פרשת במדבר תשי"ט - "כבלע את הקודש" + הפטרה
א. "כבלע את הקודש"
רשב"ם, (לפי הגרסה המתוקנת בהוצאת רוז'ין, ברסלוי תרמ"ב – הדברים משובשים מאד בחומשים שלנו):
ד"ה כבלע את הקדש: "כבלע הקדש": כשסותרין את ההיכל נגלה, ואם יראו ימותו. "כבלע": כמו (איכה ב', ב'): "בלע ה' ולא חמל", וכמו (ישעיה ג, יב): "עמי, מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו", וכמו (איכה ב', ה'): "היה ה' כאויב, בלע ישראל, בלע כל ארמנותיה": (ישעיה ט, ט"ו): "ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים". וכן כתב למעלה שמשעה שהיו מתחילין לפרק את המשכן, היו מתרחקין בני קהת, כדכתיב (ד', ה'): "ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך... ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת..." (שם, ט"ו).
כבלע, similar to בלע ה' in Lamentations 2,2 or in Isaiah 3,12 ודרך אורחותיך בלעו, “they have swallowed up the way of Your paths.” [swallowing is a form of making something disappear, destroying it. The author quotes more examples of the verb בלע, which I have omitted. Ed.] We have noted from verse 5-15 that from the time the Tabernacle was being dismantled the Levites immediately proceeded to cover up its furnishings. Even the members of the family of Kehat withdrew at the time when Aaron and sons alone lowered the dividing curtain. The entire procedure of dismantling the Tabernacle was performed exclusively by Aaron and his sons.
מהי חולשת פירושו, ובמה אין כל הפסוקים המובאים בפירושו ראיה למקומנו?
ב. בביאור מילת "כבלע"
"וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ"
but they shall not go in to see the holy things as they are being covered, lest they die.’
ד"ה כבלע את הקדש: לתוך נרתיק שלו, כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו. ופרשו עליו בגד פלוני וכיסו אותו במכסה פלונית, ובלוע שלו הוא כסויו.
ולא יבאו לראות כבלע את הקדש BUT THEY SHALL NOT COME IN TO SEE WHEN THE HOLY THINGS ARE WRAPPED IN, each into its wrapping, as I have explained above in this section (v. 5 ff.): ‘‘and they shall spread upon it such-and-such a garment”, “and they shall cover it over with such-and-such a cover”, — for the “wrapping-up’ of it mentioned here is identical with the “covering up” of it mentioned in those passages.
כוונת רש"י כאן לדבריו פסוק ה' בפרקנו:
ד"ה ובא אהרן ובניו והורידו: יכניס כל כלי וכלי ונרתיקו כמפורש לו בפרשה זו ולא יצטרכו הלויים בני קהתי אלא לשאת.
ובא אהרן ובניו וגו׳ AND [WHEN THE CAMP SETTETH FORWARD,] AARON SHALL COME, AND HIS SONS, etc. — They shall put every object into its wrapping that is prescribed for it in this section, so that the sons of Kohath should have nothing to do except to carry them.
אמנם במדבר רבה נאמר: אמר ר' לוי: "כבלע" זה שהוא נופל מן העין – פירש "כבלע" כשיעור הרף עין ("אויגענבליק") שהעור המכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה, וזהו הרף עין, שנרפה את העין מראייתו. דומה לזה אמר חד מן המבארים: "כבלע" עניינן זמן מועט, כרגע והרף עין (כאיוב ז' י"ט) "עד בלעי רוקי"; וטעם המקרא אף כרגע והרף עין לא יראו את הקדש.
1. הסבר מה בין שני הפירושים של "כבלע".
*
2. לפי איזה משני הפירושים יש לפרש את פסוקנו ע"י סירוס?
ג. "ולא יבואו" - תקלה מוסרית
פסוקים י"ח – כ'
"אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"
רש"ר הירש:
למעלה נאמר שכלי הקדש שעל בני קהת לשאתם ינתנו להם רק אחרי כסוים, בכדי שלא יגעו אל הקדש בגלויו. כאן נאסר עליהם להיות נוכחים בשעה שאהרן ובניו עסוקים בכסוים. "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש". אם לא נשגה בהבנתנו את האיסור הזה, הרי כוונתו היא שכלי הקדש לא יהיו בעיני נושאיהם דברים שישיגום משיגי הגוף בלבד, אלא שיהיו להם דברים שבמחשבה, ושבהם ובמסומל בהם ימלאו רוחם ונפשם. חדירתם זו בעיני רוחם ושכלם למהותם של כלי הקודש שנמסרו לשמירתם היא היא החלק העיקרי של תפקידם, ואילו היו משהים הבטתם החשנית, הסתכלותם בעיני בשר, בכלי הקודש בזמן כסוים, היה נפגם ואף מתחלל מלוא תפקידם זה.
אברבנאל:
"וזאת עשו להם" רצונו לומר בעבורם, ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קודש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש תכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים, כדי שלא ימותו בהרסם לראות.
*
1. מה ההבדל בין שתי דעות אלה בטעם האיסור של "ולא יבואו לראות"? נגד איזו תקלה מוסרית בא איסור זה להילחם לפי דעת כל אחד מן הפרשנים האלה?
2. כיצד מתבארים הפסוקים שמואל א' ו' י"ב-כ"א בעזרת פסוקינו?
**
3. מה היו המניעים שגרמו לאנשי בית שמש לעבור על איסור זה שבפסוקנו? (עיין לשם תשובה בפרקים ד'-ה'-ו' שם!)
השוה למקומנו:
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר"
And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death;
"רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב"
And Moses went up unto God, and the LORD called unto him out of the mountain, saying: ‘Thus shalt thou say to the house of Jacob, and tell the children of Israel:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר"
and be ready against the third day; for the third day the LORD will come down in the sight of all the people upon mount Sinai.
"לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה'"
And the LORD said unto him: ‘Go, get thee down, and thou shalt come up, thou, and Aaron with thee; but let not the priests and the people break through to come up unto the LORD, lest He break forth upon them.’
א. לפי איזה משני הפירושים הנ"ל דומה המקום בשמות למקומנו, ומה הדמיון?
ב. ופירש רבנו בחיי, על התורה את הפסוק האחרון (כ"ד):
לכן הוצרך הקב"ה לחזור ולפרש לו שאין ההתראה על קירוב גבול כי כבר הם מותְרין ונזהרין בכך, אבל הוא על קירוב ההשגה והסתכלות מחשבה, וזהו שאמר לו: "לך רד ועלית, אתה ואהרן עמך, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות". הזכיר לשון "לעלות", כלומר עליית מחשבה למעלה מכוח השגה, ולכן השווה את כולם כאחד, הכוהנים והעם, והיה כעם ככהן, שלא יסתכלו ושלא יתאוו מה שאיננו מושג.
מה אילץ את רבנו בחיי לפרשו כאשר פירש?
ד. השוואת מפרשים
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי"
Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured nor numbered; and it shall come to pass that, instead of that which was said unto them: ‘Ye are not My people’, it shall be said unto them: ‘Ye are the children of the living God.’
"וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל"
פסוק ג'
"אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה"
"רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ..."
ראב"ע ר' אליעזר מבלגנצי
פסוק א' ד"ה והיה: זאת הפרשה דבקה היא, כי במקום שיגלו שם יולידו בנים רבים, רק אינם יראים את השם. ופירוש "והיה במקום" כמו (דברים כ"ח י"ז) "תחת אשר לא עבדת" , והטעם כי הם קוראים לעצמם 'בני אל חי' והם באמת לא עמי, בעבור מעשיהם הרעים. פסוק א' ועד שיהיה מספר בני ישראל בארצות אויביהם באחרית הימים כחול אשר על שפת הים, שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא אגעלם לכלותם (ויקרא כ"ו) אלא אפרה וארבה אותם שם, ויכירו וידעו כל גויים שעדיין אני אוהבם. והיה במקום אשר נאמר להם שם כשגלו שאינם עמי, שאילו היו עמי לא גלו, יאמר להם: בני אל חי, שאם מתו אבותיהם – אלוהיהם חי, ולא יתומים הם מאביהם שבשמים, ולא אלמן ישראל מאלוהיו, ועד אותה העת יקראו 'לא עמי', ואז יעקר שם זה מהם, ויאמר להם בני אל חי. ואז "ונקבצו..."
פסוק ב' ד"ה ונקבצו: טעם 'ונקבצו', שרבים מבני יהודה תפש סנחריב, וכן כתוב, כי תפש כל ערי יהודה הבצורות. 'ושמו להם ראש אחד' – זהו סנחריב. ד"ה ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל: שנפקד עוון בני ישראל; והנה הכל לגנאי ולא לשבח. או כטעם; כי גדול יום אידם כיום יזרעאל. פסוק ב' "'ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו": לארצם, ועל ידי שיעיר המקום רוחם לכך, שישימו להם ראש אחד וחבורה אחת איש ממקום תפוצתו ויעלו מארץ שבים. "כי גדול יום יזרעאל": כי גדול יהיה יום ישראל הנפוצים והנזרעים בארצות אויביהם להושיעם ולקבצם, וזרעתים לי בארצי ובנחלתי. ולכך יקראו 'בני אל חי'. ולא באו שני המקראות הללו אלא שעד אחרית הימים, שיפרו וירבו ויוזרעו בארצם, יהיו נקראים 'לא עמי', ולא באו לנחם שעדיין עומד בתוכחתו, שאומר לבניה 'ריבו באמכם ריבו' – וכן הוא פשוטו. 'כי אתם לא עמי' ואנכי לא אהיה לכם ימים רבים, עד אחרית הימים שתרבו ותקבצו לארצכם שאז תקראו 'בני אל חי'.
פסוק ג' ד"ה אמרו לאחיכם עמי: כדרך (מלכים א י"ח, כ"ז) "ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול", וכדרך (קהלת י"א ט'): "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך" או (עמוס ד') "באו בית אל ופשעו" ורבים כה. על כן אחריו "ריבו באמכם ריבו" – איך אתם בני אל חי והאם זנתה?!
1. מהו הקושי העיקרי בשני הפסוקים הראשונים של ההפטרה שמנסים שני הפרשנים לישבו?
2. מהו ההבדל בין שני הפרשנים הנ"ל בפירוש פסוק א'?
3. מי הוא ה"ראש" שבפסוק ב' לפי דעת כל אחד מהנ"ל?
*
4. מי משני המפרשים מפרש את המילים "ועלה מן הארץ" בהתאם לפירושם של מלים אלה בשמות פרק א' פסוק י'?
5. מה הוא "יום יזרעאל" לפי דעת כל אחד מהם? איזה משני הפירושים מסתמך על הושע פרק א' פסוק ד' "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא"?
6. מה רצה ראב"ע להוכיח באמצעות הפסוקים מלכים א י"ח, כ"ז; קהלת י"א ט'; עמוס ד' ד'?