| א. שאלות בפסוקים כ"ג-כ"ה |
1. מהי חשיבותם של פסוקים כ"ג-כ"ה בתוך כל ספר שמות?
2. הסבר כיצד מתוארת כאן – דרגה אחר דרגה – "תגובתו" של האלוקים לשוועתם של בני ישראל.
3. שמות ב׳:כ״ג
"וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה
וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם
וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב
וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים"
And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage. And God heard their groaning, and God remembered His covenant with Abraham, with Isaac, and with Jacob. And God saw the children of Israel, and God took cognizance of them.
הסבר מה משמעותה של חזרה תכופה זו על שם האלוקים בפסוקים אלה.
והשווה במדבר ל"ב כ'-כ"ג ועיין גיליון מקץ תשי"א שאלה א2.
ליודעי גרמנית: קראו בקשר לפסוקינו קטע מתוך מאמרו של Franz Rosenzweig: Die Schrift u. Luther, עמוד 161, מודפס בתוך ספרו Kleinere Schriften
(עמוד 121 Buber-Rosenzweig: Die Schrift u. ihre Verdeustschung)
"וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם
וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב
וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
קאסוטו, בפירושו לספר שמות עמוד 17:
הפעלים זכר, ראה, שמע באו כבר כמה פעמים בסיפורי ספר בראשית לציין את יחסו האבהי של האלוקים לנבראיו הסובלים והכואבים... וכן חוזרים פעלים אופייניים אלה בנוגע לבני ישראל המשועבדים במצרים. גם בזה מעשי אבות סימן לבנים וזכות אבות עומדת לבנים.
הפעלים זכר, ראה, שמע באו כבר כמה פעמים בסיפורי ספר בראשית לציין את יחסו האבהי של האלוקים לנבראיו הסובלים והכואבים... וכן חוזרים פעלים אופייניים אלה בנוגע לבני ישראל המשועבדים במצרים. גם בזה מעשי אבות סימן לבנים וזכות אבות עומדת לבנים.
לאילו פסוקים מתוך סיפורי האבות יכוון קאסוטו בדבריו אלה?
| ב. "וימת מלך מצרים" - נצטרע - שאלות ברש"י |
"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה"
And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage.
נצטרע והיה שוחט תינוקות של ישראל ורוחץ בדמם.
וימת מלך מצרים THE KING OF EGYPT DIED — he became stricken with leprosy (and therefore may be spoken of as dead; cf. Numbers 12:12), and he used to slaughter Israelitish children and bathe in their blood as a cure for his disease (cf. Targum Jonathan and Exodus Rabbah 1:34).
והקשו מפרשי רש"י: ואמאי לא יפרשנו כמשמעו, שמת ממש, ולמה הוציאו ממשמעותו?
שמעתי בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): לפי שהזכיר במתתו שם הכבוד "מלך מצרים". שאין זה מדרך המקראות, כבמדרש קהלת (ח' י"א): אמר ר' לוי: קרוב לנ"ב פעמים כתיב "והמלך דוד"; כיוון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות" – משום "ואין שלטון ביום המוות". כלומר: לא הוזכרה מלכות במיתה. וכאן אמר "וימת מלך מצרים"?! לכן לא היה זה מיתה ממשית אלא נצטרע.
ואולם מפרשי רש"י תירצו קושייה זו באופנים אחרים.
1. נסה למצוא טעם (או טעמים) להבאת המדרש הזה ברש"י.
*
2. היכן מצינו בפרשתנו (שמות) שנית שמוציא רש"י לשון "מיתה" ממשמעותה ולא יפרשנה כמיתה ממש? מה גרם לו במקום ההוא להוציאה ממשמעותה?
ד"ה וימת מלך מצרים: נצטרע והיה שוחט תינוקות מישראל ורוחץ בדמם. לשון רש"י. והוא מדרש חכמים (בשמות רבה א' מ"א). ועל דרך הפשט, מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו, ויבחרו מות מחיים. וזה טעם 'נאקתם' כי נאקו נאקת חלל (עיין יחזקאל ל' כ"ד).
מה קשה לו בפסוקנו, וכיצד יישב הקושי?