| א. למבנה ספר דברים |
לדעת כמה מפרשים עומד פרק ד' בין שני חלקי הספר העיקריים:
חלק א': א', א' - ג', כ"ט
חלק ב': ה', א' - כ"ו, ט"ו
ויש אומרים שפרקנו הוא מעין הקדמה לחלק השני של הספר: ד' א' – כ"ו, ט"ו.
ואלה דברי הרמב"ן למבנה הספר:
ד"ה אלה הדברים אשר דבר משה: על המצוות אשר יזכיר בכל הספר מתחילת עשרת הדברות שבפרשת ואתחנן...
These are the words which Moshe spoke unto all Israel. On the Mitzvot which he will mention from the beginning of Aseret haDiberot in Parashat Va'etchanan, as he said ״Moshe took upon him to expound this law" (Deuteronomy 1:5)...[needs continuation]
ד"ה ה' אלוקינו דבר אלינו בחרב: והטעם, כי כאשר הואיל משה לבאר את המצוות אמר להם בתחילת דבריו: ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב, אחרי שנתן לנו עשרת הדברים שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה, ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד (ד', מ') "ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום..."
אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (ה', א') "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום" והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה, ואחרי כן יודיעם ייחוד השם (ו', א') "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וכל המצוות שבספר הזה.
ולכך יפרש בכאן (א', א') "אשר דבר משה אל כל ישראל" ושם (ה', א') "ויקרא משה אל כל ישראל" כי ביאור התורה ותשלום המצוות צריך להיות במעמד כל ישראל, כאשר היה במתן התורה.
ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחילת ביאור התורה ואמר (ד', מ"ד) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים.
These are the words which Moshe spoke unto all Israel. On the Mitzvot which he will mention from the beginning of Aseret haDiberot in Parashat Va'etchanan, as he said ״Moshe took upon him to expound this law" (Deuteronomy 1:5)...[needs continuation]
פרק ג' פסוק כ"ד, (קרוב לסוף דבריו שם):
ד"ה ה' אלוקים: והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם שגרמו אבותיהם רעה על עצמם וגם עליו גרמו עונש שלא יעבור לארץ, אבל הם – הבנים – יעברו ויירשו אותה, אם לא יהיו כאבותם דור סורר ומורה ולכך יתחיל עתה להזהירם בכללי המצוות שלא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם.
ד"ה ה' אלוקים: והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם שגרמו אבותיהם רעה על עצמם וגם עליו גרמו עונש שלא יעבור לארץ, אבל הם – הבנים – יעברו ויירשו אותה, אם לא יהיו כאבותם דור סורר ומורה ולכך יתחיל עתה להזהירם בכללי המצוות שלא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם.
1. הסבר לפי דבריו אלה את צדקת החלוקה שניתנה לעיל.
*
2. מהו מקומו של פרקנו בתוך הספר כולו?
3. מהו רעיונו המרכזי?
**
4. מהו הקושי שרוצה הרמב"ן לישב בפרק ה' פסוק א'?
5. מהו הקושי שרוצה הרמב"ן לישב בפרק ד' פסוק מ"ד?
| ב. "כי מי גוי גדול" |
"וְאָמְרוּ [העמים] רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה"
Observe therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the sight of the peoples, that, when they hear all these statutes, shall say: ‘Surely this great nation is a wise and understanding people.’
"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"
For what great nation is there, that hath God so nigh unto them, as the LORD our God is whensoever we call upon Him?
**
1. האם פסוק ז' הוא המשך דברי העמים, או הוא מדברי משה?
**
2. איזו ראיה יש להביא להבנת פסוקנו מדברים ט', ד' ורש"י שם ומממלכים א', פרק א' כ"ד?
| ג. "ועבדתם שם אלהים אחרים" - עונש? |
"וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם"
And there ye shall serve gods, the work of men’s hands, wood and stone, which neither see, nor hear, nor eat, nor smell.
"וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן"
The LORD will bring thee, and thy king whom thou shalt set over thee, unto a nation that thou hast not known, thou nor thy fathers; and there shalt thou serve other gods, wood and stone.
"וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן"
And the LORD shall scatter thee among all peoples, from the one end of the earth even unto the other end of the earth; and there thou shalt serve other gods, which thou hast not known, thou nor thy fathers, even wood and stone.
ר' יצחק קארו, בספרו תולדות יצחק, מקשה לפסוקנו:
למה אמר בענין העונש "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שזאת עבירה היא ולא עונש?
למה אמר בענין העונש "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שזאת עבירה היא ולא עונש?
And the LORD shall scatter thee among all peoples, from the one end of the earth even unto the other end of the earth; and there thou shalt serve other gods, which thou hast not known, thou nor thy fathers, even wood and stone.
והנה אחדות מתשובות המפרשים:
ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא.
משאתם עובדים לעובדיהם כאילו אתם עובדים להם.
ועבדתם שם אלהים AND THERE YE SHALL SERVE GODS — Understand this as the Targum does: And there ye shall serve peoples who serve idols, for since you serve those who serve them (idols) it will be as though you serve them.
... וזכר עוד מעונשם, שמפני הצרות העצומות בגלות יבואו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם, כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, מפני שלא תהיה העבודה ההיא רק להימלט מן המוות. ... ולא נזכר זה כאן בדרך חטא, כי אם בדרך עונש, שזה היה להם הגדול שברעות, שבהכרתם והרגישם האמונה האלוקית בלבם, יעבדו אלילים בפיהם ובלשונם יכזבו...
Due to the horrible troubles, many of them will leave their faith and worship forms of the stars of the heavens, “human handiwork.” They do not believe them, because they know that in their knowledge and their recognition they are “wood and stone, which neither see, nor hear, nor eat, nor smell.” They will only perform this service in order to escape death… and they will keep God’s Torah in their midst, while they serve the nations’ gods out of fear. This is not mentioned here to portray a sin, but rather a punishment: this was the greatest of evils, recognizing and feeling the belief of the true God in their hearts while they serve idols with their mouths, and their tongues will betray them, and they will be killed for this. About this it is said (Devarim 28:64), “And you shall serve there other gods.”
עקדת יצחק, לכ"ח, ס"ד:
... אמנם בגלות הראשון לא נאמר "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", לפי שעבודות הבבליים כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים; אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק. ויתכן שיובן (הכוונה לפסוק ס"ד) שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסיבת הגזירות אשר נגזרו עליהם... והנה על אלו המחליפים שיטתם אשר "ובגויים האלה לא תרגיע", כי אף על פי שנתערבו בגויים ההם לגמרי, לא ימצאו ביניהם מנוח, כי הם יחרפו ויבזו אותם תמיד ויחשבו עליהם מחשבות ועלילות מפאת דתם ותמיד הם חשודים בעיניהם למתייהדים ומגלגלים עליהם סכנות עצומות, ומה גם עתה בזמננו זה, אשר עלה עשנן השמימה בכל מלכויות ספרד ובאיי הים, שלישיתם טרף האש, שלישיתם יברחו הנה והנה להיחבא והנשארים יהיו בפחד גדול ומורך נפלא מפחד לבבם וממראה עיניהם.
... אמנם בגלות הראשון לא נאמר "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", לפי שעבודות הבבליים כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים; אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק. ויתכן שיובן (הכוונה לפסוק ס"ד) שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסיבת הגזירות אשר נגזרו עליהם... והנה על אלו המחליפים שיטתם אשר "ובגויים האלה לא תרגיע", כי אף על פי שנתערבו בגויים ההם לגמרי, לא ימצאו ביניהם מנוח, כי הם יחרפו ויבזו אותם תמיד ויחשבו עליהם מחשבות ועלילות מפאת דתם ותמיד הם חשודים בעיניהם למתייהדים ומגלגלים עליהם סכנות עצומות, ומה גם עתה בזמננו זה, אשר עלה עשנן השמימה בכל מלכויות ספרד ובאיי הים, שלישיתם טרף האש, שלישיתם יברחו הנה והנה להיחבא והנשארים יהיו בפחד גדול ומורך נפלא מפחד לבבם וממראה עיניהם.
ביאור, הרץ הומברג תלמידו של בן-מנחם (הרמבמ"ן):
...וממשמעות הכתוב שיענישם ה'. ולדעתי אין עונש גדול מזה, וכל הנגעים וכל הייסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע ומר הזה, שתשקע הנפש במצולת התועבה וילכד האדם ברשת החטא עד אשר לא יוכל להימלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עוונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, ואין מרפא לנפש ההיא עד שתתאמץ ותתחזק בכל כוחותיה לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה...
...וממשמעות הכתוב שיענישם ה'. ולדעתי אין עונש גדול מזה, וכל הנגעים וכל הייסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע ומר הזה, שתשקע הנפש במצולת התועבה וילכד האדם ברשת החטא עד אשר לא יוכל להימלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עוונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, ואין מרפא לנפש ההיא עד שתתאמץ ותתחזק בכל כוחותיה לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה...
1. כיצד עונים המפרשים הנ"ל לשאלת ר' יצחק קארו?
2. מה המשותף בפירושו של אברבנאל ובפירושו של הביאור, ומהו השוני העקרוני שביניהם?
*
3. התוכל להסביר כיצד משתקפת תקופתו של הפרשן והלך רוח זמנו בפירושו לפסוקנו?
4. השווה לפסוקנו את ירמיהו ט"ז, י"ג - מה אפשר ללמוד מתוך ההשוואה הזו לפירושו של פסוקנו?