פרשת בהר תשי"ח - נשך
הערה: גיליוננו זה הוא המשכו של גיליון בהר תשי"ז. עיין בו ועיין גם בעלון ההדרכה של בהר תשי"ז וצרף עניינם לגיליוננו!
א. שאלות לשון וסגנון
פרק כ"ה פסוקים ל"ה-ל"ח
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים"
בעל ה"כלי יקר" קובע שהפסוקים הבאים בנביאים וכתובים רומזים לפרשתנו ומושפעים מפסוקינו לא רק בתוכנם אלא גם בלשונם – בסגנון הדברים. ואלה הפסוקים:
"מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח מִשְׁפָּטַי עָשָׂה בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה"
that hath withdrawn his hand from the poor, that hath not received interest nor increase, hath executed Mine ordinances, hath walked in My statutes; he shall not die for the iniquity of his father, he shall surely live.
"כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם"
He that putteth not out his money on interest, Nor taketh a bribe against the innocent. He that doeth these things shall never be moved.
הסבר מהי ההשפעה הלשונית של פסוקינו על הפסוקים ההם?
ב. "...גר ותוש.."
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ"
And if thy brother be waxen poor, and his means fail with thee; then thou shalt uphold him: as a stranger and a settler shall he live with thee.
שם עולם, על ויקרא:
מצאנו בדיני תורה (1) גר סתם, גם (2) תושב סתם, גם (3) גר תושב, גם (4) גר ותושב. ושם "גר ותושב" לו שלוש הוראות. (א) לפעמים הוי"ו הוא וי"ו לחלק, כאומר: "גר או תושב" ואז "גר" הוא =גר צדק, ו"תושב" הוא =גר תושב... (ב) ולפעמים הוי"ו הוא וי"ו החיבור, והוא שם תואר אחד, ואז לפעמים הוראתו הוא "גר תושב" – כמו בלא וי"ו – כמו למטה, פסוק מ"ז, "וכי תשיג יד גר ותושב עמך"... (ג) ולפעמים הוראתו... לשון "גר" מארץ אחרת, ודעתו להשתקע בארץ אשר בא שמה, וגם אנשי הארץ אינם מחזיקים אותו כגר, כי אם מקבלים אותו באחד התושבים, כמו באברהם (בראשית כ"ג): "גר ותושב אנכי עמכם" – ופירש רש"י: "גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם", "נתיישבתי עמכם" – כי אנשי הארץ לא החזיקו אותו כגר, כי אם קיבלוהו כאחד מהתושבים, כמו שאמרו (שם) "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", לכן בצדק קרא עצמו "גר ותושב", כי אף על פי שהוא גר מארץ אחרת, מכל מקום הוא גם כן תושב בבחינת הארץ אשר נתיישב שם.
1. באיזו מן ההוראות הנ"ל יש לפרש את "גר ותושב" שבפסוקנו?
*
2. מצא בפרשתנו דוגמא ל"גר ותושב" בהוראה שנייה!
3. באיזו הוראה משלוש ההוראות הנ"ל יש לפרש את הביטויים, "כי גרים ותושבים אתם עמדי" שבפרק כ, כ"ג? ועיין דברי הימים א' כ"ט, י"ד-ט"ו!
ג. "וחי אחיך עמך"
"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
Take thou no interest of him or increase; but fear thy God; that thy brother may live with thee.
וטעם "וחי אחיך עמך", שיהיה עמך והיא מצוות עשה להחיותו, שממנה נצטווינו על פיקוח נפש במצוות עשה, ומכאן אמרו: * "וחי אחיך עמך" זו דרש בן פטורא: שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותה, הוא מגיע לישוב. ואם שניהם שותים, שניהם מתים. דרש בן פטורא: מוטב ישתו שניהם וימותו ולא יראה אחד במיתתו של חברו. עד שבא ר' עקיבא ולמד: "וחי אחיך עמך" – חייך קודמים לחיי חברך." וחזר ואמר "וחי אחיך עמך" לחזק ולהזהיר. ומדרשו. אהדיר ליה רבית דלחיי עמך (ב"ב קי"ב) – ציוה בהחזרת ריבית קצוצה, כעניין שאמר בגזל "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה'). ואונקלוס עשה גר ותושב וחי עמך – הכל מן המצווה: ידור ויתותב ויחי עמך. אבל רבותינו בגמרא. והחזקת בו ובגר ותושב וחי כל אחד מהם עמך.
[So] that he shall live with you. It is a positive commandment to enable him to live, and from here we derive that we are commanded to save a life as a positive commandment. The Sages derived from here (v. 36): “Your brother shall live with you” — this was interpreted by Ben-Potiri: Two men who were traveling on their way [in the desert] and one of them had a flask of water. If he alone will drink it he will reach civilization, but if both of them drink they will both die. Ben Potiri derived that it is better they both should drink and die, and let one not see the death of his fellow; until Rabbi Akiva came and taught: “So that he shall live with you” — your life has precedence over your fellow man’s life. Interest or usury. According to the plain explanation it seems to me that “נשך (interest)” is when someone will lend one hundred shekalim on condition that the borrower gives him five shekalim per year. It is called נשך because in the end it is as a snake bites (נושך), which [causes a wound that] increasingly oozes. “תרבית (usury)” is when one will lend until a certain time and then the borrower will pay him and give him five shekalim in interest, and there is no other interest after that date. This does not bite, because it will not cost more than that amount, but it is usury. Therefore it continues, “You must not give (lend) him your money with interest, and usuriously you must not advance him your food,” because the custom was to lend money with interest — that he should pay such and such each year — but one would lend food until the harvest and then he would be paid from the borrower’s threshing-floor with an additional amount set in advance.
1. מה רצה הרמב"ן לישב באמרו בתחילת דבריו "שיחיה עמך".
שים לב: בן פטורא דרש דבריו מן ההוראה המדויקת של "עמך" – בשווה לך.
(מלבי"ם, אילת השחר תקע"ט:
מילת אתו, עמו משותפים במה שמוֹרים הימצא דבר אחד אצל הדבר השני. ויש הבדל דק ביניהם, שמילת "עמו" מורה השוויון והצירוף ומילת "אתו" משתתף גם עם מילת "את" שמורה על הפעול, ומורה שהאחד פועל על האחר, והשני נפעל ממנו או טפל אליו.)
ועיין גיליון בלק תש"ו!
הסבר איפוא מה רמז מצא ר' עקיבא בפסוקנו לדרש ממנו "חייך קודמים לחיי חברך"?
*
3. מצא עוד "עמך" בפרשתנו הנדרש בספרא "בשווה לך" (ודרש זה אף הוא מובא ברמב"ן!)
4. במה חורגים גם בן פטורא וגם ר' עקיבא ממסגרת פסוקנו בדרשותיהם?
5. מה רצה הרמב"ן לישב בדבריו המסומנים בקו?
*
6. מה בינו לבין דברי רבותינו "אהדר ליה" בפירוש פסוקנו וביישוב הקושי הנ"ל?
**
7. לפני הרמב"ן הייתה כנראה גירסא אחרת בתרגום אונקלוס. הסבר במה שונה אונקלוס – לפי גירסא זו – מפירושנו הרגיל ומה אילצו לפרש כך?
*ענין שנים המהלכין בדרך ודרש בן פטורא ור' עקיבא מקורו בספרא בהר ע"ה ובגמרא בבא מציעא כ"ב בשינוי גירסא.
ד. "את כספך לא תתן לו בנשך"
"אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ"
Thou shalt not give him thy money upon interest, nor give him thy victuals for increase.
לפי הפשט קאי על הלווה, שגם הוא מוזהר, שלא ייתן כספו בשביל נשך ואוכלו בשביל מרבית.
1. הסבר, במה סוטה בעל 'העמק דבר' כאן מן הפירוש הרגיל.
2. מה אילצו לסטות מן הפירוש הרגיל – מהו הקושי שיישב על ידי כך?
3. כיצד אפשר להוכיח שאין פירושו פשוטו של מקרא?
ה. שאלות בדברי ראב"ע
1) פסוק ל"ה
ד"ה וחי עמך: כמו יחיה.
מה קשה לו?
ד"ה נשך ותרבית: תי"ו תרבית נוסף כמו "תרמית" והוא מגזרת "רב", רק הוא מהפעלים שלמ"ד שלהם נח נעלם כמו (תהילים קל"ט) "תכלית שנאה שנאתים", ואחר כך פירש הנשך והתרבית. גם מ"ם מרבית נוסף כמו (ויקרא כ"ו א) "ואבן משכית".
interest or usury The Oral Tradition defines these terms precisely [Bava Meṣi‘a 60b], and Scripture elaborates their meaning in the following verse. Usury, from “excessive” [e.g., Genesis 13:6], stems from a lamed-heh verb. The tav is extraneous, as in “deceit” [Zephaniah 3:13] and “perfect hatred” [Psalms 139:22]. The mem in usury is also extraneous, like the mem in “ornament” [Leviticus 26:1].
א. הסבר את המילים המסומנות בקו.
**
ב. מה הוא הקושי שרצה ליישב נוסף על ההסבר הלשוני למשקלם של "תרבית" "מרבית"?
ד"ה ומטה ידו: מגזרת (תהלים קי"ב) "לא ימוט" והמ"ם שורש, וכמוהו (תהלים צ"ד) "אם אמרתי מטה רגלי".
his fortune drops From “He shall not waver” [Psalms 112:6]. The mem is part of the triliteral root. Compare, “when I said, ‘my foot slips’ ” [Psalms 94:18].
א. למה לו לומר זאת, וכי יש אפשרות להבין מילה זו בפירוש אחר?
ב. למה לא הסתפק בהבאת הפסוק מתהלים קי"ב, ולמה הביא ראיה מפסוק שני, מתהלים צ"ד?