| א. בביאור הפסוק "וישאל את סריסי פרעה" וכו' |
"וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם"
And he asked Pharaoh’s officers that were with him in the ward of his master’s house, saying: ‘Wherefore look ye so sad to-day?’
ד"ה וישאל את סריסי פרעה: היה ראוי שיאמר הכתוב "וישאל אותם לאמור": אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף, שהיה נער עבד ושאל לשני שרים גדולים, והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו, ולא פחד מהם מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו; שאילו נמלט - שר האופים היה תולה אותו.
ד"ה וישאל את סריסי פרעה: ...נראה כי יתן הכתוב טעם לשאלת יוסף לשני השרים: "מדוע פניכם רעים", כי אין זה מהלכות דרך ארץ לבקש לדעת מחשבות הגדולים. וזהו אמרו: "וישאל יוסף את סריסי פרעה" פירושו: הגם שהוא יוסף, כידוע הוא עבד והם סריסי המלך, אף על פי כן – שאלם!
והטעם "אשר אתו בבית הסהר" יש בזה שני טעמים: האחד, כי להיותם עמו במשמר חש כי זעפם עמו הוא. והשני, כי לצד שהם איתו במשמר כל הפנים שווים, וכולם יקראו אסורים. ולצד זה לא חש לגדולתם.
ועוד שהיו "בבית אדוניו", ואפשר שנוגע זעף זה לאדונו, ושאל כמשפט עבד נאמן לאדוניו לפקח בעניניו.
ולזה שאלם: "מדוע פניכם רעים היום?" דקדק לומר "היום", כי אין לומר שפניהם רעים לצד אוסרם בבית המשמר, כי דבר זה אינו חדש והיה להם להיות כן גם מאתמול, גם משלשום.
Perhaps the Torah provided us with the reason why Joseph enquired from the two ministers as to why they seemed so distressed. It was certainly unbecoming for people of inferior standing to enquire into the state of mind of their superiors. The Torah says: "Joseph enquired from Pharaoh's ministers," i.e. although Joseph was only a slave whereas they were ministers of the king he still decided to ask them. The reason was that as of then they were both in jail, normal distinctions between their standing in society did not apply. He may also have thought that their distress had something to do with him personally. The reason the Torah underlined: "in the house of his master," is that Joseph wondered if the distress of the ministers was directed against Joseph's superior, the chief warden. Joseph who was a loyal servant wanted to know if he could perhaps do a service to his master by finding out the reason for the ministers' distress.
1. מה הקשיים השונים בפסוקנו שאותם רצו ליישב?
**
2. השוה לדברי הרמב"ן כאן את דבריו בפרשתנו ל"ט ח':
ד"ה וימאן ויאמר אל אשת אדוניו: סיפר הכתוב כי מיאן לעשות כרצונה, אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו".
ד"ה וימאן ויאמר אל אשת אדוניו: סיפר הכתוב כי מיאן לעשות כרצונה, אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו".
במה יש בדברי הרמב"ן האלה סעד לדבריו במקומנו?
| ב. מדוע "ופותר אין אותו" |
"חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ"
And they said unto him: ‘We have dreamed a dream, and there is none that can interpret it.’ And Joseph said unto them: ‘Do not interpretations belong to God? tell it me, I pray you.’
וטעם ופותר אין אותו: אין מודיע העתיד ממנו. וייתכן ששלחו לקצת החרטומים בבוקר; או שהיו אנשים עמהם בבית הסוהר, ואין פותר אותו; או שאמרו: ואין בעולם פותר אותו כפי דעתנו, כי נעלם הוא מאוד.
There is no interpreter of it. They had already inquired of the sorcerers or of those who were with them in prison and no one could say what the dreams presaged. Alternatively, they believed that no one in the world could interpret such dreams.
ופותר אין אותו: כדרך הנשמרים במאסר, שאין מניחים אנשים זרים לשם, על כן לא יכלו לקרוא להם פותר.
| ג. דברי יוסף "הלא לאלוהים פתרונים" |
"הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי"
And they said unto him: ‘We have dreamed a dream, and there is none that can interpret it.’ And Joseph said unto them: ‘Do not interpretations belong to God? tell it me, I pray you.’
וטעם "הלא לאלוהים פתרונים", כי פתרון החלומות לַשֵם הוא, כי הוא יודע העתיד, והראה בחלום מה יהיה למי שירצה, ואם אני אפתור אותו לטוב או לרע, לא יועיל ולא יזיק. ואחר שהדבר כן – ולשם פתרון כל החלומות, אל תחששו שתספרו חלומותיכם לי, ו"כל החלומות הולכים אחרי הפה" (ברכות נ"ה ע"ב) דעת יחיד הוא.
הלא לאלוהים פתרונים: אמר רבי אברהם (אבן-עזרא), כי יאמר, כי המקרים העתידים לבוא בחלומות לאלוהים הם, כי הוא לבדו המחליט והמודיע העתיד והוא העושה שלום ובורא רע, ואין בדבורי לכם תועלת או הפסד. וזה אמר, שלא יענישוהו אם תבוא להם רעה, או כדי שיספרו אותם אליו ולא יבזוהו.
ואם כן (=כפירוש הראב"ע) אין למילת "הלא" בזה טעם. ואולי היה פירושו כמו "הנה" אמר: הנה לאלוהים לבדו פתרונים ולא לאדם הפותר.
והנכון בעיני כי יאמר: הלא לאלוהים פתרונים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם בעיניכם – "ספרו נא לי", אולי יישר בעיניו לגלות סודו אלי.
There is no interpreter of it. They had already inquired of the sorcerers or of those who were with them in prison and no one could say what the dreams presaged. Alternatively, they believed that no one in the world could interpret such dreams.
1. מה קשה להם בפסוקנו?
**
2. נגד איזו דעה מוטעית של השרים בענין פתרון החלומות מופנים דברי יוסף לדעת הראב"ע, ונגד איזו דעה מוטעית הם מופנים לדעת הרמב"ן?
3. הסבר את מאמר ר' אלעזר בברכות נ"ה שהובאו בדברי הראב"ע.
4. למה לו לראב"ע להדגיש שמאמר זה אינו אלא דעת יחיד?
| ד. בקשת יוסף "והזכרתני" |
"כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ
וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה"
But have me in thy remembrance when it shall be well with thee, and show kindness, I pray thee, unto me, and make mention of me unto Pharaoh, and bring me out of this house.
"וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ"
Yet did not the chief butler remember Joseph, but forgot him.
בראשית רבה פ"ט (תהלים מ' ה'):
"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" – זה יוסף, (שם) "ולא פנה אל רהבים" – על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ' י"ד) "זכרתני... והזכרתני", נתוספו לו שתי שנים (בבית הסוהר) "ויהי מקץ שנתים ימים".
"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" – זה יוסף, (שם) "ולא פנה אל רהבים" – על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ' י"ד) "זכרתני... והזכרתני", נתוספו לו שתי שנים (בבית הסוהר) "ויהי מקץ שנתים ימים".
וישכחהו AND HE FORGOT HIM afterwards. Because Joseph had placed his trust in him that he should remember him he was doomed to remain in prison for two years. So it is said (Psalms 40:5) “Happy is the man who maketh the Lord his trust and turneth not to (רהבים) the arrogant” — i.e. doth not trust in the Egyptians who are called arrogant (Genesis Rabbah 89:3 cf. Isaiah 30:7).
ד"ה וישכחהו: לאחר מכאן, מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר (תהלים מ' ה') "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו לא פנה אל רהבים" – ולא בטח במצרים הקרויים "רהב".
וישכחהו AND HE FORGOT HIM afterwards. Because Joseph had placed his trust in him that he should remember him he was doomed to remain in prison for two years. So it is said (Psalms 40:5) “Happy is the man who maketh the Lord his trust and turneth not to (רהבים) the arrogant” — i.e. doth not trust in the Egyptians who are called arrogant (Genesis Rabbah 89:3 cf. Isaiah 30:7).
ר' אברהם בן הרמב"ם, (יצא לאור לונדון תשי"ח, תרגום מערבית ע"י ויזננברג - הוצאת דוד ששון):
ואמרו שבשביל שתלה יוסף בשר המשקים בבקשת ההצלה נענש ששכח אותו שר המשקים שתי שנים. ואין רחוק שיהיה דוגמת בטחון זה בבשר ודם מן הדברים אשר בהם גנות על הצדיק דוגמתו של יוסף... ואפשר שלא תהיה עליו גנות בזה, שהרי אם יהיה בטחונו של המאמין שלם בלבד, לא יגרע מבטחונו אם ישתמש בסיבות הרגילות. ויעקב, עליו השלום, כבר נשתמש במנחה להנצל מן עשו, ויצחק נשתמש באמירתו על רבקה "אחותי היא" (בראשית כ"ו ז') להנצל מן אבימלך ועמו, וכזה אברהם על שרה (י"ב י"ג; כ' ב') ואין בזה על אחד מהם גנות. ומה שנתאחר יוסף לצאת ושכח אותו שר המשקים שתי שנים הוא שהמתין עד שהגיע זמן של מתיר אסורים קצב בו את יציאתו כמו שאמר בזה בתהלים (ק"ה י"ט כ') "ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו עד עת בוא דברו... שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו, שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו" והיתה יציאתו בזמן שהיה לפרעה צורך בו, שעל ידי זה יצא להיות שר נכבד קרוב למדרגת המלך, היפך יציאתו ע"י המלצתו של שר המשקים בעדו, כן ביאר זה בן חפני ז"ל (= ר' שמואל בן חפני גאון במאה הי"א).
ואמרו שבשביל שתלה יוסף בשר המשקים בבקשת ההצלה נענש ששכח אותו שר המשקים שתי שנים. ואין רחוק שיהיה דוגמת בטחון זה בבשר ודם מן הדברים אשר בהם גנות על הצדיק דוגמתו של יוסף... ואפשר שלא תהיה עליו גנות בזה, שהרי אם יהיה בטחונו של המאמין שלם בלבד, לא יגרע מבטחונו אם ישתמש בסיבות הרגילות. ויעקב, עליו השלום, כבר נשתמש במנחה להנצל מן עשו, ויצחק נשתמש באמירתו על רבקה "אחותי היא" (בראשית כ"ו ז') להנצל מן אבימלך ועמו, וכזה אברהם על שרה (י"ב י"ג; כ' ב') ואין בזה על אחד מהם גנות. ומה שנתאחר יוסף לצאת ושכח אותו שר המשקים שתי שנים הוא שהמתין עד שהגיע זמן של מתיר אסורים קצב בו את יציאתו כמו שאמר בזה בתהלים (ק"ה י"ט כ') "ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו עד עת בוא דברו... שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו, שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו" והיתה יציאתו בזמן שהיה לפרעה צורך בו, שעל ידי זה יצא להיות שר נכבד קרוב למדרגת המלך, היפך יציאתו ע"י המלצתו של שר המשקים בעדו, כן ביאר זה בן חפני ז"ל (= ר' שמואל בן חפני גאון במאה הי"א).
1. מהן שתי התפישות במעשה יוסף (= בקשתו את שר המשקים)? (השוה לדברי המדרש את דברי בעל עקדת יצחק בהשתדלות יעקב לפני עשו – גיליון וישלח תשט"ו).
*
2. הסבר בדברי בראשית רבה דלעיל את המילים "זה יוסף", שנתקשו בהם מפרשי המדרש!
| ה. בית הסהר - בור |
השוה:
"וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר...
וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר"
And Joseph’s master took him, and put him into the prison, the place where the king’s prisoners were bound; and he was there in the prison.
"וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר"
And he put them in ward in the house of the captain of the guard, into the prison, the place where Joseph was bound.
"אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר"
And they dreamed a dream both of them, each man his dream, in one night, each man according to the interpretation of his dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison.
"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר"
For indeed I was stolen away out of the land of the Hebrews; and here also have I done nothing that they should put me into the dungeon.’
הסבר, מדוע נקרא "בית הסהר" רק בפסוק ט"ו בכינוי "בור", ולא נקרא כן בכל פרקנו בשאר פסוקים?