פרשת אמור תשט"ו - עין תחת עין
א. כוונת הפסוק לתשלום ממון (1)
הוכחות רבות ושונות מביאים חז"ל כדי להוכיח שכוונת הפסוק היא תשלום ממון (נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת) ולא נטילת איבר ממש, והרי אחדות מהן:
... יכול סימא את עינו – מסמא את עינו, קטע את ידו – מקטע את ידו, שיבר את רגלו – משבר את רגלו? תלמוד לומר (ויקרא כ"ד) "מכה אדם ומכה בהמה" – מה מכה בהמה בתשלומין – אף מכה אדם לתשלומין. ואם נפשך לומר (רש"י: ואם יש לך להשיב ולהקשות כלום על טעם זה, צא ולמד ממדרש אחר)הרי הוא אומר (במדבר ל"ה) "ולא תקחו כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות" – לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברין שאין חוזרין... ...ר' שמעון בן יוחי אומר: "עין תחת עין" – ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא עין ממש? הרי שהיה סומא (המכה הוא סומא) וסימא (=את עין חברו), קיטע וקיטע, חיגר וחיגר (= שחיגר הכה חברו ועשאו לחיגר), האיך אני מקיים בזה: "עין תחת עין"? והתורה אמרה (ויקרא כ"ד, כ"ב) "משפט אחד יהיה לכם" – משפט השווה לכולכם... ... רב אשי אמר: אתיא "תחת" – "תחת" משור. כתיב הכא (= כאן) "עין תחת עין", וכתיב התם (שם, שמות כ"א, ל"ו): "שלם ישלם שור תחת שור", מה להלן ממון אף כאן ממון. ... תנא דבי חזקיה: "עין תחת עין", "נפש תחת נפש", ולא נפש ועין תחת עין , דבהדי דעוור ליה נפקא ליה נשמתיה (כשיעוורהו – תצא נשמתו וימות)...
The Gemara responds: That interpretation should not enter your mind. The principle implicit in the mishna is derived from a verbal analogy in the Torah, as it is taught in a baraita: Based on the verse: “An eye for an eye, a tooth for a tooth, a hand for a hand, a foot for a foot” (Exodus 21:24), one might have thought that if one blinded the eye of another, the court blinds his eye as punishment; or if one severed the hand of another, the court severs his hand; or if one broke the leg of another, the court breaks his leg. Therefore, the verse states: “One who strikes a person,” and the verse also states: “And one who strikes an animal,” to teach that just as one who strikes an animal is liable to pay monetary compensation, so too, one who strikes a person is liable to pay monetary compensation. And if it is your wish to say that there is an objection to this derivation, there is an alternative derivation: The verse states: “And you shall not take ransom for the life of a murderer, who is guilty of death, for he shall die” (Numbers 35:31). This indicates that it is only for the life of a murderer that you shall not take ransom; but you shall take ransom for one who severed another’s extremities, which is analogous to the death of a limb, as severed limbs do not regenerate.
רמב"ם, הלכות חובל ומזיק א', הלכה ג', ה', ו':
זה שנאמר בתורה: "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו", אינו לחבול בזה כמו שחבל בחברו, אלא שהוא ראוי לחסרו איבר או לחבול בו כאשר עשה, לפיכך משלם נזקו. והרי הוא אומר (במדבר ל"ה) "ולא תקחו כפר לנפש רוצח" - לרוצח בלבד הוא שאין בו כופר, אבל לחסרון אברים או לחבלות יש בו כופר... ומניין שזה שנאמר באיברים "עין תחת עין" תשלומין הוא? שנאמר בו "חבורה תחת חבורה", ובפירוש נאמר "וכי יכה איש את רעהו באבן או באגרוף... רק שבתו יתן ורפא ירפא", הא למדת ש"תחת" הנאמר בחבורה - תשלומין, והוא הדין ל"תחת" הנאמר בעין ובשאר איברים. ואף על פי שדברים אלה נראין מעניין תורה שבכתב וכולן מפורשין הן מפי משה רבנו מהר סיני, כולן הלכה למעשה הן בידינו וכזה ראו אבותינו דנין בבית דינו של יהושע ובבית דינו של שמואל הרמתי ובכל בית דין ובית דין שעמדו מימות משה רבנו ועד עכשיו.
When the Torah says: "If a man disfigures a person, as he has done so shall it be done to him" (Leviticus 24:20), it does not mean to inflict injury on this man as he did on the other, but that the offender fittingly deserves to be deprived of a limb or wounded in the same manner as he did, and must therefore indemnify the damage he caused. Furthermore, the Torah says: "You shall accept no ransom for the life of a murderer" (Numbers 35:31), implying that only for a murderer no ransom is accepted, but compensation is taken for the loss of limbs or for injuries sustained.
*
1. הסבר, מהן הדרכים השונות בהן הולכים חז"ל כדי להוכיח שאין "עין תחת עין" ממש.
**
2. התוכל למצוא סיבה לכך, למה הביא הרמב"ם את הוכחתו הראשונה (עד "אבל לחסרון איברים ולחבלות יש בו כופר") הלקוחה ממקומנו בגמרא ולמה הוסיף עליה עוד את הוכחתו השנייה מ"תחת" הנאמר בחבורה?
3. במה שונה הוכחתו האחרונה של הרמב"ם מכל הנאמר גם בגמרא וגם ברמב"ם לפני כן?
ב. בקשת מחילה מן הנחבל
גור אריה:
שלא נחשוב, שכמו שאם הרג בהמתו ושילם לו – פטור, ושוב אין לו עליו עונש, וכן הייתי אומר שאם שילם עליו דמי ידו פטור מכל וכל... ואין הדבר כך, שאף על פי ששילם לו דמי חבלה שלו, אינו נפטר הימנו ויבקש ממנו מחילה עד שימחול לו, לכן אמרה תורה, שהעונש עליו הוא לקטוע ידו, אם היה אפשרי, אלא שאי אפשר, כמו שאמרנו בגמרא (שלפעמים מי שהוא סומא וסימא את עין חברו – דאין אני קורא בו, "כאשר עשה כן יעשה לו"?) ועל כן צריך לקבל תשלום ממון.
מה השאלה העומדת בפניו שאותה בא לתרץ?
והשווה לדברים הנ"ל:
אינו דומה מזיק חברו בגופו למזיק ממונו. שהמזיק ממון חברו, כיוון ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו, אבל חבל בחברו אף על פי שנתן לו חמישה דברים (נזק, צער, ריפוי, שבת, בושת) אין מתכפר לו, ואפילו הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עוונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו, ואסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול, אין זו דרך זרע ישראל, אלא כיון שביקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושנייה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו, ימחול לו. וכל הממהר למחול, הרי הוא משובח ורוח חכמים נוחה הימנו.
A man who inflicts physical injury upon another is unlike one who damages another's property. If one damaged another's property, as soon as he has paid what he is required to pay he obtains atonement. If, on the other hand, he wounded another person, even though he has paid compensation on five counts he does not obtain atonement, even if he has offered up all the rams of Nevaioth, unless he asks forgiveness of the injured person who should pardon him. The injured person is forbidden to be cruel by not forgiving; this is not the Jewish way. But as soon as the offender has asked forgiveness a first time and a second time, and he knows that he has turned from his sin and is sorry about his evil, he should pardon him. Anyone who hastens to forgive deserves praise and meets with the approval of the sages.
ג. כוונת הפסוק לתשלום ממון (2)
ראב"ע, שמות כ"א כ"ד:
ד"ה עין תחת עין: אמר רב סעדיה גאון: לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו, כי אם אדם הכה עין חברו וסרה שלישית אור עיניו, איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת או יחשיך אור עינו כולו; ויותר קשה הכוויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות, ואין הדעת סובלת. אמר לו בן זוטא: והלא כתוב במקום אחר (ויקרא כ"ד, כ') "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו"! והגאון השיב לו: יש לנו בי"ת תחת "על". והנה טעמו: כן יינתן עליו עונש. ובן זוטא השיב לו: "כאשר עשה כן יעשה לו". והגאון השיב: הנה שמשון אמר (שופטים ט"ו, י"א): "כאשר עשו לי כן עשיתי להם", ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב: אם היה המכה עני, מה יהיה עונשו? והגאון השיב: אם עיוור יעוור עיני פיקח, מה יעשה לו? כי העני יתכן שיעשיר וישלם, רק העיוור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל: לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל, כי כאשר קיבלנו התורה מן האבות, כן קיבלנו תורה שבעל פה, אין הפרש ביניהם...
ראב"ע, ויקרא כ"ד י"ט:
ד"ה כן יעשה לו: ואמר שמשון (שופטים ט"ו, י"א) "כאשר עשו לי כן עשיתי להם". והגאון הביא ראיות משיקול הדעת, כי לא יתכן להיות "שבר תחת שבר" כמשמעו (הכל תשלומי ממון), כי הראשון בא בלא כוונה ואיך ייתכן לעשות שבר כמוהו? ואם הוא במקום מסוכן – הנה ימות. וכן בעין. ומי שסר שלישית אור עינו, איך יוכל לעשות כן בעין החובל, על כן דברי הקבלה אמת, כי פירוש כל אלה, שיש עליו כופר. ואם טענו עלינו: אם היה החובל עני? ותשובתנו: כי על הרוב דיבר הכתוב, ושמא יעשיר העני. גם זאת התשובה על הטוענים: אם היה חובל העין – עיוור.
1. הסבר את המשפטים בדברי ראב"ע המסומנים בקו.
2. מה ההבדל בין שתי התקפותיו הראשונות של הקראי בן זוטא על פירוש חז"ל ובין התקפתו השלישית ("אם היה המכה עני")?
3. באילו דרכים עונה רב סעדיה גאון להתקפות הקראי? שים לב: מה רצה הגאון להוכיח בעזרת הפסוק משמשון - במה מתאים דווקא פסוק זה לצרכיו?