| א. "פסול לך" |
"פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים..."
And the LORD said unto Moses: ‘Hew thee two tables of stone like unto the first; and I will write upon the tables the words that were on the first tables, which thou didst break.
בעל עקדת יצחק, שואל:
למה לא פסלם הקדוש ברוך הוא בעצמו – כראשונים?
למה לא פסלם הקדוש ברוך הוא בעצמו – כראשונים?
1. הסבר – מניין שהראשונים הקדוש ברוך הוא פסלם?
**
2. התוכל לענות לשאלתו? (שים לב שבין מעשה הראשונים ובין פסול השניים קרה מעשה העגל!)
| ב. "הלוחות... אשר שיברת" |
"וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ"
And the LORD said unto Moses: ‘Hew thee two tables of stone like unto the first; and I will write upon the tables the words that were on the first tables, which thou didst break.
מסכת שבת דף פ'ז ע"א:
ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: ...ושיבר את הלוחות. ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו? - שנאמר "אשר שיברת" – יישר כוחך ששברת.
ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: ...ושיבר את הלוחות. ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו? - שנאמר "אשר שיברת" – יישר כוחך ששברת.
The Gemara answers: Rabbi Yosei could have said to you: Moses added one day to the number of days that God commanded based on his own perception, as it was taught in a baraita: Moses did three things based on his own perception, and the Holy One, Blessed be He, agreed with him. He added one day to the days of separation before the revelation at Sinai based on his own perception. And he totally separated from his wife after the revelation at Sinai. And he broke the tablets following the sin of the Golden Calf.
"אשר" – אישור, שאישרוֹ וחיזקוֹ על שבירתן.
וכל מקנך וגו׳ AND also ALL THY CATTLE WHICH IT (the mother animal) BRINGS FORTH AS MALE BY AN OX OR AN ASS OPENING its womb: it means, that a male animal opens her womb.
*
1. מקשה הרשב"א:
מנא לו לדרוש כך, והרי כמה לשון "אשר" בכתובים שאינן לשון אישור וחיזוק?
מנא לו לדרוש כך, והרי כמה לשון "אשר" בכתובים שאינן לשון אישור וחיזוק?
ענה לקושייתו!
**
2. למה מביא רש"י דברי חז"ל אלה לפסוק האחרון של דברים, ולא הביאם כאן?
| ג. כפל פסוקים סמוכים |
השווה:
"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"
And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD.
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה'..."
And the LORD passed by before him, and proclaimed: ‘The LORD, the LORD, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth;
התוכל להסביר כפל זה בשני פסוקים סמוכים?
| ד. "ויקרא בשם ה'" |
מה אפשר ללמוד על מובנו של המושג "וירא אליו ה'" המופיע כאן בפעם הראשונה בתורה מתוך ההשוואה הבאה:
"וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו..."
And the LORD appeared unto Abram, and said: ‘Unto thy seed will I give this land’; and he builded there an altar unto the LORD, who appeared unto him.
"וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'"
ויקרא בשם ה׳ AND HE CALLED BY NAME, O LORD — We render this in the Targum by, 'ויקרא בשמא דה and he (Moses) called on the name of the Lord.
"וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ"
And he said: ‘Show me, I pray Thee, Thy glory.’
"וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ"
ויאמר אגי אעביר וגו׳ AND HE SAID, I WILL MAKE ALL MY GOODNESS PASS [BEFORE YOU] — The time has arrived when you shall see of My Glory so much as I will allow you to see according as I wish, and therefore I find it necessary to teach you a set form of prayer. Just now when you felt the need to pray for mercy on Israel’s behalf you besought Me to remember the merits of the patriarchs and you thought that if the merits of the patriarchs are exhausted there is no more hope — I will therefore cause all the attribute of My goodness to pass before you on the rock whilst you are placed in the cave.
"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"
And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD.
"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם..."
And the LORD passed by before him, and proclaimed: ‘The LORD, the LORD, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth;
| ה. "וירד ה'...ויקרא בשם ה'" |
"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"
And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD.
וקרא בשמא דה'.
תרגום יונתן:
וקרא משה בשום מימרה דה'.
וקרא משה בשום מימרה דה'.
ויקרא- ה' יתברך; בשם ה'- קריאה מודיעה פעולות אלוהיות.
ויקרא, now the subject is G’d. 'בשם ה, By calling out G’d indicated that he was about to carry out some specifically Divine activities.
ביאור:
...והנכון כפשוטו, שה' הוא הקורא ומודיע דרכיו ומידותיו למשה עבדו ומלמדו היאך יקרא.
...והנכון כפשוטו, שה' הוא הקורא ומודיע דרכיו ומידותיו למשה עבדו ומלמדו היאך יקרא.
1. מה הן שתי הדרכים להבנת פסוקנו?
2. נסה להכריע ביניהם!
3. שמות ל״ד:ה׳
"אל מלך יושב על כסא רחמים... כמו שכתוב: 'ויעבור ה' על פניו ויתייצב עמו שם ויקרא בשם ה''.
And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD.
בעקבות מי מן המפרשים הנ"ל הלך מסדר התפילה הזו?
| ו. "השם השם" |
ביאור:
השם הראשון הוא נושא המאמר, והשני הנשוא, כאומר: ה' הוא ה'. והטעם שכל מה שיסופר על הנושא הנכבד הזה, וכל מה שאפשר לבטא בשפתים או לחשוב במחשבה מעצמותו הוא השינוי הנושא ההוא בעצמו הוא הוא... ורעיון הזה עמוק עד מאוד. ולפי פשוטו כך עניינו: העצם ההיה הווה ויהיה הנמצא לישראל בעת צרתם הוא העצם ההוא בלי שינוי ותמורה ונמצא לקוראיו תמיד, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא אחר שיחטא וישוב.
השם הראשון הוא נושא המאמר, והשני הנשוא, כאומר: ה' הוא ה'. והטעם שכל מה שיסופר על הנושא הנכבד הזה, וכל מה שאפשר לבטא בשפתים או לחשוב במחשבה מעצמותו הוא השינוי הנושא ההוא בעצמו הוא הוא... ורעיון הזה עמוק עד מאוד. ולפי פשוטו כך עניינו: העצם ההיה הווה ויהיה הנמצא לישראל בעת צרתם הוא העצם ההוא בלי שינוי ותמורה ונמצא לקוראיו תמיד, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא אחר שיחטא וישוב.
היכן מצינו בתורה ובנביאים שידברו על ה' במשפט אשר הנושא והנשוא בו שווים, מטעם שאמרוֹ הביאור כאן?
| ז. "רחום וחנון" |
"רַחוּם וְחַנּוּן"
And the LORD passed by before him, and proclaimed: ‘The LORD, the LORD, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth;
רחום: כדרך (תהלים ק"ג) "כרחם אב על בנים", שישמרם שלא יפלו. וחנון: כדרך (שמות כ"ב, כ"ו) "ושמעתי כי חנון אני", להושיע מי שנפל ולא יוכל קום.
הסבר, במה נעזר הראב"ע, בפסוק משמות כ"ב כ"ו, הרי גם שם מופיעה המילה "חנון" בלי הסבר כמו כאן, ובמה עשוי עכשיו הפסוק ההוא להבהיר את פסוקנו?
| ח. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ה' ה': מידת רחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת לאחר שיחטא וישוב.
ה׳ ה׳ THE LORD, THE LORD — This is the attribute of Divine mercy. The one (the first ה׳) alludes to God having mercy on the sinner before he sins and the other after he has sinned and repented (Rosh Hashanah 17b).
*
* דברי רש"י אלה מקורם בגמרא ראש השנה י"ז ע"ב. ומקשה בעל אור החיים, בשם הרא"ש:
קודם שיחטא, למה צריך רחמים?
קודם שיחטא, למה צריך רחמים?
*
ה׳ ה׳ קל רחום וחנון, "The Lord, the Lord, G'd is merciful and gracious;" Our sages in Rosh Hashana 17 explain the repetition of this attribute of Mercy as the difference between invoking this attribute before man has sinned and invoking it after he has sinned. The Rosh, (Rabbi Asher ben Yechiel) questions why man should be in need of mercy prior to his having sinned. He answers that seeing G'd is already aware that man will sin at some future date, man is already in need of G'd's attribute of Mercy. He suggests an alternative meaning according to which the Torah speaks of someone who contemplates idolatry only with his mind without as yet committing an overt act of any kind. G'd's attribute of Mercy would "call out" to such a person to desist before he performed a punishable idolatrous deed. I must confess that I cannot understand either of the Rosh's two explanations. If man is in need of the attribute of Mercy because of penalties for sins not yet committed, why did G'd create him in the first place, seeing He was aware that he would sin? Was G'd really prepared to judge man for sins he had not committed so that He had to invoke the attribute of Mercy on man's behalf? Concerning a person who contemplates the sin of idolatry, but who had not yet committed an overt act, why would he be considered as not yet having committed a sin seeing that when it comes to idolatry even the intent makes one liable to punishment?
נסה לענות.
ד"ה ואמת: לשלם שכר טוב לעושי רצונו
ואמת AND TRUTH — faithfully rewarding those who perform His will.
א. מה קשה לו?
**
"שימלא ויקיים דברו"?
ד"ה נוצר חסד: שהאדם עושה לפניו.
נצר חסד means God keeps (stores up) the mercy which a person does in His presence,
*
במה סוטה רש"י כאן מן הפירוש הרגיל, ומה הצריכו לפרש כך?
ד"ה ונקה לא ינקה: לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העוון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו: מנקה הוא לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים.
ונקה לא ינקה AND WHO WILL BY NO MEANS CLEAR THE GUILTY — According to its plain sense this means that He is not altogether indulgent to sin (He does not entirely remit the punishment), but little by little exacts punishment from, him (the sinner). Our Rabbis, however, have explained: ונקה, And he clears — He clears those who repent, לא ינקה, He does not clear — but does not clear those who will not repent (Yoma 86a).
א. מה בין פשט לדרש בפירוש הביטוי "ונקה לא ינקה"?
ב. למה לא הסתפק רש"י כאן בפירוש לפי פשוטו? מה אילצו להוסיף גם דברי דרוש?
ד"ה פוקד עוון אבות על בנים: כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכבר פירש במקרא אחר "לשונאי".
פקד עון אבות על בנים VISITING THE INIQUITY OF THE FATHERS UPON THE CHILDREN — when they retain in their hands (follow the example of) the evil doings of their ancestors. This must be the meaning because in another verse of a similar character it has already been stated: of them that hate Me (cf. Exodus 20:5: Visiting the iniquity of fathers upon the children, upon the third and fourth generation of them that hate Me (Berakhot 7a; Sanhedrin 27b).
א. מה קשה לו?
ב. מה הוא "המקרא האחר", שאליו ירמוז?
**
ג. מהי ראָייתו משם? האם הפסוק ההוא סובל רק פירוש אחד? ועיין גיליון יתרו תש"ו.
| ט. שלוש עשרה המידות |
עיין במחזור יום הכיפורים בשלוש עשרה המידות הנאמרות שם.
במה סטו מסדרי התפילות מן הפסוק ומפשט הפסוק?
שים לב:
הרמן כהן, בספרו: Die Religion d. Vernunft aus den Quellen des Judentum s.259 כותב:
שינוי זה בתפילה יש לראותו כמעשה הנובע מתוך מידת חסידות עמוקה ביותר ומתוך אהבת האדם.
שינוי זה בתפילה יש לראותו כמעשה הנובע מתוך מידת חסידות עמוקה ביותר ומתוך אהבת האדם.