| א. חטאו של משה במדרש |
דברים רבה כ' ב':
זהו שאמר הכתוב (תהילים ל"ט) "בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו", "אך הבל כל אדם". מהו "בתוכחות על עון"? על ידי עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך וא"ל: "שמעו נא המורים", יסרת אותו והוכחת אותו. מהו "ותמס כעש חמודו"? כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ, המסות אותו כעש זה, שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין "חמודו" אלא ארץ ישראל שנאמר (ירמיהו ג') "ואתן לך ארץ חמדה". ואם כך הגיע למשה הצדיק – על אחת כמה וכמה כל שאר הבריות... "אך הבל כל אדם".
זהו שאמר הכתוב (תהילים ל"ט) "בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו", "אך הבל כל אדם". מהו "בתוכחות על עון"? על ידי עון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך וא"ל: "שמעו נא המורים", יסרת אותו והוכחת אותו. מהו "ותמס כעש חמודו"? כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ, המסות אותו כעש זה, שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין "חמודו" אלא ארץ ישראל שנאמר (ירמיהו ג') "ואתן לך ארץ חמדה". ואם כך הגיע למשה הצדיק – על אחת כמה וכמה כל שאר הבריות... "אך הבל כל אדם".
1. מה היה חטאו של משה לפי דעת המדרש?
2. כיצד מפרש המדרש את דברי הפסוק "בתוכחות על עון". האם זהו פשוטו של מקרא?
*
3. מקשים על דברי מדרש זה: והלא בדברים ט' ז' אמר: "ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם" – ולמה לא נחשב לו לחטא? ענה לקושיה.
| ב. חטאו של משה בדברי פרשנים (1) |
רבנו חננאל, (דבריו מובאים ברמב"ן לפסוק ח' ד"ה קח את המטה):
והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבנו חננאל, שכתב, כי החטא הוא מאמרם "נוציא לכם מים", וראוי שיאמרו "יוציא ה' לכם מים!" כדרך שאמרו (שמות ט"ז ח') "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול..."; וכן בכל הניסים יודיעום כי ה' עמהם להפליא! ואולי חשבו העם, כי משה ואהרון בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו (דברים ל"ב נ"א) "לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל".
והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבנו חננאל, שכתב, כי החטא הוא מאמרם "נוציא לכם מים", וראוי שיאמרו "יוציא ה' לכם מים!" כדרך שאמרו (שמות ט"ז ח') "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול..."; וכן בכל הניסים יודיעום כי ה' עמהם להפליא! ואולי חשבו העם, כי משה ואהרון בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו (דברים ל"ב נ"א) "לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל".
יען לא האמנתם בי, the sin consisted in their saying: המן הסלע הזה נוציא לכם מים?, “Are we to extract water for you from this rock?” They should have said instead: יוציא ה' לכם מים, “G’d will extract water for you.” (verse 10). In Exodus 16,8 Moses had been careful to phrase the announcement of the forthcoming phenomenon of manna by attributing it to coming directly from G’d. Similarly, when predicting any of the other miracles which had been announce beforehand, Moses had carefully attributed the miracle to G’d. By failing to do so this time they left the way open for some of the people to think that the water when it would gush forth would be the result of Moses’ and Aaron’s combined knowledge.
This is also the meaning of the words (Moses quoting G’d) לא קדשתם אותי, “you have not sanctified Me” (Deuteronomy 32,51). On the first occasion, almost 40 years earlier, when water would be produced from a rock, (Exodus 17,6) G’d had introduced the miracle by announcing: “Here I will be standing there before you on the rock at Chorev. Strike the rock and water will issue from it and the people will drink. And Moses did so in the sight of the elders of Israel.” The seventy elders had observed the cloud of glory moving to above the site of that rock so that the miracle became a public spectacle, lending additional greatness to G’d’s name as the provider. In this instance the people did not observe any evidence of G’d’s involvement so that it was easy to conclude, based on Moses’ and Aaron’s phrasing it, that they themselves had initiated this phenomenon.
This is also the meaning of the words (Moses quoting G’d) לא קדשתם אותי, “you have not sanctified Me” (Deuteronomy 32,51). On the first occasion, almost 40 years earlier, when water would be produced from a rock, (Exodus 17,6) G’d had introduced the miracle by announcing: “Here I will be standing there before you on the rock at Chorev. Strike the rock and water will issue from it and the people will drink. And Moses did so in the sight of the elders of Israel.” The seventy elders had observed the cloud of glory moving to above the site of that rock so that the miracle became a public spectacle, lending additional greatness to G’d’s name as the provider. In this instance the people did not observe any evidence of G’d’s involvement so that it was easy to conclude, based on Moses’ and Aaron’s phrasing it, that they themselves had initiated this phenomenon.
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק כ"ב (אחרי התוכחו בשאלת חטא משה עם הרמב"ם ועם הרמב"ן):
ומה שיראה לי בזה הוא, שהחטא במי-מריבה היה על שלא דברו אל הסלע כפשט הכתוב, ויורה על זה לשון הכתוב שאמר: "על אשר מריתם את פי למי מריבה" ולא יפול זה הלשון על אמרו "שמעו נא המורים" ולא על היותו כועס אלא על שעברו על הצווי. ואולם עיקר החטא שעליו באה השבועה הוא על שהיה בענין ההוא מיעוט אמונה, כמו שאמר הכתוב (כ' י"ב) "יען לא האמנתם בי... לכן לא תביאו" וביאור זה הוא על זה הדרך: שעיקר גדול של התורה ושורש אל האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא, שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים, כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור תפילה למשה איש הא-לוהים (תהילים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים, כמו שאמר (ברכות ל"ד) על ר' חנינא בן דוסא, שהניח רגלו על חור הערוד ונשכו הערוד ומת הערוד, הפך מה שהיה ראוי מדרך הטבע להיות, ואמר לתלמידיו: "בני! לא ערוד ממית אלא חטא ממית". ונמצא שהצדיקים משתנה הטבע על פי דיבורם. שלמדו (תענית כ"ה) על רבי חנינא שאמר: "מי שאמר לשמן וידליק, יאמר לחומץ וידליק" – והיה כן. ודברים אחרים כאלה... וכל שכן ע"פ הנביאים שהיו הניסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'..." "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה..." ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים". ומי שיספק שה' לא ישלים דבר הנביא, הוא כמטיל ספק בתורה ושורש משורשיה, כל שכן במקום שיש בו קידוש ה' שראוי לפרסם שהטבע משועבד לעשות רצון שומרי התורה. ומי שיראה הנביא שראוי שייעשו על ידו ניסים, בלתי עושה אותם להצלת אומה אחת או כלל אחד, הנה הוא בלתי ספק גורם להטיל ספק באמונה, שהרואה יחשוב שאין אמת כמו שהכתוב מיעד בתורה, שהטבע הוא משועבד למקיימי מצוות התורה, ויבואו להטיל ספק בתורה. וכל שכן כשיראו הנביא עצמו, שניתנה התורה על ידו, שאינו נשען על האמונה הזאת לגזור אומר ולדבר דבר כנגד הטבע לשנותו או לחדש אותו, עם היות הנביא ההוא ממי שראוי שייעשו נסים על-ידו יותר מעל-ידי זולתו. וזה בלי ספק גורם לחילול ה' ולהטיל ספק באמונה. וכאילו הנביא עצמו הוא מסופק, אם הדבר אמת שישתנה הטבע על פי דברו, כפי שתעיד התורה. ועל זה נאמר "יען לא האמנתם בי..." כי כששאלו המים, אילו היה משה ואהרן גוזרים שיבקע הצור, היה ה' בלי ספק מקים דבר עבדו והיה נקדש בזה לעיני כל העם. ובעבור שלא עשו כן משה ואהרן, אבל באו מפני הקהל כדמות בורחים אל פתח אוהל מועד (כמו שפירש הראב"ע) כאילו אין להם עצה מה לעשות והיה זה בלי ספק חילול ה' וגורם מיעוט אמונה בו ובתורתו לרואים; לפיכך אמר "לא האמנתם", שאילו הייתם מאמינים, הייתם גוזרים על הטבע שישתנה, כדי שיתקדש שמי על ידכם... והם, עליהם השלום, אע"פ שעשו זה לרוב ענותנותם, שלא היו רוצים ליטול עטרה לעצמם מבלי מצות ה', מכל מקום נחשב לעון ולמיעוט אמונה, מפני חילול ה' שנמשך מזה... ולזה תמצא יהושע כשנצטרך לכמו זה, לא המתין ליטול רשות מהשם, אבל נשען על השם שיעשה רצונו ומעצמו אמר "שמש בגבעון דום..." וקיים ה' דבר עבדו עד שהעיד עליו שלא היה דבר גדול כמוהו אפילו בימי משה, שיאמר משה מעצמו ויתקיים דבר גדול כזה... וזהו חטא מיעוט האמונה שייחס הכתוב למשה ואהרן על שלא עשו דבר מעצמם בזולת השם, וגם אחרי שנאמר להם "ודברתם אל הסלע" והם לא דיברו אלא היכו, חטאו גם כן בשעברו פי ה', שאילו דיברו, היה השם מתקדש והיו מתקנים קצת ממה שחטאו. וסיבת החטא היה בעבור שחשבו שכמו שבחורב יצאו המים על ידי הכאה, גם הפעם הזאת לא יצאו אלא בהכאה. וה' צבאות לא כן יעץ, שבפעם הראשונה עדיין לא ניתנה התורה ולא היה הטבע משועבד לישראל כל כך, אבל עכשיו בשנת הארבעים ראויים הם שיעשה להם נס ושיכנע הטבע מפניהם בדיבורו של משה בלבד. ובעבור זה היה בכאן מרי על שלא דבירו אל הסלע, כמו שנצטוו, ומיעוט אמונה וחילול השם, על שלא גזרו מעצמן על הסלע שיתן מימיו בזולת צווי ה' יתברך...
ומה שיראה לי בזה הוא, שהחטא במי-מריבה היה על שלא דברו אל הסלע כפשט הכתוב, ויורה על זה לשון הכתוב שאמר: "על אשר מריתם את פי למי מריבה" ולא יפול זה הלשון על אמרו "שמעו נא המורים" ולא על היותו כועס אלא על שעברו על הצווי. ואולם עיקר החטא שעליו באה השבועה הוא על שהיה בענין ההוא מיעוט אמונה, כמו שאמר הכתוב (כ' י"ב) "יען לא האמנתם בי... לכן לא תביאו" וביאור זה הוא על זה הדרך: שעיקר גדול של התורה ושורש אל האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא, שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים, כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור תפילה למשה איש הא-לוהים (תהילים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים, כמו שאמר (ברכות ל"ד) על ר' חנינא בן דוסא, שהניח רגלו על חור הערוד ונשכו הערוד ומת הערוד, הפך מה שהיה ראוי מדרך הטבע להיות, ואמר לתלמידיו: "בני! לא ערוד ממית אלא חטא ממית". ונמצא שהצדיקים משתנה הטבע על פי דיבורם. שלמדו (תענית כ"ה) על רבי חנינא שאמר: "מי שאמר לשמן וידליק, יאמר לחומץ וידליק" – והיה כן. ודברים אחרים כאלה... וכל שכן ע"פ הנביאים שהיו הניסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'..." "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה..." ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים". ומי שיספק שה' לא ישלים דבר הנביא, הוא כמטיל ספק בתורה ושורש משורשיה, כל שכן במקום שיש בו קידוש ה' שראוי לפרסם שהטבע משועבד לעשות רצון שומרי התורה. ומי שיראה הנביא שראוי שייעשו על ידו ניסים, בלתי עושה אותם להצלת אומה אחת או כלל אחד, הנה הוא בלתי ספק גורם להטיל ספק באמונה, שהרואה יחשוב שאין אמת כמו שהכתוב מיעד בתורה, שהטבע הוא משועבד למקיימי מצוות התורה, ויבואו להטיל ספק בתורה. וכל שכן כשיראו הנביא עצמו, שניתנה התורה על ידו, שאינו נשען על האמונה הזאת לגזור אומר ולדבר דבר כנגד הטבע לשנותו או לחדש אותו, עם היות הנביא ההוא ממי שראוי שייעשו נסים על-ידו יותר מעל-ידי זולתו. וזה בלי ספק גורם לחילול ה' ולהטיל ספק באמונה. וכאילו הנביא עצמו הוא מסופק, אם הדבר אמת שישתנה הטבע על פי דברו, כפי שתעיד התורה. ועל זה נאמר "יען לא האמנתם בי..." כי כששאלו המים, אילו היה משה ואהרן גוזרים שיבקע הצור, היה ה' בלי ספק מקים דבר עבדו והיה נקדש בזה לעיני כל העם. ובעבור שלא עשו כן משה ואהרן, אבל באו מפני הקהל כדמות בורחים אל פתח אוהל מועד (כמו שפירש הראב"ע) כאילו אין להם עצה מה לעשות והיה זה בלי ספק חילול ה' וגורם מיעוט אמונה בו ובתורתו לרואים; לפיכך אמר "לא האמנתם", שאילו הייתם מאמינים, הייתם גוזרים על הטבע שישתנה, כדי שיתקדש שמי על ידכם... והם, עליהם השלום, אע"פ שעשו זה לרוב ענותנותם, שלא היו רוצים ליטול עטרה לעצמם מבלי מצות ה', מכל מקום נחשב לעון ולמיעוט אמונה, מפני חילול ה' שנמשך מזה... ולזה תמצא יהושע כשנצטרך לכמו זה, לא המתין ליטול רשות מהשם, אבל נשען על השם שיעשה רצונו ומעצמו אמר "שמש בגבעון דום..." וקיים ה' דבר עבדו עד שהעיד עליו שלא היה דבר גדול כמוהו אפילו בימי משה, שיאמר משה מעצמו ויתקיים דבר גדול כזה... וזהו חטא מיעוט האמונה שייחס הכתוב למשה ואהרן על שלא עשו דבר מעצמם בזולת השם, וגם אחרי שנאמר להם "ודברתם אל הסלע" והם לא דיברו אלא היכו, חטאו גם כן בשעברו פי ה', שאילו דיברו, היה השם מתקדש והיו מתקנים קצת ממה שחטאו. וסיבת החטא היה בעבור שחשבו שכמו שבחורב יצאו המים על ידי הכאה, גם הפעם הזאת לא יצאו אלא בהכאה. וה' צבאות לא כן יעץ, שבפעם הראשונה עדיין לא ניתנה התורה ולא היה הטבע משועבד לישראל כל כך, אבל עכשיו בשנת הארבעים ראויים הם שיעשה להם נס ושיכנע הטבע מפניהם בדיבורו של משה בלבד. ובעבור זה היה בכאן מרי על שלא דבירו אל הסלע, כמו שנצטוו, ומיעוט אמונה וחילול השם, על שלא גזרו מעצמן על הסלע שיתן מימיו בזולת צווי ה' יתברך...
עקידת יצחק, (ר' יצחק עראמה מגולי ספרד) שער שמונים (אחרי הביאו דעתם של כמה מפרשים):...
מפני הספיקות המגיעות לכל אחד מן הפירושים ביקש לו החכם בעל ספר העיקרים ז"ל צדדים אחרים והיו בעיניו כמוצא מציאה גדולה והוא מה שכתב בפרק הכ"ב מן המאמר הרביעי, שעצם המעל היה מה שלא בטחו בה' ולא סמכו בישועתו להתעורר מעצמם להוציא להם מים מצור החלמיש... (ומביא דבריו שהובאו לעיל בקצת השמטות, וממשיך:) זהו תורף פירושו, והוא נפלא בעיניו עד שגזר שהוא היותר נאות מכל מה שנאמר על זה. ומי יתן איפוא ויתפשרו דבריו אלה עם דברי רבנו חננאל ז"ל ששיבחם הרמב"ן ז"ל, שאמר שכל פשעו וחטאתו היה במה שייחס זה הענין הנסיי לעצמו באומרו "נוציא"... ראו זה חדש ונפלא, שהדבר שהוא מרי ומעילה לדברי זה - הוא עבודה וקידוש השם לדברי זולתו. אמנם הדבר הגדול העומד כנגדו בדעתו זה הוא מה שמצאנו, שלא הורגל משה לעשות בכל צרכיהם אלא על זה הענין, רצוני בדבר ה'. ומעולם לא הקפיד ה' יתברך. וסמך לזה (שמות ט"ז) "ויאמר ה' אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", ולא הקפיד על שלא הוציא לחם ובשר מהשמים או מהארץ. ואחרי כן ברפידים קרה בענין העם בעצמו (שמות י"ז) "וידבר העם עם משה... ויאמר להם משה מה תריבון עמדי... ויצעק משה אל ה' לאמור: מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני!" ואז היה ראוי שיקפיד מאד על היותו מצטער כל כך כאיש נדהם וכגיבור לא יוכל להושיע (המליצה ע"פ ירמיהו י"ד) ולא עשה, אבל אמר (שמות שם) "עבור לפני העם ומטך אשר הכית בו... הנני עומד לפניך שם..." וכן בבשר תאוה (במדבר י"א) וזולת זה... ... ועוד: שהוא (= אלבו) כתב: "ואע"פ שהם מצד ענותנותם לא רצו ליטול עטרה, מכל מקום נחשב להם לעוון ולמיעוט אמונה מפני חילול ה'". ומעולם לא שמענו שיצאה תקלה מתחת ידי מידת הענווה עד הנה, היפך מה שנאמר (משלי כ"ב) "עקב ענוה יראת ה'", כי אין לנו מידה משובחת כמידת הענוה. ונמנע הוא שתצא ממנה חילול ה' בשום צד. ואם הגיעה שעה שצריך שיתקדש שם שמים על ידם ולא יקדישו, הנה המידה המונעת ההיא תקרא פתיות או קלות ראש ומיעוט זהירות בכבוד שמים, ולא תקרא ענוה בשום פנים. ואם החטא היה מהמין הזה שכתב, יבטא בשפתיו ובשמן ערב של מליצה אל יניא ראשנו (= המליצה על פי תהילים קמ"א ה'), כי ודאי במקום שיש ענוה – אין שום חטא כללי... ... ואני ערב בדבר לדעת כל הנביאים והחסידים שזכר, שאילו לא היה להם דבר ה' מזומן על זה, שלא היו עושין מעצמן, כי אפילו בדבר קטן נאמר (שם י"ח) "צוך אלוקים ויכולת עמוד", עם היות כי לפי דעתנו דבר גדול דיבר. וגם במה שאמר מיהושע אצל "שמש בגבעון דום", הוא איהו ודאי תלי תניא בדלא תניא, כי שם...
מפני הספיקות המגיעות לכל אחד מן הפירושים ביקש לו החכם בעל ספר העיקרים ז"ל צדדים אחרים והיו בעיניו כמוצא מציאה גדולה והוא מה שכתב בפרק הכ"ב מן המאמר הרביעי, שעצם המעל היה מה שלא בטחו בה' ולא סמכו בישועתו להתעורר מעצמם להוציא להם מים מצור החלמיש... (ומביא דבריו שהובאו לעיל בקצת השמטות, וממשיך:) זהו תורף פירושו, והוא נפלא בעיניו עד שגזר שהוא היותר נאות מכל מה שנאמר על זה. ומי יתן איפוא ויתפשרו דבריו אלה עם דברי רבנו חננאל ז"ל ששיבחם הרמב"ן ז"ל, שאמר שכל פשעו וחטאתו היה במה שייחס זה הענין הנסיי לעצמו באומרו "נוציא"... ראו זה חדש ונפלא, שהדבר שהוא מרי ומעילה לדברי זה - הוא עבודה וקידוש השם לדברי זולתו. אמנם הדבר הגדול העומד כנגדו בדעתו זה הוא מה שמצאנו, שלא הורגל משה לעשות בכל צרכיהם אלא על זה הענין, רצוני בדבר ה'. ומעולם לא הקפיד ה' יתברך. וסמך לזה (שמות ט"ז) "ויאמר ה' אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", ולא הקפיד על שלא הוציא לחם ובשר מהשמים או מהארץ. ואחרי כן ברפידים קרה בענין העם בעצמו (שמות י"ז) "וידבר העם עם משה... ויאמר להם משה מה תריבון עמדי... ויצעק משה אל ה' לאמור: מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני!" ואז היה ראוי שיקפיד מאד על היותו מצטער כל כך כאיש נדהם וכגיבור לא יוכל להושיע (המליצה ע"פ ירמיהו י"ד) ולא עשה, אבל אמר (שמות שם) "עבור לפני העם ומטך אשר הכית בו... הנני עומד לפניך שם..." וכן בבשר תאוה (במדבר י"א) וזולת זה... ... ועוד: שהוא (= אלבו) כתב: "ואע"פ שהם מצד ענותנותם לא רצו ליטול עטרה, מכל מקום נחשב להם לעוון ולמיעוט אמונה מפני חילול ה'". ומעולם לא שמענו שיצאה תקלה מתחת ידי מידת הענווה עד הנה, היפך מה שנאמר (משלי כ"ב) "עקב ענוה יראת ה'", כי אין לנו מידה משובחת כמידת הענוה. ונמנע הוא שתצא ממנה חילול ה' בשום צד. ואם הגיעה שעה שצריך שיתקדש שם שמים על ידם ולא יקדישו, הנה המידה המונעת ההיא תקרא פתיות או קלות ראש ומיעוט זהירות בכבוד שמים, ולא תקרא ענוה בשום פנים. ואם החטא היה מהמין הזה שכתב, יבטא בשפתיו ובשמן ערב של מליצה אל יניא ראשנו (= המליצה על פי תהילים קמ"א ה'), כי ודאי במקום שיש ענוה – אין שום חטא כללי... ... ואני ערב בדבר לדעת כל הנביאים והחסידים שזכר, שאילו לא היה להם דבר ה' מזומן על זה, שלא היו עושין מעצמן, כי אפילו בדבר קטן נאמר (שם י"ח) "צוך אלוקים ויכולת עמוד", עם היות כי לפי דעתנו דבר גדול דיבר. וגם במה שאמר מיהושע אצל "שמש בגבעון דום", הוא איהו ודאי תלי תניא בדלא תניא, כי שם...
1. מהו הניגוד שרואה אותו בעל העקידה בין פירוש רבנו חננאל ובין פירוש אלבו?
2. כיצד מתיחס הרמב"ן לפירוש של רבנו חננאל?
3. מהי ראייתו של אלבו מתהילים צ"א י"א-י"ב - האם מפרש הוא את הפסוקים כפשוטם או לא?
**
4. מהם שני החטאים שבהם מאשים ר' יוסף אלבו את משה? לדעתו מוכיח פסוק אחד (מחומש דברים) שחטא שני חטאים אלה. איזהו הפסוק?
5. הסבר את המקומות המסומנים בקו בדברי בעל העקידה.
6. מהי הטענה העקרונית של בעל העקידה נגד דעת אלבו?
7. מה רצה להוכיח בעזרת שני הפסוקים משמות ט"ז ומשמות י"ז?
**
8. לדעתו של ר' יוסף אלבו דברי יהושע "שמש בגבעון דום" הם הוכחה גדולה לתפישתו. לדעת בעל העקידה אין משם כל ראיה! הסבר כיצד אפשר לבטל את ראייתו זו של אלבו ולהוכיח שאין מדברי יהושע הנ"ל כל סעד לתפישתו של אלבו.
| ג. חטאו של משה בדברי פרשנים (2) |
מנחה בלולה, (לר' אברהם מנחם רפא מפורט, נדפס בווירונה שנת שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה):
... ובעל העיקרים בפרק כ"ב מן המאמר הרביעי האריך לדבר בדרוש חטא משה רבנו ע"ה וכמדומה לו שמצא אבן יקרה, ובעל העקידה בפרשה הזאת השיב עליו באופן שהאבן היקרה נהפך לזכוכית. קום קרא את זה לעומת זה. גם הרב המורה בשמונה פרקים פירש מה שפירש. ואני אומר אחרי בקשת המחילה מכל המפרשים, שחטא משה מפורסם בפסוק (כ' ו') "ויבוא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד". כי תמורת שהיה להם להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ באמור להם: "מדוע תריבו את ה'? הידו תקצר?!" וכאלה רבות, נסתרו אל פתח אוהל מועד כמו בורחים. ובאלה יתישבו כל הפסוקים, כי אילו עמדו בפרץ היה שם שמים מתקדש. ולפי דעת כל המפרשים יהיה קשה: מה היה חטא אהרן? ועל פי דרכנו יהיה מתורץ הכל. ואתה הקורא פקח עיניך וראה כל המשך הכתובים ויאירו עיניך על דבר אמת וצדק. וברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות.
... ובעל העיקרים בפרק כ"ב מן המאמר הרביעי האריך לדבר בדרוש חטא משה רבנו ע"ה וכמדומה לו שמצא אבן יקרה, ובעל העקידה בפרשה הזאת השיב עליו באופן שהאבן היקרה נהפך לזכוכית. קום קרא את זה לעומת זה. גם הרב המורה בשמונה פרקים פירש מה שפירש. ואני אומר אחרי בקשת המחילה מכל המפרשים, שחטא משה מפורסם בפסוק (כ' ו') "ויבוא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד". כי תמורת שהיה להם להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ באמור להם: "מדוע תריבו את ה'? הידו תקצר?!" וכאלה רבות, נסתרו אל פתח אוהל מועד כמו בורחים. ובאלה יתישבו כל הפסוקים, כי אילו עמדו בפרץ היה שם שמים מתקדש. ולפי דעת כל המפרשים יהיה קשה: מה היה חטא אהרן? ועל פי דרכנו יהיה מתורץ הכל. ואתה הקורא פקח עיניך וראה כל המשך הכתובים ויאירו עיניך על דבר אמת וצדק. וברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות.
צידה לדרך, (ליששכר בער איילנבורג, נדפס ע"י בן המחבר פראג שפ"ג):
(אחרי הביאו דעות שונות):.. תמצא דעות הרבה רחוקים מפשוטו, אבל מכל מקום יש להם קצת פני הראות, אמנם קם חכם אחד וסבר להתחכם וכתב וזה לשונו: ואני אומר אחרי בקשת המחילה מכל המפרשים, שחטא משה מפורסם בפסוק (כ' ו') "ויבוא משה ואהרן מפני הקהל..." (ומביא את כל דברי בעל מנחה בלולה דלעיל – מבלי להזכיר את שמו עד "ועל פי דרכנו מתורץ הכל"). ואני אומר שכל המפרשים לא רצו לפרש כן, כי הוא פירוש משובש, אינו כדאי לדבר הימנו כלל, שהרי מקרא מלא הכתוב "על אשר מריתם את פי" שעברו על דברי ה', ולפי פירושו לא עברו על דברו אלא שלא הוכיחו את ישראל. ועוד: איך יפול לומר: "לא האמנתם בי" על שלא הוכיחו את ישראל, כי אין לתלות העדר התוכחה לישראל בחסרון האמונה בה' יתברך – חלילה! ועוד שלא היה כאן מקום להוכיח ולומר: "מדוע תריבו את ה'? היד ה' תקצר?!" כי היתה שאלה הגונה, מאחר שבאמת לא היה להם מים. מה שאמר: לפי דעת כל המפרשים יהיה קשה: מה היה חטא אהרן? כבר יישב רבנו בחיי לפי פירוש רש"י כי...
(אחרי הביאו דעות שונות):.. תמצא דעות הרבה רחוקים מפשוטו, אבל מכל מקום יש להם קצת פני הראות, אמנם קם חכם אחד וסבר להתחכם וכתב וזה לשונו: ואני אומר אחרי בקשת המחילה מכל המפרשים, שחטא משה מפורסם בפסוק (כ' ו') "ויבוא משה ואהרן מפני הקהל..." (ומביא את כל דברי בעל מנחה בלולה דלעיל – מבלי להזכיר את שמו עד "ועל פי דרכנו מתורץ הכל"). ואני אומר שכל המפרשים לא רצו לפרש כן, כי הוא פירוש משובש, אינו כדאי לדבר הימנו כלל, שהרי מקרא מלא הכתוב "על אשר מריתם את פי" שעברו על דברי ה', ולפי פירושו לא עברו על דברו אלא שלא הוכיחו את ישראל. ועוד: איך יפול לומר: "לא האמנתם בי" על שלא הוכיחו את ישראל, כי אין לתלות העדר התוכחה לישראל בחסרון האמונה בה' יתברך – חלילה! ועוד שלא היה כאן מקום להוכיח ולומר: "מדוע תריבו את ה'? היד ה' תקצר?!" כי היתה שאלה הגונה, מאחר שבאמת לא היה להם מים. מה שאמר: לפי דעת כל המפרשים יהיה קשה: מה היה חטא אהרן? כבר יישב רבנו בחיי לפי פירוש רש"י כי...
1. גם לדעת ר' יוסף אלבו וגם לדעת בעל מנחה בלולה החטא נרמז לנו בפסוק ו' (ולא כדעת רש"י בפסוק י"א). ובכל זאת מתנגד בעל מנחה בלולה לאלבו. מה ההבדל בין תפישותיהם?
2. שלש טענות טוען בעל צידה לדרך (בקטע שהובא לעיל) נגד בעל מנחה בלולה. אילו הן?
**
3. בהמשך דבריו שם (שלא הובאו לעיל) הוא טוען עוד טענה נגדו – מן המסופר בפרקנו. התוכל למצוא מה אפשר לטעון עוד נגד המנחה בלולה?
**
4. לדעת בעל המנחה בלולה אפשר על פי פירושו (ורק על פי פירושו) לתת תשובה לשאלה מה חטא אהרן. לדעת בעל צידה לדרך אפשר לענות לשאלה זו, גם אם נלך בדרך רש"י (שהחטא היה בהכאה במקום דיבור אל הסלע). מהי התשובה?