2:11:9 explain the term מראת הצבאת. And so does Onkelos also render it: במחזית נשיא, and this first word is the Targum translation of מראות, in the sense of mireors in old French, for we find that for the word (Isaiah 3:23) “And the גליונים”, which are mirrors, we have in the Targum the same word מחזיתא.
וטעם הצובאות כי משפט כל הנשים להתייפות לראות פניהם בכל בוקר במראות נחושת או זכוכית לתקן הפארים שעל ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיה (ישעיה ג' כ'), כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום. והנה היו בישראל נשים עובדות ה' שסרו מתאוות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתייפות. רק באות יום יום אל פתח אוהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצוות. וזהו אשר צבאו פתח אהל מועד, כי היו רבות. ולא הזכיר הכתוב מידת הכיור, כאשר הזכיר מידת הכיורים שעשה שלמה. רק נעשה בכל המראות שהביאו. והכן, שהוא המכונה, לעולם הוא כמידת הכיור וכן המשפט.
From the mirrors of the women who gathered. It was usual for women then as now to beautify themselves in front of a mirror in the morning. But there were some pious women who renounced worldly vanities and donated their copper mirrors for the making of the holy vessels. These women would gather every day near the entrance to the Tent of Meeting to pray and receive instruction in the commandments.
*
1. כיצד מסביר המדרש את הכפל של "הצובאות" "אשר צבאו"?
*
2. מה ההבדל בין המדרש לבין הראב"ע בהערכת המראות, ומהן שתי ההשקפות השונות המוצאות ביטויין בדבריהם?