פרשת אחרי מות - קדושים תשט"ו - עושק, גזל והלנת שכר
א. עושק וגזל
"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל"
Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning.
איזהו עושק ואיזהו גזל? אמר ר' חסדא: (משלי ג'): "לך ושוב, לך ושוב" – זה הוא עושק. "יש לך בידי ואיני נותן לך" – זהו גזל!
§ The Gemara asks: What is defined as oppression and what is defined as stealing, and what is the difference between them? Rav Ḥisda said: If he told him: Go and return, go and return (see Proverbs 3:28), avoiding paying him while saying that he will pay him at some point, this is oppression. If he says to him: You have money owed to you in my possession but I will not give it to you, this is stealing.
ר' נפתלי הירץ ויזל, באור:
ד"ה תעשק: העושק יעשה מן החזק לחלש כמו "והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם" (קהלת ד'), וכן כל עושק שבמקרא על איש זרוע העושק את הנחשלים, ועושה בפרהסיא כמו הגזלן, ועל כן הם סמוכין במקרא זה, אלא שהעושק אינו נוטל מיד זולתו אבל כובש לעצמו מה שחייב לו, כמו כובש שכר שכיר, וכן אמר (דברים כ"ד) "לא תעשק שכר עני ואביון", הרי שהעושק חזק והעשוק עני ואביון ואין בו כח להוציא מידו (=מידי העושק), וכאמרו (דברים כ"ד י"ט) "ולא יקרא עליך אל ה'" כי קצרה ידו מהושיע. וכן אמרו חז"ל, שהעושק הוא הכובש שכר שכיר; וכן כל כיוצא בזה, כשיש בידו מלווה או פיקדון או יושב בביתו ואינו רוצה להחזיר לו.
ר' נפתלי הירץ ויזל, באור:
ד"ה ולא תגזל: זה שלוקח מידו בחזקה, כמו (שמואל ב' כ"ג) "ויגזל את החנית מיד המצרי".
הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר:
ד"ה לא תעשק: אם נכנס ממון לידו בהלוואה או בפיקדון ואין בדעתו להשיב.
הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר:
ד"ה ולא תגזל: היינו חוטף מידו בגזילה.
*
1. מהו ההבדל בין העברות שנאמרו בפסוקנו לבין העברות שנאמרו בי"א-י"ב?
2. מהו ההבדל בין גניבה לבין עושק – לפי כל ההגדרות הנ"ל?
3. לפי איזו מכל ההגדרות הנ"ל דרישת התורה היא קיצונית?
**
"וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק!"
**
O house of David, thus saith the LORD: Execute justice in the morning, And deliver the spoiled out of the hand of the oppressor, Lest My fury go forth like fire, And burn that none can quench it, Because of the evil of your doings.
ומקשין: וכי לא היה לו לומר: "עשוק מיד עושק?"
ב. "לא תעשק את רעך"
"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל"
Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning.
נתכוון לשלול טענת היותו רעו, ובאמצעות זה יתן יד בממונו ויאמר, כרע כאח לו, בינו לבינו, ימחול לו ולא יחפוץ להענישו, ואין באזהרה זו אלא משום דברים שבינו לבין חברו, וכשהוא מוחל אין בזה עוון. לכן בא הכתוב הזה...
The reason the Torah describes the injured party as רע, a colleague or friend, is to warn us not to presume on the other party's friendship towards us to shortchange them in what is due to them. One must not play loose with a friend's money because he is one's friend and presumably will not voice his objection for the sake of preserving the friendship. The word את רעך is justified seeing the subject is one which involves only people, not G'd directly. Moreover, if the friend forgives the harm done to him such behaviour is not considered a sin vis-a-vis G'd.
הסבר – איזו תמיהה בלשון פסוקנו רצה לישב?
ג. הלנת שכר
"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר"
Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning.
השווה:
"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ,אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא"
Thou shalt not oppress a hired servant that is poor and needy, whether he be of thy brethren, or of thy strangers that are in thy land within thy gates.
ד"ה עד בקר: בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה החמה, לפיכך זמן גיבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר (דברים כ"ד) "ולא תבוא עליו השמש" שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר. לפיכך זמן גיבוי שכרו כל היום. שנתנה תורה זמן לבעל הבית, עונה לבקש מעות.
עד בקר UNTIL THE MORNING — Scripture speaks here of a person hired for day-work (שכיר יום) whose departure from work is at sunset. The time for drawing his wages is therefore the whole night (and the law is not infringed provided he pays it before the moment of day break). In another passage (Deuteronomy 24:14) it states, "the sun shall not go down upon it (the man's wages)”. There, however, it is speaking of one hired for night-work (שכיר לילה) the end of whose period of work is at day break, therefore the time for drawing his wages is the whole day (but it must be done before sunset). The reason why he has the whole night or whole day to pay the wages is because the Torah gives the employer the time of one "Ona" (one half of the astronomical day; cf. for the meaning of the word Niddah 65b) to endeavour to obtain the money he requires for paying the wages (Bava Metzia 110b).
רמב"ן, דברים כ"ד ט"ו:
ד"ה ביומו תתן שכרו: על דרך הפשט ביאור ממה שנאמר בתורה "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" כי דרך הכתובים לדבר בהווה, והמנהג לשכור הפועל ביום אחד ולערב הוא יוצא טרם בוא השמש. ויצווה הכתוב לפרעו ביומו, כשהשלים מלאכתו מיד, ושלא תבוא עליו השמש, כדי שיקנה בשכרו לו ולאשתו ולבניו מה שיאכלו בלילה, כי עני הוא כרוב הנשכרים, ואל השכר הזה הוא נושא נפשו, שיקנה בו מזון להחיות נפשו. ילמד אותנו בכאן שמה שאמר בתורה "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" הכוונה בו שתפרענו ביומו, שאם לא תפרענו בצאתו ממלאכתו מיד, הנה ילך לביתו ויישאר שכרו אתך עד בוקר וימות הוא ברעב בלילה. וכן (שמות כ"ב כ"ו): "כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו, במה ישכב" – וזכר טעם המצוות ברובי הלאווין. ורבותינו פירשו כי הכתוב בתורה "עד בקר" – בשכיר יום, ושב לבאר כאן דין שכיר לילה, והנה לכל אחד זמן לפרעון שנים עשר שעות. והוא האמת כקבלה והנאות בטעם נכון.
1. הסבר, מה ההבדל בין דעת רבותינו (המובאת גם ברש"י) לבין דעת הרמב"ן "על דרך הפשט"?
*
2. מה ההבדל העקרוני ביניהם בדרך פירושם של פסוקים מקבילים?
**
3. הסבר מה כוונת הרמב"ן באמרו: "ביאור ממה שנאמר בתורה" וכן "ילמד אותנו בכאן שמה שאמר בתורה... הכוונה..."
ד. לשון "פעולה"
"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר"
Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning.
שד"ל, ישעיה מ' י':
ד"ה הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו: השכר נקרא "פעולה" וכן למטה (מ"ט ד') "אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלוקי" וכן גם השם "פעל" כמו בירמיהו כ"ב: "ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן לו".
רנה"ו:
לשון "פעולה" על הכוונה שיכוון העושה במעשהו.
נסה להסביר – לפי רנה"ו – למה אמרה התורה "פעולת שכיר" ולא אמרה "שכר שכיר".
"בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא"
In the same day thou shalt give him his hire, neither shall the sun go down upon it; for he is poor, and setteth his heart upon it: lest he cry against thee unto the LORD and it be sin in thee.