פרשת פינחס תשכ"ג - בנות צלפחד

וכתיב "ויקרב משה את משפטן", יש אומרים שהפליא מן משה, (מהרז"ו: שהעלים ה' ממנו משפטן של בנות צלפחד), שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצווה והתיש הקב"ה את כוחן. אתה מוצא שאמר דוד (תהילים קי"ט) "זמירות היו לי חוקיך", לומר שקלות ורגילות כזמירות, אמר לו הקב"ה: "חייך, שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין!" כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה שנאמר (שמואל ב ו) "וירכיבו את ארון האלוקים על עגלה חדשה". תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו, קרב עוזא לסמכו שנאמר (שמואל ב, ו' ז) "ויכהו שם האלוקים על השל", מפני ששגגת תלמוד עולה זדון. "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא" אמר לו הקב"ה, ולא אמרת: זמירות היו לי חוקיך?! ולא למדת (במדבר ז') "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו"? התחיל (=דוד) תוהה (דברי הימים א' טו) "פרץ ה' אלוקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט". וכן משה, מפני שאמר (דברים א') "והדבר אשר יקשה מכם תקריבו אלי ושמעתיו" – התיש כוחו. משל לשולחני שאמר לתלמידו: "אם יביאו לך סלעים לפרוט – פרוט. ואם יבואו מרגליות הביאם אלי". באה אצלו חוליה אחת של זכוכיות (מתנות כהונה: שהתינוקות משחקין בו מפני שאינה חשובה כלום), הוליכה אצל רבו. הלך רבו להראותה לאחר! אף כך משה. אמר: "הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו". באו בנות צלפחד והפליא ממנו "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". "כן בנות צלפחד דוברות" – כך הוא הדין. אמר לו הקב"ה: "ולא אמרת הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו"? הדין שאין אתה יודע, הנשים דנין אותו! דבר אחר "ויקרב משה את משפטן..." ריש לקיש אומר: יודע היה משה רבנו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחילה. אמרו: "דין של נחלות הוא, ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו". באו אצל שרי חמישים, ראו שכבדו אותן שרי עשרות, אמרו שרי חמישים: "אף אנו יש שם גדולים ממנו". וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים וכן לנשיאים, השיבו כולם כעניין הזה, שלא רצו לפתוח בו לפני מי שגדול מהם, הלכו לפני אלעזר. אמר להם: "הרי משה רבנו"! באו אלו ואלו לפני משה. ראה משה שכל אחד ואחד כיבד את מי שגדול ממנו – אמר "אם אומַר להם את הדין, אטול את הגדולה". אמר להם: "אף אני - יש גדול ממני". לפיכך: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".

ד"ה כי בחטאו מת: אמר ר' יהודה הלוי הספרדי כי פירוש "כי בחטאו מת" דבק עם "ובנים לא היו לו", כאשר יאמר היום: בעונותיו אירע לפלוני כך וכך, ואיננו רחוק.

הטענה שטענו בנות צלפחד שהוא מת במדבר היא, שהיה צלפחד רב לבית יוסף ומתוך שלא היה יודע דרכי תורה כראוי, על כן לא היה נשיא. והוא היה שלא שמר פיו ודבריו כנגד משה שכתוב (במדבר כ"א) "וידבר העם באלוקים ובמשה" וצלפחד היה המדבר, ועליו כתוב (כ"א ו') "וימת עם רב מישראל", דלא ידע אורייתא ואיהו רב משפחה, רב מזרעו של יוסף, מבניו של מנשה. ומשום שחטא במדבר בדיבור כנגד משה, חשבו (בנותיו) שמשה נוטר לו שנאה. ומשום כך קרבו לפני משה ואלעזר וכל הנשיאין וכל ראשי אבות, ולא דיברו עם משה אלא בפניהם, "בגין דקניאו קנאה מניה" – (תרגום הסולם: משום שקנאו קנאה ממנו). מכאן – מי שחושש מפני הדין יקרב דיינים אחרים וירבה אנשים עם אותו דיין, כדי שישמעו דינו ויפחד מפניהם, ולא יהא דן אלא כראוי, ואם לא (=ידון כראוי) ידחו אותו מלהיות דיין. והן לא ידעו שמשה ענו מכל אדם, ולא ידעו שמשה אינו כן. כיוון שראה משה כך, אמר: "חמינה (=אני רואה) דכל כנופיא דגוברין רברבין מישראל וכל רישי רבהן וכל נשיאי כנשתא עלי קריבו (=שכל אסיפת אנשים גדולים מישראל וכל ראשי אבות וכל נשיאי העדה), מיד אתפרש (= פירש עצמו) מן הדין, הדא הוא דכתיב "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". דיינין אחרינן ארחא דא לא נטלי (=דיינים אחרים אין נוטלין לעצמן דרך זו), אף על גב שיש עליהם אספירה גדולה, אלו דיינים נקראים עזי פנים. אין בהם מענוותנותו של משה כלל. זכאה חולקיה דמשה (אשרי חלקו).

"צוארך בחרוזים" – ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר: אלו פרשותיה של תורה, שהן חרוזות זו בזו, ומושכות זו בזו, ומדליקות זו בזו, ודומות זו לזו, וקרובות זו לזו: מגוון הדין דכתיב (כ"ו נ"ג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה". מה כתיב תמן? "ותקרבנה בנות צלפחד" "כן בנות צלפחד דוברות", וכתיב בתריה: "עלה על הר העברים הר נבו". וכי מה עניין זה לזה? כיוון שאתפליג ארעא, באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה ונסתלק משה מדינן, שנאמר "ויקרב משה את משפטן". אמר לו הקב"ה: "מדינן אתה מסתלק ומלפני אין אתה מסתלק?! עלה אל הר העברים".

(לשון אחרת במדרש אגדה (פינחס):
"מדין תורה אתה מסלק עצמך, שמא מדיני אתה יכול לסלק עצמך? עלה אל הר העברים").

ומנחתם דובחדש השביעי במ"ם אזלא (=קדמא – מ"פ) ובתי"ו זקף קטן, לא מירכא.