| א. ברכת בנימין קדמה לברכת יוסף |
נסה למצוא סיבה לכך למה הקדים ברכת בנימין (פרק י"ב) לברכת יוסף?
| ב. משה דיבר בשלמות ארץ יוסף |
"וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ..."
And of Joseph he said: Blessed of the LORD be his land; For the precious things of heaven, for the dew, And for the deep that coucheth beneath,
... ולכן בחרתי בפירוש הכתובים האלה לנטות מדרכי המפרשים ולומר, שמשה רבנו לא התפלל עתה שתהיה ארץ יוסף מבורכת בכל הברכות האלה... (אבל) כשבא עתה לברך את יוסף אמר כמו שאמר החכם בריש פרק קמא דתענית ובמדבר רבה פרק ב' "אילן אילן במה אברכך" (עיין למטה) *. רוצה לומר: איני יודע במה אברכך, אם אברכך בשפע ודשנות – כבר ארצו מבורכת... ודיבר בשלמות הארץ ארבעה דברים:
האחד בריבוי הימים, אם מים עליונים - טל ומטר בעתו, ואם מים תחתונים שהם "עיינות ותהומות יוצאות בבקעה ובהר" (דברים ח' ז'), לבוא בדרך ספוגיות הארץ לצמחים ולזרעים לגדלם...
והשלמות השני ממצב הארץ כפי הגרמים השמימיים אליה, ודבר מורגש הוא שהשמש והירח יפעלו פעולות בהוויות, וזכר שהיתה ארץ יוסף מושפעת שפע טוב מן הנמצאים כשהיו מבורכים פירות האילנות שהם מידי שנה בשנה, והירקות שהם מידי חודש בחדשו...
והשלמות השלישי הוא מטבע הארץ בעצמה, כי ממנה הרים וממנה גבעות והתבואה בטבעיות שההרים יותר מעודנים בפירותיהם מהעמקים...
והשלמות הרביעי הוא בעסק הארץ וסחורותיה ועבודה, כי זאת היא תפארתה כמו ששיבח הנביא לצור (ישעיהו כ"ח ח') "אשר סוחריה שרים כנענים נכבדי ארץ", והנה היו תוצאות אפרים ומנשה הים ומשם היו באים הסחורות ועל זה אמר "וממגד ארץ ומלואה". הנה זכר בזה שכל השלמיות כבר היו בארץ יוסף ולא נשאר במה יברכהו משה כי אם אמרו, שרצון ה' יתברך ששכן כבודו בסנה - אותו רצון שהיא ברכה עליונה – תָבֹאתָה לראש יוסף...
1. הסבר מה ראה אברבנאל "לנטות כאן מדרכי המפרשים" ולפרש את הפסוקים י"ג-ט"ו ותחילת ט"ז לא "כתפילה שיהיה הדבר כך" - מה היא התמיהה על הפסוקים הנ"ל המתיישבת על ידי פירושו?
2. מהו הסעד הלשוני בפסוקנו לפירושו?
* כוונתו לדברי ר' יוחנן על הפסוק (בראשית ט"ו) "כה יהיה זרעך", למה הדבר דומה? למי שיצא לדרך והלך יום הראשון ויום השני ויום השלישי עד עשרה ימים ולא מצא לא עיר ולא פונדק ולא אילן ולא מים ולא בריה. ואחר שהלך עשרה ימים צפה אילן אחד מרחוק, אמר: "שמא יש תחתיו מים!" כיוון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעיין. כיוון שראה אותו נאה ופרותיו מתוקין וענפיו נאים, ישב לו ונתקרר בצלו ואכל מן פרותיו ושתה מן המעיין וערב לו ושבת נפשו עליו. כיוון שעמד לילך אמר לאילן: "מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך, שיהא עצך נאה? נאה הוא, שיהא צלך נאה? כבר הוא נאה! שיהיו ענפיך נאים? נאים הם. שיהיו פרותיך מתוקין? מתוקים הם. שיהא מעין יוצא מתחת שורשיך? כבר מעין יוצא מתחת שורשיך. שתהא עומד במקום חביב? במקום חביב אתה עומד. מה לי לברכך?? אלא, כל הנטיעות העומדות ממך יהיו כמותך".
| ג. בביאור הפסוק "בכור שורו" וכו' |
"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו
בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה"
His firstling bullock, majesty is his; And his horns are the horns of the wild-ox; With them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth; And they are the ten thousands of Ephraim, And they are the thousands of Manasseh.
ד"ה בכור שורו: יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות שנאמר (תהילים פ"ט) "אף אני בכור אתנהו" וכן (שמות ד') "בני בכורי ישראל".
בכור שורו THE FIRSTBORN OF HIS OX — There is a usage of the word בכור that denotes greatness and sovereignty, as it is said, (Psalms 89:28) “I will also make him a בכור” (i.e., a man of rank), and similarly (Exodus 4:22) “My son, my firstborn (בכורי) is Israel”. The text means: the king who will issue from him, and that is Joshua, whose strength will be mighty as that of an ox to subdue many kings,
ד"ה בכור: מלך היוצא ממנו, והוא יהושע.
בכור שורו THE FIRSTBORN OF HIS OX — There is a usage of the word בכור that denotes greatness and sovereignty, as it is said, (Psalms 89:28) “I will also make him a בכור” (i.e., a man of rank), and similarly (Exodus 4:22) “My son, my firstborn (בכורי) is Israel”. The text means: the king who will issue from him, and that is Joshua, whose strength will be mighty as that of an ox to subdue many kings,
ד"ה שורו: שכוחו קשה כשור לכבוש מלכים
בכור שורו THE FIRSTBORN OF HIS OX — There is a usage of the word בכור that denotes greatness and sovereignty, as it is said, (Psalms 89:28) “I will also make him a בכור” (i.e., a man of rank), and similarly (Exodus 4:22) “My son, my firstborn (בכורי) is Israel”. The text means: the king who will issue from him, and that is Joshua, whose strength will be mighty as that of an ox to subdue many kings,
ד"ה הדר לו: נתון לו, שנאמר (במדבר כ"ז כ') "ונתתה מהודך עליו".
הדר לו HONOUR TO HIM — i.e., honour is given unto him, as it is said, (Numbers 27:20) “And thou shalt give of thy honour (הודך, a synonym of הדר) unto him” (Joshua).
ד"ה וקרני ראם קרניו: שור - כוחו קשה ואין קרניו נאות, ראם קרניו נאות ואין כוחו קשה, נתן ליהושע כוחו של שור ויופי קרני ראם.
וקרני ראם קרניו AND HIS HORNS ARE THE HORNS OF A RE’EM — The ox — its strength is mighty but its horns are not beautiful, a Re’em, however — its horns are beautiful but its strength is not mighty: therefore it ascribes to Joshua the strength of an ox and the beauty of a Re’em’s horns (Sifrei Devarim 353:10).
ד"ה והם רבבות אפרים: אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים.
והם רבבות אפרים AND THEY ARE THE MYRIADS OF EPHRAIM — i.e., those who are gored are the myriads whom Joshua, who was descended from Ephraim, slew.
ד"ה והם אלפי מנשה: הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר (שופטים ח') "וזבח וצלמונע בקרקר" וכמה אלפים נמנו שם.
והם אלפי מנשה AND THEY ARE THE THOUSANDS OF MANASSEH — they are the thousands whom Gideon, who was descended from Manasseh, slew of Midian, as it is said, (Judges 8:10) “And Zebah and Zalmunna were in Karkor [and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left … for there had fallen a hundred and twenty thousand men that drew sword]”.
(אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל) והנה הכתוב מבולבל מאוד בפירוש הזה, כי קרני ראם קרניו כינוי לבכור שור שהוא יהושע, ואם כן איך ינגח בהם אלפי מנשה שהם הרוגי גדעון...
ופשוטו של מקרא, כי בעבור שבירך יוסף בתבואות, דימה אותו לשור, כי "רב תבואות בכוח שור" (משלי י"ד, ד') ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ורמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף ויהיה לו גדולה ומלכות. וקרני ראם קרניו של שור הנזכר, ובקרניו ינגח יחדיו אפסי ארץ, ואמר, כי קרניו שהם שנים הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה. והנה הזכיר בברכתו שיהיו לאלפים ולרבבות, כטעם (במדבר י' ל"ו) "רבבות אלפי ישראל".
1. מה רצה רש"י להוכיח בעזרת במדבר כ"ז כ'?
2. מה הקושי שרצה רש"י לישב בד"ה וקרני ראם קרניו?
3. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן בעניין הדימוי של ה"שור" - למה נבחר דימוי זה דווקא לדעת כל אחד מהם?
**
4. מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש משמעותם של "קרני ראם"?
מהי מעלתו ומה חסרונו של כל אחד משני הפירושים?
מהי מעלתו ומה חסרונו של כל אחד משני הפירושים?
**
5. מה הניע את רש"י לפרש את סמיכות "רבבות אפרים" ו"אלפי מנשה" כסמיכות המושא ולא כסמיכות הנושא?
| ד. להפריד התכונה מן הנושא אותה |
"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ"
His firstling bullock, majesty is his; And his horns are the horns of the wild-ox; With them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth; And they are the ten thousands of Ephraim, And they are the thousands of Manasseh.
"בכור שורו" איננו יהושע, כי כאן הוא אומר כי השור הזה הוא בעל קרני ראם, והקרנים הם רבבות אפרים ואלפי מנשה, והדבר ברור, שאין זה נופל על יהושע, אלא על שבט יוסף כולו. כי אמנם יהושע לא עשה מלחמותיו על ידי אפרים ומנשה בלבד, אלא ע"י ישראל כולו.
על כן נראה לפרש "בכור שורו הדר לו" – הוא יוסף שהוא דומה לבכור שור, הדר לו וקרני ראם קרניו.
ודוגמתו (ישעיהו ל"א ט') "וסלעו ממגור יעבור" – אשור שהיה דומה לסלע תקיף יעבור, מיראה ופחד, והרי זו מליצה נהוגה להפריד התכונה מן הנושא אותו ולומר "מעלתו", "כבודו" "גדולתו" של פלוני, והכוונה: פלוני שהוא בעל מעלה וכבוד וגדולה, ודומה לזה בשאר לשונות אומרים: V.E- VS; S.M- S.E וזולתם.
ואין הפרש בין המליצות האלה ומליצת "בכור שורו", "וסלעו ממגור יעבור" אלא ש"מעלה" ו"גדולה" וחבריהם הם שמות המקרה המורים מתחילתם על תכונה מן התכונות, אבל "סלע" ו"בכור שור" הם שמות דברים המורים על גופים ידועים, ורק בהשאלה שיריית יורו על תכונות ידועות, כי "בכור שור" יורה על הכוח, והסלע יורה תכונת המקום אשר לא יוכל אויב לבוא שמה.
1. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה ליישב?
**
2. מה ראה שד"ל להביא "ממרחק לחמו" ראיה מספר ישעיהו "וסלעו ממגור יעבר" ולא הביא ראייתו מברכת יעקב: "יששכר חמור גרם רובץ בין...", "נפתלי איילה שלוחה הנותן...", "בנימין זאב יטרף", וביותר מפרשתנו "דן גור אריה יזנק" – כדי להוכיח שזו, מליצה נהוגה להפריד התכונה מן הנושא אותה?