פרשת בשלח תשי"ח - תלונת ישראל
הערה: לפסוק ד' ולשאלת הניסיון במן עיין גיליון בשלח תש"ה!
א. מדברי המדרש
מכילתא:
ר' אלעזר המודעי אומר: עבדים היו ישראל למלכים במצרים, יצאו לשוק, נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר, ואין כל בריה מוחה בידם. יוצאין לשדה, נוטלין ענבים ותאנים ורימונים, ואין בריה מוחה בידם.
במצרים היו משועבדים ישראל פ' שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס אייל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר "בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע", לא כתיב "באכלנו מסיר הבשר", אלא "בשבתנו על סיר הבשר", שהיו אוכלין לחמם בלא בשר.
ספר חמדת הימים (על פי תורה שלמה לכשר, בשלח ט"ז י"ג בבאור):
ולמה שיקרו לומר "בשבתנו על סיר הבשר", והלא טרודים היו בלבנים? אלא שכך דרך העני לומר: "אכלתי ושתיתי יין אצל פלוני הרבה בעין יפה", ולא דיבר עמו אפילו דבר. אלא כדי לזרז לאחרים ליתן לו.
1. מה קשה לשלושתם בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין שלוש התשובות הניתנות ליישוב הקושי?
3. היכן מצא ר' אלעזר המודעי בתורה סעד לדבריו?
4. אם כפי מדרש שמות רבה, מה המעלה באותה ישיבה על סיר הבשר, ומה הסיבה להתגעגע מצרימה?
5. מה ראה בעל המדרש בשמות רבה לומר שהמצרי תופס אייל או צבי, למה לא אמר ששוחט צאן ובקר?
6. איזה משלושת המדרשים נראה בעיניך כמתאים ביותר לתלונתם בפרקנו?
ב. "מי ייתן מותנו..."
"מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר"
and the children of Israel said unto them: ‘Would that we had died by the hand of the LORD in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.’
אם היה האל יתברך חפץ להמיתנו, היה טוב לנו שימיתנו שם בעודנו שׂבעים, כעניין (איכה) "טובים היו חללי חרב מחללי רעב".
מי יתן מותנו...בשבתנו על סיר הבשר, they did not want to die. What they said was that if it had been G’d’s plan all along to let them die, why had He not arranged for them to die while they were still satiated from their last meal? A similar thought is expressed in Lamentations 4,9טובים היו חללי חרב מחללי רעב, “the ones killed by the sword were better off than the ones who died from hunger.”
מה התמיהה שמעורר פסוקנו, שאותה רצה ספורנו ליישב?
ג. "...להמית..."
"כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב"
and the children of Israel said unto them: ‘Would that we had died by the hand of the LORD in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.’
בעל העמק דבר, מקשה:
למה אמרו: "כי הוצאתם אותנו... להמית את כל הקהל הזה", והלוא היה להם לומר: כי הוצאתם אותנו... להמיתנו?
התוכל ליישב קושייתו?
ד. שאלות בדברי ראב"ע
ד"ה הנני ממטיר: כדמות מטר היורד מן השמים.
Behold, I will make bread rain. That is, the bread would fall like rain from heaven. The word “bread” (lechem) is used here in a loose sense meaning “food.” Elsewhere the term lechem is applied to meat, as in the phrase, lechem isheh—“it is the food of the fire-offering” (Vayikra 3:11), and fruit, as in the phrase, “Let us destroy the tree with its fruit (belachmo)” (Yirmiyahu 11:19).
מה קשה לו?
ד"ה המטיר וגו' גפרית ואש: בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש (מכילתא בשלח).
המטיר גפרית ואש HE RAINED BRIMSTONE AND FIRE — At first it was rain (מטר) to see whether they would repent and this was then turned into brimstone and fire (Midrash Tanchuma, Beshalach 15).
"ומילת "לחם": מאכל, תימצא על הלחם כמשמעו, גם על הבשר, כמו "לחם אשֶה" (ויקרא ג' י"א), גם על פרי, כמו "נשחיתה עץ בלחמו" (ירמיהו י"א).
Behold, I will make bread rain. That is, the bread would fall like rain from heaven. The word “bread” (lechem) is used here in a loose sense meaning “food.” Elsewhere the term lechem is applied to meat, as in the phrase, lechem isheh—“it is the food of the fire-offering” (Vayikra 3:11), and fruit, as in the phrase, “Let us destroy the tree with its fruit (belachmo)” (Yirmiyahu 11:19).
מה ראה צורך להוציא מילת "לחם" ממשמעה? מה תיקן בזה?
ה. "ונחנו מה"
"וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ"
and in the morning, then ye shall see the glory of the LORD; for that He hath heard your murmurings against the LORD; and what are we, that ye murmur against us?’
ד"ה ונחנו מה: מה בידינו לעשות, לא עשינו רק מה שציוונו.
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי ראב"ע הנ"ל):
ד"ה ונחנו מה: ואיננו כך, אבל הוא כמו (תהלים ח') "מה אנוש כי תזכרנו", (תהילים קמ"ד) "מה אדם ותדענו" (ישעיה ב' כ"ב) "חדלו לכם מן האדם... כי במה נחשב הוא", וזאת דרך ענווה, כי מה אנחנו שתליתם עלינו, שהוצאנו אתכם ממצרים, הן אנחנו אין ופעלנו הבל, ולא עלינו תלונותיכם כי על ה', כי הוא המוציא אתכם ממצרים – לא אנחנו.
**
1. מה ההבדל בין ראב"ע לרמב"ן?
2. נסה להכריע ביניהם ולנמק את הכרעתך.