עיין גם גיליון חיי שרה תש"ט.
| א. מובנו ומגמתו של הפרק |
"וארא אל אברהם": אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין (= ואין כמותם בנמצא). הרבה פעמים נגליתי על אברהם, יצחק ויעקב באל שדי, ולא הודעתי להם כי שמי ה', כשם שאמרתי לך – ולא הרהרו אחרי מידותי. אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז): "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ביקש לקבור שרה, ולא מצא עד שקנה בדמים – ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליצחק (שם, כו, ג): "גור בארץ הזאת... כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל". ביקש לשתות מים, ולא מצא, אלא (שם, כ) "ויריבו רועי גרר ים רועי יצחק" – ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליעקב (בראשית כח יג): "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ביקש מקום לנטות אוהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה – ולא הרהר אחר מידותי, ולא שאלני, מה שמי, כשם ששאלת אתה. ואתה תחילת שליחותי אמרת לי: "מה שמו" ולבסוף אמרת (שמות ה', כג) : "ומאז באתי... לדבר בשמך הרע לעם הזה".
מה מובנו ומגמתו של פרק זה על פי דעת המדרש הנ"ל? שים לב למקומו בין כל פרקי אברהם.
| ב. "במבחר קברינו קבר את מתך..." |
"שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ"
"במבחר קברינו קבור את מתך...": כי היו להם מערות לקבור מתיהם שם, וכל משפחה לבדה הייתה לה מערה, קוברים שם כמה מתים, כל אחד בארונו. וכל המערה ההיא תיקרא קבר. והיא דעתם שישאל אברהם, שייתן אחד מהם לו מקום בקברו לקבור מתו, לכן אמרו "איש ממנו את קברו..."
במבחר קברנו, they possessed many caves within which to bury the dead, and each family had such a cave reserved for interring its dead. Every corpse was buried in an individual coffin, the overall description of such a place being the word קבר, tomb. This is why the spokesman spoke of
הסבר, האם הציעו בני חת לאברהם הצעה אחת או שתיים למבחר, מדוע לא הסתפק אברהם אבינו בהצעתם, ומה ביקש עוד?
| ג. תשובת בני חת |
בעל עקדת יצחק, שואל:
יש לתמוה בתשובת בני חת (ו): "שמענו אדני...", משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם: (ח) "שמעוני ופגעו לי...", (יא) "אדני שמעני", (יג) "לו שמעני" (טו) "אדני שמעני" ולבסוף (טז) "וישמע אברהם" – כאילו נעשו הכל כחרשים!
יש לתמוה בתשובת בני חת (ו): "שמענו אדני...", משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם: (ח) "שמעוני ופגעו לי...", (יא) "אדני שמעני", (יג) "לו שמעני" (טו) "אדני שמעני" ולבסוף (טז) "וישמע אברהם" – כאילו נעשו הכל כחרשים!
נסה ליישב תמיהתו!
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ופגעו לי: לשון בקשה כמו (רות א' ט"ז) "אל תפגעי בי".
ופגעו לי — This phrase signifies entreaty, as (Ruth 1:16) “Do not entreat (תפגעי) me”.
מקשים: למה הביא רש"י "ממרחק לחמו" ראיה מספר רות, ולא הביא ראיה מן הסמוך לו בבראשית כ"ח י"א:
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ"?
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ"?
And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep.
ד"ה לא אדוני: לא תקנה אותה בדמים.
לא אדני NAY, MY LORD — You are not to buy it with money.
השווה את דבריו לבראשית ל"ג י':
ד"ה אל נא: אל נא תאמר לי כן.
ד"ה אל נא: אל נא תאמר לי כן.
And Jacob said: ‘Nay, I pray thee, if now I have found favour in thy sight, then receive my present at my hand; forasmuch as I have seen thy face, as one seeth the face of God, and thou wast pleased with me.
וכן השווה לדברים ט"ו י"ז:
ד"ה ואף לאמתך תעשה כן: העניק לה. יכול אף לרציעה השווה הכתוב אותה? - תלמוד לומר (שמות כא) "ואם אמור יאמר העבד" - עבד נרצע ואין אמה נרצעת .
ד"ה ואף לאמתך תעשה כן: העניק לה. יכול אף לרציעה השווה הכתוב אותה? - תלמוד לומר (שמות כא) "ואם אמור יאמר העבד" - עבד נרצע ואין אמה נרצעת .
ואף לאמתך תעשה כן AND ALSO UNTO THY MAID SERVANT THOU SHALT DO LIKEWISE — i.e. furnish her out of thy property. One might think, however, that Scripture puts her on the same level with the man-servant concerning the piercing of the ear too! It however, states, (Exodus 21:5) “And if the man-servant (העבד) shall plainly say, [I love my lord … then … his lord shall bore his ear through with an awl]” — so you see that a man-servant must have his ear pierced, but a maid-servant does not have it pierced (Sifrei Devarim 122:6).
מה הקושי המשותף לכל המקומות האלה?
ד"ה נתתי לך: הרי היא כמו שנתתיה לך.
נתתי לך I HAVE GIVEN IT TO THEE (a perfect tense) — See, it is as though I have already given it to you.
מה קשה לו?
ד"ה אך אם אתה לו שמעני: אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחינם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני: הלוואי ותשמעני.
אך אם אתה לו שמעני BUT IF THOU WOULDST ONLY HEAR ME — You tell me to listen to you (verse 11) and to accept it without payment. I do not desire this: BUT IF THOU WOULDST ONLY HEAR ME!—i.e. I only wish that you would listen to me and do as I ask.
מה קשה לו?
למה לו להאריך בדבריו עד "אי אפשי בכך", והלוא פירוש "לו שמעני" מתחיל רק אחרי זה?
5) פסוק י"ג
ד"ה נתתי: מוכן הוא אצלי, והלוואי נתתי לך כבר.
ד"ה נתתי: מוכן הוא אצלי, והלוואי נתתי לך כבר.
למה לא הסתפק רש"י בפירושו לפסוק י"א ד"ה נתתי לך? מה ראה צורך לפרשו שנית?
מה ראה רש"י לשנות בפירושו כאן מפירושו שם? (השווה לדרכו זו של רש"י גיליון בראשית תשי"ח ב3. וגיליון וירא תשי"ח ג2).
ד"ה ויקם שדה עפרון: תקומה הייתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך.
ופשוטו של מקרא: ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה.
ויקם שדה עפרון AND THE FIELD OF EPHRON WAS MADE SURE (literally, it rose) — It received a rise in importance because it passed from the possession of a commoner (הדיוט an ordinary person) into the possession of a king (Genesis Rabbah 58:8). But the real meaning of the verse is: The field and the cave that was therein and all the trees … became secured to Abraham as a possession etc. (i. e. verse 17 is an incomplete sentence and must be read together with verse 18, thus: ויקם השדה וגו… לאברהם למקנה —The field etc. became secured to Abraham as a possession).
מקובלנו מפי מפרשי רש"י, שאין רש"י מביא שני פירושים, אלא אם כן לא נחה דעתו באחד מהם. הסבר מה ראה כאן להביא שני פירושים?
למה הקדים כאן דרש לפשט?