פרשת שלח לך תשי"ח - סיפור המרגלים
א. שאלות מבנה
פרקים י"ג-י"ד מהווים יחידה סיפורית אחת.
1. האם יש היגיון בחלוקה (שאינה ממקור ישראל) לשני הפרקים י"ג-י"ד?
2. החלוקה המקורית שלנו לפרשיות אינה מכירה בהפסק אלא לאחר י"ג י' ולאחר י"ג כ"ה. התוכל להסביר חלוקה זו?
ב. לאשמת המרגלים
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק בהסברת דברי המרגלים:
... הוציאו עצמם מכלל מרגלים ונכנסו בכלל יועצים. ולזאת הסיבה חטאו מאוד... משל לאדם האומר לשליח: "בוא נא אל בית התגר, וראה לי שם טלית אחת שישנה בידו, והסתכל בטוב צמרה ופשתה באורכה וברוחבה ובמראיתה ומחירה, והשב לי דבר, כי חפץ אני לקנותה". והיה אם יבוא איש זה ויאמר: "ראיתיה והנה צמרה נקי והיא ארוכה ורחבה, ומראיתה ירקרק ואדמדם ומחירה אלף זהובים", הנה הוא היטיב בשליחותו ולא יצא מכללו. אמנם אם אמר: "ראיתיה והנה היא טובה ורחבה וצמרה טוב ונקי, אבל מראיתה ירקרק או אדמדם, ומחירה גדול שהיא אלף זהובים", הנה כבר יצא מכלל שליח ונכנס לכלל יועץ..
הסבר מהו הנמשל, ובאיזו מילה מדבריהם הוציאו המרגלים עצמם מכלל מרגלים ונכנסו בכלל יועצים?
ג. דברי המרגלים ודברי כלב ויהושע
השווה בין דברי המרגלים לדברי כלב ויהושע:
דברי המרגלים פרק י"ג: פסוק ל"ב "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" פסוק כ"ז "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא" דברי יהושע וכלב פרק י"ד: פסוק ז' "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" פסוק ח' "אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
1. הסבר מהי משמעותה של חזרת ביטויים וחלקי פסוקים בדברי יהושע וכלב? מהי סיבת השוני בסדר המילים בין סוף פסוק כ"ז לסוף פסוק ח'?
2. השווה את מקומנו לגיליון קרח תשט"ו שאלה א, וכן לגיליון בשלח תשט"ו שאלה ג1.
3. מה המשותף לכל המקומות האלה מצד הסגנון?
ד. "ויפול משה ואהרן על פניהם"
"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם"
Then Moses and Aaron fell on their faces before all the assembly of the congregation of the children of Israel.
כשראו הסכמת העדה לפרוק עול ה' ונביאו, הבינו שאם ידברו, ישתיקום העם ולא יטו כלל אוזן לדבריהם, לפיכך נפלו משה ואהרן על פניהם לפניהם, כבקשת רשות לדבר, כדי שלא יפסיקו בדיבורם. אלא דרך חסד יניחום לדבר, ואחר כך יעשו מה שירצו. אבל כשראו יהושע וכלב את משה ואהרן משפילים עצמם לפני העם, בערה ברוחם אש ה' וקרעו בגדיהם ולא הניחו להם שידברו, ודיברו הם בשבילם.
1. מה הם הקשיים שרצה ליישב?
2. התוכל לבאר את נפילתם על פניהם בדרך אחרת?
3. היש להשוות נפילתם על פניהם כאן לבמדבר ט"ז, כ"ב?
ה. תפילת משה
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ..."
And Moses said unto the LORD: ‘When the Egyptians shall hear—for Thou broughtest up this people in Thy might from among them—
בעל עקדת יצחק, שואל:
יש לתמוה בתפילתו של משה: למה לא נאמר "ויחל משה" או "ויצעק משה אל ה'" כמנהג, ורק נאמר "ויאמר משה אל ה' "?
**
נסה ליישב קושייתו. היעזר בדברי הרמב"ן לדברים ל"ב כ"ו ד"ה אמרתי אפאיהם... לולא כעס אויב אגור.
ועיין גיליון שלח תשט"ז שאלה ג.