פרשת מקץ תשי"ג - ירידת יעקב ובניו למצרים
א. הסיבות לבכי יוסף
בפרשת וישב, בתיאור תקופת הייסורין של יוסף, לא מצאנו בתורה שיוסף בכה. בפרשת מקץ – בתקופת גדלותו – מצינו אותו בוכה פעמיים:
"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ"
And he turned himself about from them, and wept; and he returned to them, and spoke to them, and took Simeon from among them, and bound him before their eyes.
"וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה"
And Joseph made haste; for his heart yearned toward his brother; and he sought where to weep; and he entered into his chamber, and wept there.
מהן הסיבות לשתי בכיותיו אלה?
ב. למיקומו של "למה הרעותם"
"לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח"
And Israel said: ‘Wherefore dealt ye so ill with me, as to tell the man whether ye had yet a brother?’
מקשים: מה ראה יעקב לשאול בניו שאלה זו ולבוא עליהם בטענה עכשיו, והלא אין בזה תשובה לדברי יהודה (בפסוק ה') וגם לא טען יעקב טענה זו בספרם לו העניין בפעם הראשונה (בפרק מ"ב אחרי פסוק ל"ד). נסה לענות לשאלה זו.
ג. "שלח" - "שלחה"
"שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי"
And Judah said unto Israel his father: ‘Send the lad with me, and we will arise and go, that we may live, and not die, both we, and thou, and also our little ones.
השווה:
פסוק ח' "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי" שמות ד' "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ"
תהלים ס"ט "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ" ויקרא ט' "קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ"
במדבר י' "שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" בראשית ל"א "וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ"
הסבר על פי השוואה זו, למה נאמר בפסוקנו "שלחה" ולא "שלח"?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
פרק מ"ב פסוק ב':
ד"ה רדו שמה: אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים, כמנין רד"ו.
ד"ה כלנו בני איש אחד נחנו: נצנצה בהם רוח הקודש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם.
כלנו בני איש אחד נחנו WE ARE ALL ONE MAN’S SONS — The Holy Spirit was enkindled in them and they included him with themselves (by using the word “We”) that he, also, was the son of their father (Genesis Rabbah 91:7).
ד"ה ונחיה: נצנצה בו רוח הקודש, על ידי הליכה זו תחי רוחך שנאמר (מ"ה כ"ז) ותחי רוח יעקב אביהם.
ונחיה THAT WE MAY LIVE — (literally, and we shall live). The spirit of prophecy was enkindled within him. He said: owing to this journey your spirit will live again, which indeed happened, as it is said, (Genesis 45:27) “And the spirit of Jacob, their father, revived”.
ד"ה אחר: רוח הקודש נזרקה בו, לרבות יוסף.
אחר THE OTHER ONE — The spirit of prophecy was diffused upon him so that he included Joseph also (Genesis Rabbah 92:3).
1. מה הרעיון המשותף בכל דברי רש"י אלה? (למדרשים מסוג זה עיין יצחק היינמן, דרכי האגדה 127-128).
2. מה הניע את חז"ל למצוא דווקא בפרשתנו דיבורים דו-משמעיים לרוב?
**
ד"ה איפא: כל לשון אפוא לשון יתר הוא לתקן מילה בלשון עברי: אם כן אזדקק לעשות שאשלחנו עמכם, צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם, ואומר אני זאת עשו.
**
אפוא NOW — This is really a redundant word used in Hebrew for stylistic purposes. If it be so that I am compelled to do this — that I must send him with you — I must endeavour to seek where (אי) there is here (פה) some measure and plan to propose to you and therefore, I say: “Do this”.
**
א. מה קשה לו, ומה תיקן בהוסיפו המילים "אזדקק לעשות שאשלחנו"?
ה. המנחות ששלח יעקב
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"
And their father Israel said unto them: ‘If it be so now, do this: take of the choice fruits of the land in your vessels, and carry down the man a present, a little balm, and a little honey, spicery and ladanum, nuts, and almonds;
השווה מנחה זו ששולח יעקב ליוסף למנחה ששלח לאחיו לעשו, ל"ב ט"ו-ט"ז:
"עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה"
two hundred she-goats and twenty he-goats, two hundred ewes and twenty rams,
מה ההבדל בין שתי המנחות, ומהי סיבת שינוי זה?