פרשת פינחס תשכ"ב - הפטרה ראשונה מבין ג' דפורענותא
א. "נביא לגויים"
"נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ"
Before I formed thee in the belly I knew thee, And before thou camest forth out of the womb I sanctified thee; I have appointed thee a prophet unto the nations.
תרגום יונתן:
נבי משקי כוס דלוט לעממיא מניתך.
ד"ה נביא לגויים: לישראל שהיו נוהגים עצמם כעכו"ם. כך נדרש בספרי (דברים י"ח) "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך", "לך" – ולא למכחישי תורה; הא מה אני מקיים "נביא לגויים נתתיך"? – בבני ישראל שהיו נוהגים כעכו"ם.
"אנכי ה' אלוקיך" – הדא הוא דכתיב (עמוס ג') "אריה שאג מי לא יירא". זהו דכתיב (ירמיה פרק י') "מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה!" אמרו הנביאים לירמיהו: מה ראית לומר "מלך הגויים"?! כל הנביאים קוראים אותו "מלך ישראל" ואתה קורא אותו "מלך הגויים"? אמר להם: שמעתי ממנו: נביא לגויים נתתיך, ואני אמרתי: "מלך הגויים".
אברבנאל:
...עם היותך נער נתתיך נביא לא לבד לישראל אבל גם לכל הגויים כי על כולם תנבא.
1. כמה דעות שונות נאמרו כאן בפירוש "נביא לגויים", ואילו הן?
**
ד"ה על כל אשר אשלחך: אל העכו"ם.
**
but appoint thou the Levites over the tabernacle of the testimony, and over all the furniture thereof, and over all that belongeth to it; they shall bear the tabernacle, and all the furniture thereof; and they shall minister unto it, and shall encamp round about the tabernacle.
ד"ה ואת כל אשר אצוך: לישראל תדבר?
... And I have already explained in the Order of Kit Tissa that this commandment of the half shekel - that they should give it at the time of the counting - was not a commandment for [the future] generations, that they should always do this. Rather it was proper advice that when [they] would want to count the people from [their] own thoughts and will, they should do it like this. And they benefited by this - by the giving of silver of the coins by each head from all the people - here for the work of the Tabernacle, for the purpose of the sockets... [As opposed to] if God had commanded to count, since 'the one who keeps a commandment does not know bad' (according to Ecclesiastes 8). Hence now when the count of the people was necessary, He, may He be blessed, commanded that they do it without the coin, [that comes] from fear of the plague - as 'the agents of a commandment are not hurt'. And let him 'not be scared and not tremble' 'from the plague that stalks in the darkness, or the scourge that ravages at noon' (according to Psalms 91:6). And that which Rashi explained that they they counted this time as well (in Numbers 1) with the shekels - with all due respect - is not true in the understanding of the verses. For they testify and tell that that Israel was not counted by shekels, but by their heads...
ב. בעל כרחך תלך ותדבר
"כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר"
תנחומא, פרשת תולדות י"ב:
(משלי כ') "אזן שומעת ועין רואה – ה' עשה גם שניהם". וכי לא עשה הקב"ה אלא עין ואוזן בלבד, והלא כל האברים הוא גלפן באדם? אלא מהו "אזן שומעת ועין רואה..."? אתה מוצא שלשה דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו. הללו שהן ברשותו: הידים והפה והרגליים. כיצד? הידים – רצה לעסוק בהם מלאכת שמים: סוכה, לולב, ציצית, לכתוב תפילין ומזוזות – עושה. רצה לגנוב, לשפוך דם נקי, לקפח את העוברים והשבים – עושה. הפה – ביקש לעסוק בתורה, לספר לשון טוב, להלל, לשבח, להתפלל, לומר שירות – אומר. ביקש לספר לשון הרע, לחרף ולגדף ולהשבע על שקר – אומר. הרגלים – ביקש לילך לדבר מצוה – הולך, ביקש לילך לדבר עברה... – הולך. הללו שאינן ברשותו העינים והאזנים והחוטם. העינים – כיצד? היה עובר בשוק, ראה עברה או דבר שהוא מאוס בעיניו... או שלטון שלא היה ברצונו לראותו – מה יעשה? רואה הוא שלא בטובתו... האזנים שומעות חירופין וגידופין... שלא בטובתו... וכשהקב"ה חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו. מנין? ממשה ובלעם ויונה וירמיהו... ירמיהו – אמר לו הקב"ה "בטרם אצרך בבטן ידעתיך... ואומר אהה ה' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". אמר לו הקב"ה: אל תאמר נער אנכי "כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר" – בעל כרחך תלך ובעל כרחך תדבר.
מהו הדיוק הלשוני שעליו בנוי המדרש?
ג. שאלת לשון
"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי"
Then the LORD put forth His hand, and touched my mouth; and the LORD said unto me: Behold, I have put My words in thy mouth;
שים לב: לא נאמר "ויִגע" (יו"ד בחיריק) בקל אלא בהפעיל. מה המושא לנשוא זה "וַיַגע" (פעל יוצא!)?
ד. השוואת פסוקים
"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ"
Then the LORD put forth His hand, and touched my mouth; and the LORD said unto me: Behold, I have put My words in thy mouth;
השווה למקומנו את שני המקומות הבאים:
ישעיהו ו', ו'-ז'
"וַיָּעָף אֵלַי... וּבְיָדוֹ רִצְפָּה... וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר"
Then the LORD put forth His hand, and touched my mouth; and the LORD said unto me: Behold, I have put My words in thy mouth;
יחזקאל ב',ט' - ג' ג'
"וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה יָד שְׁלוּחָה אֵלָי וְהִנֵּה בוֹ מְגִלַּת סֵפֶר... וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא אֱכוֹל אֱכוֹל אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת... וָאֶפְתַּח אֶת פִּי וַיַּאֲכִילֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת"
And when I looked, behold, a hand was put forth unto me; and, lo, a roll of a book was therein;
1. מה הדומה בשלושת המקומות האלה?
2. במה שונה המקום בישעיהו משני האחרים?
3. מה ההבדל בין מקומנו בירמיהו ובין המקום ביחזקאל מבחינה סגנונית-ספרותית?
השווה פסוקינו בירמיהו וביחזקאל לתרגום יונתן:
ירמיהו א' ט' "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי...
הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ" יחזקאל ג' א' "אֱכוֹל אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת...
וָאֶפְתַּח אֶת פִּי וַיַּאֲכִילֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת"
תרגום יונתן ושלח ה' את פתגמי נבואותיה וסדר בפומי הא שויתי פתגמי נבואתי בפומך.


קבל מה דכתיב במגילתא הדא ואכינית ית נפשי ואחכימיני מה דכתיב במגילתא הדא.
5. מה ההבדל המהותי בין סגנון הנביא לבין סגנון התרגום, ומה ההבדל ביניהם מבחינה אסתטית-ספרותית?
6. מה המריץ את התרגום לתרגם בדרך זו?
ה. בביאור "אל תחת מפניהם" וכו'
"אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם"
Thou therefore gird up thy loins, and arise, and speak unto them all that I command thee; be not dismayed at them, lest I dismay thee before them.
ר' יוסף ב"ר שמעון קרא:
אל תירא שאני אחתך לפניהם, שלא אחתך בידם.
Be not afraid of them; For I am with thee to deliver thee, Saith the LORD.
אם לא תירא, ותבטח בי, אצילך מידם, ואם תירא מהם אחתך ואפילך לפניהם.
באור, (שלמה בן דוד זאכס, וילנא תר"ט):
שרשו "חתת" וענינו דרך שאלה ותמיהה: הרי אחתך לפניהם? "הלא נתתיך היום..." על דרך אורח חיים פן תפלס, לדעת הרד"ק שפירשו בתמיה, כלומר: תחשוב שמא תפלס אורח חיים?
"אל תחת מפניהם" – להחניף להם, כי אז "אחתך לפניהם", לא אם תעיז פנים.
Thou therefore gird up thy loins, and arise, and speak unto them all that I command thee; be not dismayed at them, lest I dismay thee before them.
תרגום אטטענזאסער:
צאגע ניכט פאר איהנען, זאנסט ווערדע איך דיך אין איהרר געגענווארט צו שאנדען מאכען.
תרגום זאכס:
לאסס דיר פאר איהנען ניכט באנגע זיין, ווערדע איך דען דיך פאר איהרט אנבליקקע צו שאנדען קאממען לאססען?
בובר-רוזנצווייג:
Sei Nimmer Bestürst von ihnen sonst bestürze ich dich vor ihnen
איזה מן הפירושים ואיזה מן התרגומים נראה לך פשוטו של כתוב?
ו. רמז לבניין בית שני
"כִּי הִנְנִי קֹרֵא"
For, lo, I will call all the families of the kingdoms of the north, saith the LORD; and they shall come, and they shall set every one his throne at the entrance of the gates of Jerusalem, and against all the walls thereof round about, and against all the cities of Judah.
אבן כספי, אדני כסף:
זכר בתחילת ספרו כלל כוונת כל ספרו על עמנו והוא חורבן בית ראשון ואחר בנין בית שני, וכן עשה ישעיה בתחילת ספרו, ואולי עם כל זה ישוב לזכור עוד כל זה כמה פעמים, כי היו דרשות במקומות וזמנים שונים, וגם כל זה לשנות ולכפול לעם למען יזכרו; וכל זה לא הועיל.
1. היכן מצא בפרקנו רמז לבניין בית שני?
2. היכן מצא רמז לכך בתחילת ספר ישעיה?