גיליון זה הוא המשכו של גיליון בהר תשי"ד, שעסק בחלקו הראשון בעניין יובל.
לטעם מצוות יובל עיין שם שאלה א' ובייחוד גיליון בהר תש"ז שאלה ב'.
| א. מכירת קרקע והמסומל בה |
"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת
כִּי לִי הָאָרֶץ
כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"
And the land shall not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for ye are strangers and settlers with Me.
ר' נפתלי הרץ ויזל, באור:
ד"ה כי לי כל הארץ: ... יאמר אני אדון הארץ, ובידי לצוות מה שאני חפץ בו, ולכן בעל הטעמים שם המפסיק תחת "הארץ".
ד"ה כי לי כל הארץ: ... יאמר אני אדון הארץ, ובידי לצוות מה שאני חפץ בו, ולכן בעל הטעמים שם המפסיק תחת "הארץ".
ר' נפתלי הרץ ויזל, באור:
ד"ה כי גרים ותושבים אתם עמדי: זהו ענין אחר, שמא תאמרו: הרי נתת לנו הארץ לאחוזת עולם, ואנחנו אזרחי הארץ, על כן אמר: אף על פי שכנגד שאר העמים אזרחי הארץ אתם ונתנה לכם לאחוזה ולבניכם אחריכם, עמדי אתם גרים – אתם דומים כגרים שבאו מארץ רחוקה ואדוני הארץ הרשה להם להיות תושבים בארצו ונתן לכל אחד מחוז לשבת בו, שאין גוף הקרקע קנוי לו לעשות בו מה שירצה. וכן הוא באמת כי האדם דומה בארץ לגר, כי נשמתו ממעל וירד ממקומו למטה לשבת בארץ וכן אמר דוד (תהלים ל"ט) "כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי", כלומר עוד מעט ונשובה אל המקום אשר יצאנו משם.
ד"ה כי גרים ותושבים אתם עמדי: זהו ענין אחר, שמא תאמרו: הרי נתת לנו הארץ לאחוזת עולם, ואנחנו אזרחי הארץ, על כן אמר: אף על פי שכנגד שאר העמים אזרחי הארץ אתם ונתנה לכם לאחוזה ולבניכם אחריכם, עמדי אתם גרים – אתם דומים כגרים שבאו מארץ רחוקה ואדוני הארץ הרשה להם להיות תושבים בארצו ונתן לכל אחד מחוז לשבת בו, שאין גוף הקרקע קנוי לו לעשות בו מה שירצה. וכן הוא באמת כי האדם דומה בארץ לגר, כי נשמתו ממעל וירד ממקומו למטה לשבת בארץ וכן אמר דוד (תהלים ל"ט) "כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי", כלומר עוד מעט ונשובה אל המקום אשר יצאנו משם.
מה רצה ויזל ליישב בדבריו הראשונים ולמה אמר בד"ה השני "זהו ענין אחר" – איזו פליאה סגנונית בפסוקנו עמדה לפניו?
| ב. "והארץ לא תמכר לצמיתות" |
"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת"
And the land shall not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for ye are strangers and settlers with Me.
ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל, שלא יהא הלוקח כובשה.
לא תמכר והארץ THE LAND SHALL NOT BE SOLD [ABSOLUTELY] — This is intended to charge with the transgression of a negative command (לאו) the neglect of returning the fields to their owners in the Jubilee — it commands that the purchaser must not detain it (Sifra, Behar, Chapter 5 8).
רמב"ן, (אחרי הביאו לשון רש"י):
ואם כן למה יזהיר במכירה? והראוי: "והארץ לא תקנה לצמיתות". ואולי אמר: "לא תמכר" לכם וכן (כ"ה, מ"ב) "לא ימכרו ממכרת עבד" – אזהרה בלוקח שיוציאנו ביובל כפי פשוטו. ויתכן שיהיה "לא תמכר לצמיתות" לאו במוכר, שלא ימכור אותם לחלוטין, לומר: "הריני מוכרה לך לעולמים, גם אחרי היובל", ואף על פי שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר או לשניהם שלא יעשו ממכרם לצמיתות. ואם אמרו כן – יעברו בלאו הזה. ולא יועיל להם כי תחזור ביובל. וכן פירש הרב רבי משה (הרמב"ם בספר המצוות, מצוות לא תעשה רכ"ז). והטעם בזה בידוע כי בדעות בני אדם, שאם יעשו ממכרם מתחילה במספר שנים עד היובל, יקל בעיניהם הענין; ואם יקנה לחלוטין, תקשה בענין החזרה מאוד ויהיה כענין שאמרו (חז"ל): במאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני ולקי, משום דעבר אהרמנא דמלכא (שעבר על מצוות המלך). והנכון בעיני שאין זה לאו... אבל הוא טעם, יאמר: הנהיגו ביניכם היובל ואל יקשה בעיניכם, כי לי הארץ ואיני רוצה שתמכר לצמיתות כשאר הממכרים, וזו היא כוונתם בתורת כהנים "לצמיתות" – לחלוטין...
ואם כן למה יזהיר במכירה? והראוי: "והארץ לא תקנה לצמיתות". ואולי אמר: "לא תמכר" לכם וכן (כ"ה, מ"ב) "לא ימכרו ממכרת עבד" – אזהרה בלוקח שיוציאנו ביובל כפי פשוטו. ויתכן שיהיה "לא תמכר לצמיתות" לאו במוכר, שלא ימכור אותם לחלוטין, לומר: "הריני מוכרה לך לעולמים, גם אחרי היובל", ואף על פי שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר או לשניהם שלא יעשו ממכרם לצמיתות. ואם אמרו כן – יעברו בלאו הזה. ולא יועיל להם כי תחזור ביובל. וכן פירש הרב רבי משה (הרמב"ם בספר המצוות, מצוות לא תעשה רכ"ז). והטעם בזה בידוע כי בדעות בני אדם, שאם יעשו ממכרם מתחילה במספר שנים עד היובל, יקל בעיניהם הענין; ואם יקנה לחלוטין, תקשה בענין החזרה מאוד ויהיה כענין שאמרו (חז"ל): במאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני ולקי, משום דעבר אהרמנא דמלכא (שעבר על מצוות המלך). והנכון בעיני שאין זה לאו... אבל הוא טעם, יאמר: הנהיגו ביניכם היובל ואל יקשה בעיניכם, כי לי הארץ ואיני רוצה שתמכר לצמיתות כשאר הממכרים, וזו היא כוונתם בתורת כהנים "לצמיתות" – לחלוטין...
ארץ ישראל המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות, שנאמר "והארץ לא תמכר לצמיתות", ואם מכר לצמיתות – שניהם עוברים בלא תעשה, ואין מעשיהם מועילים אלא תחזור השדה לבעליה ביובלין.
Any part of Eretz Yisrael, which had been divided among the tribes could not be sold in perpetuity, as it is written: "The land must not be sold beyond reclaim" (Leviticus 25:23). If anyone sold it in perpetuity, both seller and purchaser broke a prohibitive command; their actions were of no avail; the land had to revert to its original owner in the jubilee year.
1. מהו הקושי בפסוקנו שרצה רש"י לתרץ?
2. מהי טענתו של הרמב"ן על רש"י?
3. כיצד מנסה הרמב"ן לישב את דברי רש"י?
4. מה בין פירושו של רש"י לבין פירושו של רמב"ן החל מן "ויתכן" עד "דמלכא"?
*
5. הסבר את דברי הרמב"ן "ולא יועיל להם כי תחזור ביובל" (מה לא יועיל, ובאיזה כיוון לא יועיל הדבר להם?)
6. מה בין פירושו הראשון של הרמב"ן (מן "ויתכן") לבין פירושו השני החל מן "והנכון בעיני".
*
7. האם מסכים הרמב"ן בפירושו על דעת עצמו ("והנכון בעיני") עם דברי הרמב"ם?
| ג. למשמעות המושג "גר ותושב" |
"כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"
And the land shall not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for ye are strangers and settlers with Me.
שם עולם, על ויקרא:
מצאנו בדיני תורה (א) גר סתם, גם (ב) תושב סתם, גם (ג) גר תושב, גם (ד) גר ותושב. ושם "גר ותושב" לו שלוש הוראות: (1) לפעמים הוי"ו הוא וי"ו לחלק, כאומר "גר או תושב" ואז "גר" הוא גר צדק, ו"תושב" הוא = "גר תושב"... (2) ולפעמים הוי"ו הוא וי"ו החיבור והוא שם תואר אחד ואז לפעמים הוראתו הוא "גר תושב" – כמו בלא וי"ו – כמו למטה, פסוק מ"ז, "וכי תשיג יד גר ותושב עמך"... (3) ולפעמים הוראתו... לשון "גר" מארץ אחרת ודעתו להשתקע בארץ אשר בא שמה וגם אנשי הארץ אינם מחזיקים אותו כגר, כי אם מקבלים אותו כאחד התושבים, כמו באברהם (בראשית כ"ג): "גר ותושב אנכי עמכם" – כי אנשי הארץ לא החזיקו אותו כגר, כי אם קיבלוהו כאחד מהתושבים, כמו שאמרו (שם) "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", לכן בצדק קרא עצמו "גר ותושב", כי אף על פי שהוא גר מארץ אחרת, מכל מקום הוא גם כן תושב בבחינת הארץ אשר נתיישב שם.
מצאנו בדיני תורה (א) גר סתם, גם (ב) תושב סתם, גם (ג) גר תושב, גם (ד) גר ותושב. ושם "גר ותושב" לו שלוש הוראות: (1) לפעמים הוי"ו הוא וי"ו לחלק, כאומר "גר או תושב" ואז "גר" הוא גר צדק, ו"תושב" הוא = "גר תושב"... (2) ולפעמים הוי"ו הוא וי"ו החיבור והוא שם תואר אחד ואז לפעמים הוראתו הוא "גר תושב" – כמו בלא וי"ו – כמו למטה, פסוק מ"ז, "וכי תשיג יד גר ותושב עמך"... (3) ולפעמים הוראתו... לשון "גר" מארץ אחרת ודעתו להשתקע בארץ אשר בא שמה וגם אנשי הארץ אינם מחזיקים אותו כגר, כי אם מקבלים אותו כאחד התושבים, כמו באברהם (בראשית כ"ג): "גר ותושב אנכי עמכם" – כי אנשי הארץ לא החזיקו אותו כגר, כי אם קיבלוהו כאחד מהתושבים, כמו שאמרו (שם) "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", לכן בצדק קרא עצמו "גר ותושב", כי אף על פי שהוא גר מארץ אחרת, מכל מקום הוא גם כן תושב בבחינת הארץ אשר נתיישב שם.
1. מצא בפרקנו דוגמא להוראה (1) של "גר ותושב" (וי"ו לחלק = או).
2. כיצד אפשר להוכיח שפסוק מ"ז בפרקנו ידבר ב"גר ותושב" בהוראה השנייה (כאילו הוא בלי וי"ו)?
3. באיזו משלוש ההוראות ישמש הביטוי "כי גרים ותושבים אתם עמדי" בפסוקנו? (עליך להסביר ולהוכיח את תשובתך!) והשווה דברי הימים א' כ"ט.
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה וישבתם על הארץ לבטח: שבעוון שמיטה ישראל גולין, שנאמר (ויקרא כ"ו) "אז תרצה הארץ את שבתותיה" ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמיטות שבטלו היו.
וישבתם על הארץ לבטח [WHEREFORE YE SHALL DO MY ORDINANCES] AND YE SHALL ABIDE IN THE LAND IN SAFETY — It states this because as a punishment for the sin of neglecting the laws of ”Shemittah” Israel becomes exiled, as it is said (Leviticus 26:33, 34) “(And I will disperse you among the nations…] Then shall the land makeup for the Sabbatical years… even then make up for her Sabbatical years that she has not observed” (Shabbat 33a). The seventy years of the Babylonian exile were indeed a punishment corresponding to the seventy Sabbatical years which they had neglected (cf. Rashi on Leviticus 26:35).
*
מה קשה לו?
ד"ה ונתנה הארץ... וישבתם לבטח עליה: שלא תדאגו משנת בצורת.
ונתנה הארץ וגו' וישבתם לבטח עליה AND THE LAND SHALL YIELD [HER PRODUCE AND YE SHALL EAT YOUR FILL], AND ABIDE THEREIN IN SAFETY — The latter words imply that ye shall not have to worry about years (lit., a year) of drought.
ד"ה כי לי כל הארץ: אל תרע עיניך בה, שאינה שלך.
כי לי הארץ FOR THE LAND IS MINE — Your eye shall not be evil towards it (you shall not begrudge this) for it is not yours.
**
מה ראה רש"י להפוך הניסוח החיובי של פסוקנו "כי לי" לניסוח שלילי: "שאינה שלך"!
ד"ה כי ימוך אחיך ומכר: מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דחק עוני.
כי ימוך אחיך ומכר AND IF THY BROTHER BE WAXEN POOR AND HAS SOLD AWAY [SOME OF HIS POSSESSION] — The introductory words teach us that one is not permitted to sell his real estate except under the pressure of poverty (cf. Sifra, Behar, Chapter 5 1).
מה קשה לו?
ד"ה כי יהיה ריב: (ספרי) סופם להיות נגשים אל המשפט. אמור מעתה: אין שלום יוצא מתוך מריבה. מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק - הוי אומר זו מריבה.
כי יהיה ריב IF THERE BE A QUARREL [BETWEEN MEN] they will in the end have to approach the judges (because of a bodily injury inflicted by one on the other, since Scripture goes on to state, “and if the wicked man be worthy of lashes”, a punishment that can only follow, in the case of a quarrel, upon one of the parties receiving a blow). You must thus come to the conclusion that nothing good can come out of a quarrel. Just think: what was it that caused Lot to leave the righteous man (Abraham)? You must admit it was a mere quarrel (cf. Genesis 13:7—11; Sifrei Devarim 286:1).
ד"ה מאחוזתו: ולא כולה, למד דרך ארץ שישאיר שדה לעצמו.
מאחזתו SOME OF HIS POSSESSION — but not the entire property. Scripture thereby teaches you a practical rule that, however needy a man is, he should always leave some immovables (lit., a field) for himself (Sifra, Behar, Chapter 5 1).
ד"ה וגאל את ממכר אחיו: אין הלוקח יכול לעכב.
וגאל את ממכר אחיו HE SHALL REDEEM THAT WHICH HIS BROTHER SOLD — and the purchaser has no right to prevent it.