פרשת חיי שרה תשכ"א - דברי אברהם לעבדו
א. הרע שבבנות כנען
אברבנאל, מקשה לפרשתנו:
למה ציוה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני, האם מפני שהיו עובדי עבודה זרה, גם בעבר הנהר היו כן, ומה הואיל בתקנתו? והנה: אם יצחק ציוה ליעקב כן, היה מפני הנסיון שראה שהיו מורת רוח לו ולרבקה ולא ניסה בזה אברהם. ומדוע הרחיק בנות כנען ולא הרחיק בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען, כל שכן שאמר "אשר אנכי יושב בקרבו" – דרשוהו חז"ל על ענר אשכול וממרא, והם היו אנשים טובים ובעלי בריתו, ולמה אסרם?
והנה תשובות אחדות לשאלתו:
מדרש הגדול בראשית:
כי אל ארצי ואל מולדתי תלך: והלא כולם עובדי עבודה זרה, דכתיב (יהושע כ"ד) "בעבר הנהר ישבו אבותיהם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" – ואברהם יצא מהם!! אלא אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל, ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו (קרובים) עושה בטובתו, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח ז') "ומבשרך אל תתעלם".
דרשות הר"ן, (רבנו נסים) על התורה (מתוך הדרשה החמישית):
המצוות והעברות אשר בתורה הם על שתי פנים: מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש, כמדות וכמעשים, ומהם שיעשו רושם בנפש בלבד כאמונות. והנה אותם שיעשו רושם בגוף ובנפש הם אשר יעשו רשומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה ונקמה וכאכזריות וכזימה ורכילות, ודומיהם, שהן יעשו רושם בנפש מהצד שהן עברות, ובגוף, לפי שהמדות יפעלו בליחות, כמו שהליחות יעשו תכונה במידות. (כי כמו כאשר יהיה דם הלב רותח, יהיה האדם כעסן, כן מי שיכעס יעשה דם לבו רותח). הנה אם כן אותן המידות יחייבו המזגים הגופניים ולזה ימשך ענינם לבנים, וזה רוע אנשי כנען. אמנם הדברים העושים רושם בנפש בלבד והם האמונות עם היותן כוזבות ורעות, לא יתפשטו בבנים. ולזה לבן ובתואל עם היותם עובדי עבודת כוכבים לא היה מחוייב שיעבור רישומם לבניהם, ולכן בחר אברהם בהם והרחיק בנות הכנענים. ולכן היו האבות מזהירין מהתחתן בבנות כנען להיות תכונותיהם הלביות (= מלשון 'לב') רעות ומועברות לבניהם אחריהם על הצד שאמרנו, כי הן רושמות הנפש והגוף ולכן ימשכו לבניהם אחריהם.
שמואל דוד לוצאטו:
שאם היה מתחתן בהם, שוב לא יתכן לישראל להוריש הכנעני מארצו, אחרי היותם אחים, כמו שלא יתגרו מלחמה במואב, עמון ואדום.
1. מה ההבדל בין שלוש התשובות?
2. התוכל להוכיח מפסוקי פרשת לך לך שאין לקבל את תשובתו של מדרש הגדול?
3. התוכל להוכיח מפסוקי התורה שבאמת היה רוע אנשי כנען מזה המין שתיארו הר"ן?
4. התוכל להוכיח מפסוקי פרשת לך לך, שאין ממש בתשובתו של שד"ל?
5. התוכל לתת תשובה אחרת לשאלת אברבנאל משלוש התשובות הנ"ל?
ב. שאלות בדברי ראב"ע
1) פסוק ה'
ד"ה אולי: ימצא על טעמים רבים, וכן (הושע ח' ז') "אולי יעשה זרים יבלעוהו".
א. מהם "הטעמים הרבים"? הבא דוגמאות לאחדים מהם!
*
ב. מה ראה להביא ראייתו דוקא מהושע, ולמה לא יביא ראייתו מן הקרוב לו מבראשית כ"ז י"ב?
2) פסוק ז'
ד"ה הוא ישלח מלאכו: תפילה, ואילו היתה נבואה, למה אומר (פסוק ח') "ואם לא תאבה האשה"?
מה קשה לו?
3) פסוק ח'
ד"ה לא תשב שמה: שיעמוד בארץ-ישראל, טעם "לא תשב" בעבור אברהם שהוא העיקר.
א. מה קשה לו?
ב. מה הדמיון בין מקומנו לבין דברים כ"ו ג'?
ד"ה הקרה נא לפני: כטעם הכן חפצי לפני, וכן (כ"ז) "כי הקרה ה' אלוהיך".
א. מה קשה לו?
*
ב. האין סתירה לפירושו משמואל א' פרק ו' פסוק ט'?
ד"ה אותה הוכחת: נסמך העבד על תפילת הנביא, שהשם ענהו והוכיח בחלום על יד המלאך שהוא שליח ה' לעזרו. והעבד חשב, כי אין עם נדיב כמו משפחת אדוניו. ורבים יתמהו באמרם, שלא שאל כהוגן, ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו ומצא שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום. כי "ויאמר בת מי את" פירושו וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלים, וכן אמר (פסוק מ"ז) "ואשאל אותה ואשים הנזם"; וכלל הדבר, שהתפלל לה' שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו, וההוכחה, שתעשה דרך מוסר, כמו בת נדיב, וה' שמע תפלתו. ודרך יונתן אחרת.
א. מהי "תפילת הנביא"?
למי הוכיח ה' בחלום?
מי הוא "שליח ה' לעזרו"?
*
ב. למה סבורים "הרבים" שלא שאל כהוגן - מה פסול מצאו בבקשתו?
ג. מה מאלץ אותו לפרש (כ"ג) "ויאמר בת מי את" – וכבר אמר לה קודם?
ד. לשם מה מצטט הראב"ע כאן את פסוק מ"ז?
ה. מה פירוש דבריו האחרונים "ודרך יונתן אחרת"?
ד"ה נזם: יש נזם שהוא באף, גם באוזן. ושעל האף יורד מעל פתיל קשור במצח.
בעל צפנת פענח, על ראב"ע פירשו:
ר' אברהם חיבר זה הפירוש בעיר לוקא (בלמברדיה שבאיטליה הצפונית), כמו שכתוב בפרשת וישלח בפסוק "ויזרח לו השמש" (בחומשים שלנו הודפס בל"ג י': ד"ה כראות פני אלוהים) וזה היה בבואו מספרד לארץ-ישראל, ואז לא ראה כי בנות ישמעאל היושבות במצרים ובארץ-ישראל מביאות נזמים באף תלויין בנקבים שנוקבות באף, כדרך שנוקבות באוזן, ועל כן פירש ככה.
הסבר, על מה נשען ראב"ע בלשון הכתוב?
7) פסוק נ"ט
ד"ה מניקתה: בימים הקדמונים.
לשם מה הוסיף ראב"ע מילים אלה - נגד מה פונים דבריו?
ג. הדגשת "אלוקי השמים"
"ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי"
'ה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי THE LORD, GOD OF HEAVEN, WHO TOOK ME FROM MY FATHER'S HOUSE — Here he did not say “[The God of heaven] and the God of the earth”, whereas above (v. 3) he said, “And I will make thee swear etc. … [and the God of the earth]’’. But, in effect, Abraham said to him: Now He is the God of heaven and the God of the earth, because I have made him (i. e. His Name) a familiar one in peoples’ mouths: but at the time when He took me from my father’s house He was God of heaven only and not God of the earth for people did not acknowledge Him and His Name was not commonly known on earth (Genesis Rabbah 59:7).
ולא אמר "ואלוהי הארץ" ולמעלה הוא אומר (ג') "ואשביעך בה' אלוהי השמים ואלוהי הארץ". אמר לו: עכשו הוא אלוהי השמים ואלוהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוהי השמים ולא אלוהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.
'ה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי THE LORD, GOD OF HEAVEN, WHO TOOK ME FROM MY FATHER'S HOUSE — Here he did not say “[The God of heaven] and the God of the earth”, whereas above (v. 3) he said, “And I will make thee swear etc. … [and the God of the earth]’’. But, in effect, Abraham said to him: Now He is the God of heaven and the God of the earth, because I have made him (i. e. His Name) a familiar one in peoples’ mouths: but at the time when He took me from my father’s house He was God of heaven only and not God of the earth for people did not acknowledge Him and His Name was not commonly known on earth (Genesis Rabbah 59:7).
אבן כספי, משנה כסף ג':
ד"ה אלוהי השמים ואלוהי הארץ: ואין קושיה, כי אחרי כן לא אמר רק "ואלוהי השמים", כי כבר הודעתיך, שהביאור חסד ועזיבתו אינו חמס.
1. הסבר את המילים המסומנות בקו.
2. מה ההבדל העקרוני בין שתי השיטות הפרשניות המיוצגות כאן ע"י שני הפרשנים?