| א. נגעי בתים - מדברי חז"ל |
"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם"
When ye are come into the land of Canaan, which I give to you for a possession, and I put the plague of leprosy in a house of the land of your possession;
(י"ד ל"ד) "ונתתי נגע צרעת": ר' יהודה אומר: בשורה היא להם, שבאים עליהם נגעים.
When ye are come into the land of Canaan, which I give to you for a possession, and I put the plague of leprosy in a house of the land of your possession;
תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם? תני ר' שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו') "ובתים מלאים כל טוב". מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא (מטמון, דבר שהוא סמוי מן העין).
ד"ה ונתתי נגע צרעת: בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוציאן.
ונתתי נגע צרעת [WHEN YOU COME TO THE LAND …]I WILL PUT THE PLAGUE OF THE LEPROSY — This was an announcement to them that these plagues would come upon them (Sifra, Metzora, Section 5 4; Horayot 10a), because the Amorites concealed treasures of gold in the walls of their houses during the whole 40 years the Israelites were in the wilderness in order that these might not possess them when they conquered Palestine, and in consequence of the plague they would pull down the house and discover them (Leviticus Rabbah 17:6).
ובא אשר לו הבית: "לו" למה לי? מי שמייחד ביתו לו
The Gemara then asks: Rather, why do I need the emphasis of the verse: Your house, if every house is obligated in the mitzva of mezuza? The Gemara answers: This could be understood in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: Your house is interpreted to mean that the mezuza is placed in the way that you enter the house. And when a person lifts his foot to begin walking, he lifts his right foot first. Therefore, the mezuza is affixed on the right side of the doorway.
שכלי תשמישו מיוחדין לו ואינו משאילן לשכניו),
שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו, הקב"ה מפרסמו כשמפנה את ביתו.
And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are excluded from the impurity of leprosy. The Gemara responds that the verse states: “In a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34). The word your is written in the plural form to teach that all houses in Eretz Yisrael are subject to this impurity. The Gemara asks: Rather, why do I need the emphasis of the term: His, if every house is subject to the impurity of leprosy? The Gemara answers that the term does not teach a halakha but reveals why a house might be afflicted with leprosy. The house belonging to one who dedicates his house to himself alone, who refuses to lend his vessels to others and says that he does not have them, will be punished. The Holy One, Blessed be He, publicizes his possessions for all to see when he is forced to empty them from his house due to leprosy. This excludes one who lends his vessels to others; his house is not afflicted with leprosy.
א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים... ועל הגזל, דכתיב "וצוה הכהן ופנו את הבית" – הוא כינס ממון שאינו שלו, יבוא הכהן ויפזר ממונו, ועל צרות עין, דכתיב "ובא אשר לו הבית" – ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו.
שייחד ביתו: כלי תשמישו, שלא השאילם לאחרים).
1. שתי תפישות שונות בענין נגעי בתים מצינו בדברי חז"ל דלעיל. אילו הן?
**
2. מה ראה רש"י להביא דברי ויקרא רבה ולא להביא דברי הגמרא?
3. מה ראה ר' יהודה לומר את דבריו אלה לנגעי בתים דווקא ולא אמרם על נגעי בגדים לפרשת תזריע?
"אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם"
במה מסייע פסוק זה להבנת דברי ר' יהודה?
| ב. בעל הבית והכהן |
"וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת"
then he that owneth the house shall come and tell the priest, saying: ‘There seemeth to me to be as it were a plague in the house.’
ספרא ע"ח (ז'):
"אשר לו הבית" – שלא ישלח ביד שליח. יכול אפילו זקן, אפילו חולה? תלמוד לומר: "ובא".
"אשר לו הבית" – שלא ישלח ביד שליח. יכול אפילו זקן, אפילו חולה? תלמוד לומר: "ובא".
ספרא ע"ט:
"והגיד לכהן" – ידקדק הכהן, כיצד בא הנגע לביתו. "לאמר" יאמר לו הכהן דברי כיבושין: "בני, אין נגעים באים אלא על לשון הרע!" שנאמר (דברים כ"ד, ח'-ט') "השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות, זכור את אשר עשה ה' למרים". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע! והלא דברים קל וחומר: ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך – מדבר גנאי של חברו בפניו – על אחת כמה וכמה!
"והגיד לכהן" – ידקדק הכהן, כיצד בא הנגע לביתו. "לאמר" יאמר לו הכהן דברי כיבושין: "בני, אין נגעים באים אלא על לשון הרע!" שנאמר (דברים כ"ד, ח'-ט') "השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות, זכור את אשר עשה ה' למרים". וכי מה ענין זה לזה? אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע! והלא דברים קל וחומר: ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך – מדבר גנאי של חברו בפניו – על אחת כמה וכמה!
**
1. ומקשים: והלא בעלמא שלוחו של אדם כמותו ולמה כאן – פרט לזקן וחולה שאנו יכול ללכת – אינו מותר לשלוח ע"י שליח? התוכל ליישב הקושיה על פי דברי הספרא הנ"ל?
2. הסבר מהיכן דייקו שזקן וחולה מותרים להגיד ע"י שליח?
3. התוכל להסביר על פי דברי הספרא הנ"ל מהו ההבדל בין גדר "אמר" לבין גדר "הגד"?
"לֵאמֹר"
מלבי"ם, ויקרא ו':
כבר ביארנו ההבדלים שבין דיבור ואמירה, שהדיבור מורה על הדבור המבטאיי לבד ולא יסמך אל הזולת, והאמירה תהיה אל אחר, ומתוך כך רגיל בדברי חז"ל ומפרשי המקרא לפרש מילת "לאמור" – שיאמר לזולת, כמו שנאמר דברים רבה (ואתחנן ו') "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור" מהו "לאמור"? אמר ר' עזריה: לאמור לדורות, שיהיו מתפללין בשעת צרה, שהרי משה אף על פי שנאמר לו (דברים ג'): "לא תעבור את הירדן הזה" התחיל מתחנן. ואולם זה לא יתכן, במקום שכתוב אחריו "דבר אל בני ישראל" וכן במקום שכתוב "ויאמר לאמור", ולמדנו בספרא שיש עוד כמה כוונות למילה זו, ויתפרש כל אחד כפי עניינו: לפעמים פירושו, שיאמר להם דברי כיבושין, כמו שתמצא בבמדבר רבה (נשא פסוק י"ב י"ח) (במדבר ז' ג') "ויביאו את קרבנם לפני ה'... ויקריבו אותם לפני המשכן" שהביאום ומסרום לציבור, באו ועמדו לפני המשכן ולא קיבל מהם, עד שנאמרה לו מפי הגבורה "קח מאתם!" הדא הוא דכתיב "ויאמר ה' אל משה לאמור" מהו "לאמור"? תני רב הושעיה: "משה, צא ואמור להם דברי כיבושין ודברי נחמות".
כבר ביארנו ההבדלים שבין דיבור ואמירה, שהדיבור מורה על הדבור המבטאיי לבד ולא יסמך אל הזולת, והאמירה תהיה אל אחר, ומתוך כך רגיל בדברי חז"ל ומפרשי המקרא לפרש מילת "לאמור" – שיאמר לזולת, כמו שנאמר דברים רבה (ואתחנן ו') "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור" מהו "לאמור"? אמר ר' עזריה: לאמור לדורות, שיהיו מתפללין בשעת צרה, שהרי משה אף על פי שנאמר לו (דברים ג'): "לא תעבור את הירדן הזה" התחיל מתחנן. ואולם זה לא יתכן, במקום שכתוב אחריו "דבר אל בני ישראל" וכן במקום שכתוב "ויאמר לאמור", ולמדנו בספרא שיש עוד כמה כוונות למילה זו, ויתפרש כל אחד כפי עניינו: לפעמים פירושו, שיאמר להם דברי כיבושין, כמו שתמצא בבמדבר רבה (נשא פסוק י"ב י"ח) (במדבר ז' ג') "ויביאו את קרבנם לפני ה'... ויקריבו אותם לפני המשכן" שהביאום ומסרום לציבור, באו ועמדו לפני המשכן ולא קיבל מהם, עד שנאמרה לו מפי הגבורה "קח מאתם!" הדא הוא דכתיב "ויאמר ה' אל משה לאמור" מהו "לאמור"? תני רב הושעיה: "משה, צא ואמור להם דברי כיבושין ודברי נחמות".
הסבר, כיצד דייקו מפסוקנו שהכהן אומר לאשר על הבית דברי כיבושין, והלא נושא פסוקנו הוא "אשר לו הבית"?
5. איזה רמז (או רמזים) מצאו חז"ל לכך, שנגעים באים על לשון הרע?
6. הסבר את הקל וחומר שבסוף הספרא - במה חמור דיבור דברי גנאי בפניו משלא בפניו?
| ג. נגעי בתים - משל לבית המקדש |
(י"ד ל"ד) "...בבית ארץ אחוזתכם" – זה בית המקדש, שנאמר (יחזקאל כ"ד): "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם",
"ובא אשר לו הבית" – זה הקב"ה, שנאמר (חגי א') "יען ביתי אשר הוא חרב";
"והגיד לכהן" – זה ירמיהו, שנאמר (ירמיה א') "מן הכהנים אשר בענתות";
"כנגע נראה לי בבית" – זו טינופת עבודה זרה; ...הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח') "והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה"...
"וצוה הכהן ופנו את הבית" – (מלכים א', י"ד כ"ו) "ויקח (=שישק מלך מצרים) את כל אוצרות בית ה'";
"ונתץ את הבית"; "וביתא דנא סתריה" (עזרא ה' י"ב – על נבוכדנצר מלך בבל);
"והוציא אל מחוץ למחנה" – "ועמא הגלי לבבל" (עזרא שם, המשך הפסוק דלעיל).
יכול לעולם? תלמוד לומר: (ויקרא י"ד מ"ב) "ולקחו אבנים אחרות" – שנאמר (ישעיה כ"ח) "לכן כה אמר ה' אלוקים, הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד, המאמין לא יחוש".
לדעת בעל יפה תאר על מדרש רבה נפלה כאן טעות וצ"ל (מלכים ב' כ"ד י"ג):
"וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה'"
"וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה'"
And he carried out thence all the treasures of the house of the LORD, and the treasures of the king’s house, and cut in pieces all the vessels of gold which Solomon king of Israel had made in the temple of the LORD, as the LORD had said.
(אשר גם הוא מדבר בנבוכדנצר).
מה גרם לדרשן לדרוש את פסוקינו בדרך של דרש אליגורי?