פרשת וישב תשי"ט - מכירת יוסף + הפטרה
למחציתו השניה של פרק זה עיין גם גיליון וישב תשי"ב.
א. שאלות כלליות במכירת יוסף
1. מהו יחסם של אחי יוסף לדברי ראובן (כ"א-כ"ב) ולדברי יהודה (כ"ו) ומהי סיבת השוני שביחס?
2. למה לא מוזכרת התחננותו של יוסף לפני אחיו כאן ומוזכרת רק בפרק מ"ב כ"א?
ב. כוונת ראובן היתה להצילו
"אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר"
And Reuben said unto them: ‘Shed no blood; cast him into this pit that is in the wilderness, but lay no hand upon him’—that he might deliver him out of their hand, to restore him to his father.
ד"ה אל תשפכו דם: אמר להם: הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותי בנכליכם כי גם אני שנאתיו, ורציתי שיומת על ידי אחרים. אבל אתם אל תהיו שופכי דם בידיכם, חלילה לכם. והכוונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו. והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה, שלא קיבלו ממנו, כמו שאמר להם (מ"ב, כ"א) "הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם". וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו, אמר להם: אם כן - אל תשפכו דם בידיכם. ולא אמר "דמו", כי הראה עצמו שלא יאמר כך לאהבתו, רק שלא יהיו שופכי דם. לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו.
The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.
1. מהם הקשיים בדברי ראובן שמיישב הרמב"ן?
2. מניין לרמב"ן שגם "דברים אחרים אמר להם מתחילה", היינו דברים שלא נכתבו כאן, ודלמא לא אמר אלא אותם דברים הכתובים כאן?
3. מה רוצה הרמב"ן להוכיח בהביאו את הפסוק מ"ב כ"א?
ג. הישמעלים והמדינים
"וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד"
And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Ishmaelites came from Gilead, with their camels bearing spicery and balm and ladanum, going to carry it down to Egypt.
כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד הכירו כי אורחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר להם יהודה: 'הנה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים אל ארץ רחוקה: נמכרנו להם, כי לא יודע הדבר'. וכאשר קרבו להם (= אליהם), מצאו כי היו בעלי סחורה אשר להם נכאת והצרי, אנשים מדינים סוחרים ששכרו הגמלים מהישמעאלים וימכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי אורחת ישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם, ואמר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" כי להם מסרו אותו, שהם מוליכים הסחורה למצרים. וזה טעם (ל"ט א') "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה", כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר (ל"ז ל"ו) "והמדנים מכרו אותו אל מצרים". וכל מעשהו בכתוב פעם יספר אותו כמושל המצווה בו ופעם כשליח שיעשנו בידו. כענין שנאמר (דברים י"א ז') "את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה'" וכתוב אחר (דברים ל"ד י"ב) "ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל". וכן אמר (מלכים א' ז') "ותשלם לכל המלאכה אשר עשה המלך שלמה" – וחירם עשאה. כדכתיב (מלכים שם) "ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו". וביוסף עצמו נאמר (בראשית ל"ט) "ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה" – נותן המעשה למצוה ולעושה אותו. ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין (שופטים ו') "כי ישמעאלים הם", ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר "כי נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם", ירמוז על בני קדם, שהמלחמה ההיא להם היתה, דכתיב (שופטים שם) "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו", ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפלגשים אשר לאברהם אמר (בראשית כ"ה) "וישלחם מעל יצחק בנו – קדמה אל ארץ קדם". גם יתכן שיהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על ארץ מדין כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם? והנכון בפשט הכתוב ביוסף – מה שאמרנו בו. אבל רבותינו אמרו שנמכר פעמים רבות.
..When they raised their eyes and saw from afar men coming from the road from Gilad, they recognized that they were an Ishmealite caravan on the camels and they knew that they were going to Egypt, since from Gilad comes <name of="" road="" #1=""> and <name of="" road="" #2="">, and this was the way people went to Egypt. <loose translation=""> Therefore, Yehuda said to them, 'These men are from a far land and going to a far land. We will sell him to them and the matter will not become known.' When they came closer, they found that they were merchants who travel those roads, Midianite merchants who leased the camels from the Ishmealites and they sold Yosef to the Midianites, who bought him in order to trade him, for the Ishmealites, the lessors of the camels, did not purchase merchandise for themselves. It says in 37:28, "They sold Yosef to the Ishmealites" because they gave him to them while they were carrying the merchandise to Egypt , and that is the meaning of the phrase "from the Ishmealites who brought him down there," because he had been in their hands (=in their custody) even though the Midianites were his owners and they traded him, like it says in 37:36, "The Midianites sold him to Egypt," for any action in the Chumash will once be told with [the name of] the one who commanded it and once will be told with [the name of] the one who carried it out. For example, in Devarim 11:7, it says "...all the actions of Hashem, the greatness that He did," and later it says in 34:12, "that Moshe did in from of all of Israel." And so it says in Melachim 1 7:51, "the work was completed that was done by the king Shlomo," but Hiram did it, like it says, "And he [Hiram] came to King Shlomo and did all the work for him." About Yosef himself it says in 39:22, "all that was done there [in the prison], he would do it. It gives [credit for] the action to the commander of it and to the doer of it. Rabbi Avraham [Ibn Ezra] says in 37:28 that the Midianites were called Ishmealites, (i.e., these two groups are really the same group) like it says in Shoftim 8:24 that the kings of Midian were Ishmealites. It is not like he thought, becaue the Torah says in Shoftim 8:24 "for they had gold nose-rings, for they were Ishmealites," this is hinting at 'Bnei Kedem', for this war was for them, like it says in Shoftim 6:33
1. מהם הקשיים בפרקי יוסף (ל"ז, ל"ט) שרצו גם הרמב"ן גם הראב"ע לישב בזה?
2. מה בין הרמב"ן לבין הראב"ע בישוב הקשיים הנ"ל?
3. הסבר את המלים המסומנות בקו.
4. מה מוכיח הרמב"ן בעזרת הפסוקים מדברים ומספר מלכים א'?
5. האם מכריע הרמב"ן בשאלה "מי מכר את יוסף" כדעת רש"י וההולכים בשיטתו, או כדעת הרשב"ם וההולכים בשיטתו? ועיין גליון וישב תש"ו !
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה לא נכנו נפש: מכת נפש זו היא מיתה.
לא נכנו נפש — supply the word מכת so that the meaning will be “Let us not smite him with a smiting of his life” — it means killing.
א. מה קשה לו?
**
כמו (במדבר כ"ג) "וברך ולא אשיבנה" כי השמות בכת הפעלים, והוצרך לזה, מפני שכינוי "נכנו" חוזר לגופו הנזכר לעיל באומרו (י"ט-כ') "והנה בעל החלומות... ועתה לכו ונהרגהו".
הסבר את דברי הרא"ם והסבר ביחוד מה עניין במדבר כ"ג כ' לענייננו!
2) פסוק כ"ג
ד"ה את כתנתו: זה החלוק.
א. במה סוטה רש"י מן הפשט?
**
ב. המהרש"ל:
נראה שהיו לו שתי כותנות זו על גבי זו; ואם תאמר: למה לו שנים? אחד על גבי בשרו, משום הזעה, שלא יקלקל את כתונת הפסים.
ומקשה בעל דברי דוד:
משמע שתחילה פשטו החלוק, מדנקיט תחילה, וקשה, הא אי אפשר להפשיט התחתון קודם העליון?!
ישב את קושיתו.
ד"ה וישמעו אחיו: "וקבילו מניה". וכל שמיעה שהיא קבלת דברים, כגון זה וכגון (בראשית כ"ח ז') "וישמע יעקב אל אביו", וכגון "נעשה ונשמע" מתורגם: נקבל. וכל שהיא שמיעת האוזן, כגון (בראשית ג') "וישמעו את קול ה' מתהלך בתוך הגן" וכגון (בראשית כ"ז) "ורבקה שומעת פתח האוהל" (בראשית ל"ה כ"ב) "וישמע ישראל" כלן מתרגם: "ושמעו", "וישמעה" "ושמע".
וישמעו AND THEY HEARKENED — The Targum renders this by “and they accepted it from him” (i.e., they agreed with him). Wherever the verb שמע means agreeing with a person’s statement — obeying — as here, and as (28:7) “and Jacob had hearkened (וישמע) to his father”, and (Exodus 24:7) “We will do and we will obey (ונשמע)” it is translated in the Targum by קבל “accepting”, but wherever it merely means hearing with the ear, as e. g. (3:8) “And they heard (וישמעו) the voice of the Lord God walking in the garden”, and (27:5) “and Rebecca heard (שומעת;”, and (31:1) “And Israel heard (וישמע)”, and (Exodus 16:12) “I have heard (שמעתי) the murmurings of the children of Israel”, — all such cases are rendered by various forms of ושמעו: שמע “and they heard“, ושמעת “and she heard”, ושמע “and he heard”,שמיע ,קדמי “there is heard before Me” (I have heard).
דרכו של רש"י היא לפרש מילה, אם באמצעות אונקולוס, אם באמצעות לע"ז, אם באמצעות "חבר" מן המקרא – תמיד בהופעתה הראשונה של המילה בתורה.
למה לא פירש רש"י את ההוראה הזו של "שמע" בבראשית כ"ח ז':
"וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם"
וישמעו AND THEY HEARKENED — The Targum renders this by “and they accepted it from him” (i.e., they agreed with him). Wherever the verb שמע means agreeing with a person’s statement — obeying — as here, and as (28:7) “and Jacob had hearkened (וישמע) to his father”, and (Exodus 24:7) “We will do and we will obey (ונשמע)” it is translated in the Targum by קבל “accepting”, but wherever it merely means hearing with the ear, as e. g. (3:8) “And they heard (וישמעו) the voice of the Lord God walking in the garden”, and (27:5) “and Rebecca heard (שומעת;”, and (31:1) “And Israel heard (וישמע)”, and (Exodus 16:12) “I have heard (שמעתי) the murmurings of the children of Israel”, — all such cases are rendered by various forms of ושמעו: שמע “and they heard“, ושמעת “and she heard”, ושמע “and he heard”,שמיע ,קדמי “there is heard before Me” (I have heard).
(והלא בדבריו כאן הוא מסתמך על הפסוק ההוא), ולמה עבר עליו שם בשתיקה ופירשו במקומנו, ולא להפך?
ה. שתי לשונות "ידע"
"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם"
You only have I known of all the families of the earth; Therefore I will visit upon you all your iniquities.
השוה שני לשונות שבהם משמש "ידע" בתנ"ך:
בראשית כ"ט ה' "... הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ" בראשית י"ח י"ט "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו..." ועיין רש"י שם.
בראשית מ"ב כ"ג "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף" שמות ל"ג י"ב "וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי" ועיין רש"י שם ד"ה ואתה אמרת.
דברים ל"ד ו' "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ"
שמואל א ג' כ' "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'" תהלים א' ו' "כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד"
מה בין שתי לשונות של "ידע", ולפי איזו מהן יש לפרש את "ידעתי" שבפסוקנו?
ו. דרך המלכים לכעוס על עבדיהם
"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה"
You only have I known of all the families of the earth; Therefore I will visit upon you all your iniquities.
כאומר ידעתי מכאוביכם והצלתי אתכם, ותחת שתעבדוני מרדתם בי "על כן אפקוד". והנכון כדרך (ויקרא י, ג') "בקרובי אקדש". וככה דרך המלכים לכעוס על עבדיהם העומדים לפניהם שידעו מנהגם יותר מן הכפריים.
1. מה ההבדל בין פירושו הראשון לבין השני?
2. במה דומה ויקרא י', ג' לפסוקנו?
3. נגד איזו דעה רווחת בעם נלחם עמוס?