הערה: לחטא העגל בכללו עיין גיליון כי תשא תש"י.
למבנה הפרק כולו עיין גיליון כי תשא תשי"ג א1.
גיליוננו הוא המשך של גיליון כי תשא תשי"ד, העוסק אף הוא במחצית השנייה של פרקנו.
| א. תשובת אהרן |
"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה"
And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.
ד"ה אל יחר אף אדוני: בעבור גדל מעלתו.
והשווה במדבר י"ב, י"א:
"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ"
"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ"
And Aaron said unto Moses: ‘Oh my lord, lay not, I pray thee, sin upon us, for that we have done foolishly, and for that we have sinned.
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
2. שמות ל״ב:כ״ב
"אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא"
And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.
בדרך רע הם הולכים תמיד ובניסיונות לפני המקום.
כי ברע הוא [THOU KNOWEST THE PEOPLE] THAT THEY ARE SET ON EVIL — They always go on the wrong way and with temptations, before the Omnipresent.
לעולם אומרים, כי רע להם מעמדם במדבר.
א. על מי מלמד אהרן סנגוריה לדעת רש"י, ועל מי הוא מלמד סנגוריה לדעת בעל העמק דבר?
*
ב. מה הכריחו לרש"י להוסיף מילים "הם הולכים" שאינם כתובים במקרא?
ג. למי משניהם יש להביא ראיה משמות ה', י"ט?
ד"ה ואומר להם: דבר אחד - "למי זהב" בלבד, והם מיהרו והתפרקו ויתנו לי.
ואמר להם AND I SAID UNTO THEM one single thing, — simply, “Who has any gold?” — but they hastened and broke it off from themselves and gave it to me.
מה קשה לרש"י בדברי אהרן אלה, ומה תיקן בתוספת "דבר אחד בלבד" ובתוספת "והם מיהרו"?
| ב. נקמת ה' |
"מִי לַה' אֵלָי"
מי לה' אלי means, WHOEVER IS FOR THE LORD let him come TO ME.
מי שיודע בעצמו שהוא אך לה' – למסור נפשו וכל אשר לו לאהבת ה' וכבודו – פירוש, שאינו עובד את עצמו כלל... וכשרצה משה לעשות זה האופן לצורך שעה, הוצרך לחקור מי הוא שיודע בעצמו שהוא אך לה' אז יכול לבטוח בו, שלא יצא מכשול מדבר מסוכן הלז.
Whoever is for Ad-noy [come] to me. Moshe could not have been referring to everyone who did not worship the calf, for that would have included the majority of the people. Rather, he was calling upon those whose intentions were pure and who would give all they owned for God’s honor.
"וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו"
And he said unto them: ‘Thus saith the LORD, the God of Israel: Put ye every man his sword upon his thigh, and go to and fro from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.’
כל שאפשר למעט הסכנה עדיף, ובזה שיהיו מדקדקים להרוג דווקא איש את אחיו שחייב מיתה, יכירו כל ישראל שהם מופשטים מרצון עצמם... ומזה יש ללמוד דהבא לרדוף את הרשע על דבר שחייב באמת, מכל מקום יש להיזהר שלא ירדפנו מי שהוא שונאו ומבקש רעתו – דרדיפת אדם הוא סכנה עצומה, ואם בא בזה שמץ הנאה עצמית לא ינקה. (ומשום זה איתא בבראשית רבה שנענש יעקב על צעקת עשו ולא נענש על חרדת יצחק, משום שעל חרדת יצחק ודאי הצטער יעקב הרבה, מה שאין כן בצעקת עשו – נהנה יעקב, משום הכא נענש על זה...)
1. במה סוטה בעל העמק דבר בפירושו לפסוק כ"ו מן הפירוש הרגיל של "מי לה' אלי", ומה המריצו לפרש כפי שפירש?
2. במה סוטה בעל העמק דבר בפירושו לפסוק כ"ז "איש את אחיו" מן הפירוש הרגיל?
**
3. מהי הפליאה הסגנונית בפסוקנו שאותה הוא מתקן ע"י פירושו?
4. מהו הרעיון המשותף שבפירושו לפסוק כ"ו ולפסוק כ"ז, ומהי ה"סכנה" שמפניה הוא רוצה להזהירנו?
5. השווה דברי בעל העמק דבר כאן לדברי בעל תורה תמימה ודברי הרב קוק שהובאו בגיליון פינחס תשי"ג שאלה ב'. מהו הרעיון המשותף לדבריהם?
| ג. שאלות בדברי ספורנו |
**
1. שמות ל״ב:כ״א
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה"
**
And Moses said unto Aaron: ‘What did this people unto thee, that thou hast brought a great sin upon them?’
ד"ה הבאת עליו חטאה גדולה: ששמחו בקלקול במחולות מפני שקבעת להם חג ליום המחרת וזה הוא רע מן הפשע ומן המרד שעשו בעגל. ועל זה ביקש רחמים יותר כאמרו: (ל') "אתם חטאתם חטאה גדולה", וכן בתפילתו אמר (ל"א) "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה..." ולכן אמר: אף על פי שנקהלו עליך להכריחך לעשות להם העגל, מה עשו לך שהוצרכת לקבוע להם חג ליום המחרת שזאת הייתה סיבת המחולות שעשו לשמחת העגל, שהייתה רעה מעשייתו.
מה קשה לו, ומה בא לישב ע"י דבריו אלה?
*
2. שמות ל״ב:כ״ב
"וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא"
*
And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.
ד"ה כי ברע הוא: שכבר היו בענין רע נצמדים לגילולי מצרים.
כי ברע הוא [THOU KNOWEST THE PEOPLE] THAT THEY ARE SET ON EVIL — They always go on the wrong way and with temptations, before the Omnipresent.
מה קשה לו?
3. שמות ל״ב:כ״ד
"וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה"
And I said unto them: Whosoever hath any gold, let them break it off; so they gave it me; and I cast it into the fire, and there came out this calf.’
ד"ה ואשליכהו באש: ביקשתי לאחר את הדבר והשלכתי את הדבר באש בזולת תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב.
א. מה קשה לו?
ב. היכן מצינו בפרקנו עוד ראיות לכך, שביקש אהרן לאחר את עשייתו, כדי להרוויח זמן?
4. שמות ל״ב:כ״ה
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם"
And when Moses saw that the people were broken loose—for Aaron had let them loose for a derision among their enemies—
ד"ה כי פרעה אהרן: גילה שאין ביניהם צדיקים, שאם היו צדיקים עוזרים לאהרן כאשר נקהלו עליו, לא היה אהרן עושה העגל כלל.
*
א. מה קשה לו?
*
ב. כיצד אין דבריו אלה סותרים לנאמר בפסוק כ"ו? (ועיין רש"י שם)
5. שמות ל״ב:כ״ה
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם"
And when Moses saw that the people were broken loose—for Aaron had let them loose for a derision among their enemies—
ד"ה לשמצה בקמיהם: לשם רע בין אויביהם, שיאמרו עליהם שלא נאמנו בבריתם ושביניהם "אין עושה טוב אין גם אחד" (תהלים נ"ג, ד') ושלא נשאו פני נביא בתוכם וזה אף על פי שלא כולם ולא רובם נקהלו על אהרן - היו כולם לשמצה על שלא מחו בקמים.
א. מה פירוש מילת ל"שימצה" לפי פירושו?
ד"ה כי פרעה אהרן: ...ועל דרך הפשט "שמץ" - לשון מיעוט, לקחה אזני מעט הימנו, ומה שמץ דבר נשמע בו (שם כ"ו י"ד), שכל הנשמע והנאמר בכח האל וגבורותיו דבר מועט הוא כנגד גודל מעשיו, וכן לשמצה בקמיהם, יאמר כי פרעה אהרן לעם למעט אותם באויביהם, כי העוון הגדול הזה ימעיטם בפני אויביהם, או ימעיט זכותם בבואם במלחמה עם אויב, והוא כענין שנאמר (יחזקאל כ"ט ט"ו) והמעטתים לבלתי רדות בגוים, או כענין שנאמר (ירמיה י' כ"ד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני.
ב. מניין לספורנו "שלא כולם ולא רובם נקהלו"?
ג. מה פירוש המילה "קמיהם" בפסוקנו לפי פירושו, ומה פירוש המילה "קמים" בסוף פירושו?
ד. מה היה חטאו של העם כולו לדעתו?