פרשת שופטים תשכ"ד - הפטרה
א. אל מי תכוון פניית הנביא
"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת"
I, even I, am He that comforteth you: Who art thou, that thou art afraid of man that shall die, And of the son of man that shall be made as grass;
ד"ה מי את: על דעת הכל עִם ישראל ידבר. ולפי דעתי שהנביא ידבר ברוח הקודש עם נפשו, והעד (פסוק ט"ו) "ואשים דברי בפיך".
Thou. It is generally believed that Israel is here addressed; but I think, that the prophet speaks to his own soul, in a prophetical spirit;12That is, the prophet is addressed by God. The quotation which follows proves it, because it cannot be said according to I. E. of the whole nation, And I have put my words in thy mouth. comp. And I have put my words in thy mouth (ver. 16).
ד"ה לנטע שמים: דרך משל, שיתנבא על המדינות שתשובנה לקדמותן.
To plant the heavens. A figurative expression for the announcement to be made to the countries that they shall be restored to their former happiness.
ד"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם: אמר "מנחמכם" לשון רבים ואמר "מי את" לשון נקבה ואחר כך אמר "ותשכח" "ותפחד" לשון זכר, כי כן מנהג המקרא, כשמדבר כנגד כנסת ישראל: כשמדבר בלשון רבים מדבר כנגד הפרטים, וכשמדבר בלשון יחיד מדבר כנגד הכלל, וכשמדבר בלשון נקבה מדבר כנגד הכנסת.
ד"ה ואשים דברי בפיך: הנה שמתי דברי בפיך להיות לי לעם, וכן (נ"ט כ"א) "ודברי אשר שמתי בפיך".
"ובצל ידי כסיתיך": שלא יוכלו העמים לכלותך בגלות, כל זמן שיהיו דברי בפיך ובלבבך – כי לא שמתים בפיך אלא להיותם בלבבך לעשותם...
"לנטע שמים וליסד ארץ": וכל זה אכסה עליך בגלות עד שיבוא עת "לנטוע שמים וליסוד ארץ" וזהו קיבוץ גלויות, שיהיו ישראל עולם חדש.
שד"ל:
והנה העניין ברור שהדיבור כנגד ישראל, ולפיכך ידבר בלשון רבים ובלשון יחיד, בלשון זכר ובלשון נקבה, כמו שדרך לשון הקודש לדבר על עם ואומה. וראב"ע פירש שהנביא מדבר על נפשו ואינו אלא שיבוש.
אור בהיר, (שמעון ברמן, וילנא תרס"ד):
ד"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי... והכוונה על אלה מבני הגולה, שיראו לעלות מבבל לארץ ישראל מפני הכשרים, אולי תגבר ידם למרוד בכורש וינקמו מבני ישראל אם יעלו מגלות בבל לארץ ישראל...
אור בהיר, פסוק ט"ז:
ד"ה דברי בפיך: כורש.
ד"ה ובצל ידי כסיתיך: כורש והולך ומפרש דברי מה הם:
And I have put My words in thy mouth, And have covered thee in the shadow of My hand, That I may plant the heavens, And lay the foundations of the earth, And say unto Zion: ‘Thou art My people.’
ד"ה לנטע שמים וליסד ארץ: מליצה לישועה שעשה כורש לכל העמים.
And I have put My words in thy mouth, And have covered thee in the shadow of My hand, That I may plant the heavens, And lay the foundations of the earth, And say unto Zion: ‘Thou art My people.’
אור בהיר, פסוק ט"ז:
ד"ה ולאמר לציון עמי אתה: רומז למה שנתן כורש רשיון לבני הגולה לשוב להיות לעם בציון לה' אלוקי ישראל... מן ציור מליצי שבפסוק ו' שיותר קרוב השמים והארץ יאבדו משתאבד ישועת ה' לכל העמים מיד אויבם בבל, יולד ציור מליצי שני, שאם תאבד ישועת ה' גם שמים וארץ יאבדו, (ודומה לזה ירמיה ל"א ל"ה); ומזה יולד ציור מליצי שלישי שבפסוק, שכורש בעשותו ישועת ה' לכל העמים הוא נוטע שמים ויוסד ארץ.
1. אל מי יפנה הנביא בפרקנו לדעת הפרשנים האלה?
2. מהי ראיית ראב"ע מפסוק ט"ו בפרקנו?
3. כיצד ניתן לבטל ראייה זו מנקודת השקפתם של רד"ק ושד"ל?
*
4. מהו "הדבר" המושם בפרק לפי כל אחת מהדעות הנ"ל?
איזו מן הדעות הנ"ל נראית בעיניך, אם תשים לנגד עיניך את החזרה שבפרקנו:
"וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ"
And I have put My words in thy mouth, And have covered thee in the shadow of My hand, That I may plant the heavens, And lay the foundations of the earth, And say unto Zion: ‘Thou art My people.’
"וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה"
And I have put My words in thy mouth, And have covered thee in the shadow of My hand, That I may plant the heavens, And lay the foundations of the earth, And say unto Zion: ‘Thou art My people.’
ב. המסומל במילים "רוגע הים"
"וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו"
For I am the LORD thy God, Who stirreth up the sea, that the waves thereof roar; The LORD of hosts is His name.
ד"ה רוגע: יש אומרים שהוא הפוך כמו "גוער", ויש אומרים "מניח", אחר שהמו גליו, לשון "מרגוע" (ירמיה ו' ט"ז) והוא הישר בעיני, או טעמו: אניח אני הים, ואני מצווה שיהמו גליו. והטעם: משל על המציקים.
רגע Who stilleth.16A. V., Who divided. Some say that נער ═ רגע who rebuketh, by metathesis; others compare it with מרגוע rest (Jer. 6:17), and render it who giveth rest; I approve of this latter explanation. 17These words are not directly mentioned in the text; and the remark on it seems to belong to the explanation of the word רגע; but indirectly I. E. intended by the words אחר שהמו גליו to paraphrase the words ויהמו גליו and to indicate that, although placed after רגע they do not express the effect, but rather the cause.ויהמו גליו Whose waves roared, that is, whose waves have been roaring. The meaning of the verse might also be the following: I am he who stilleth the sea, but I am also he who commandeth that its waves shall roar. Sea and waves are figurative expressions for the oppressors.
שלמה בן יצחק מרייני, תיקון עולם:
והנה היה לך להסתכל כי "אנכי ה' אלוקיך רוגע הים ויהמו גליו" והוא משל לממלכות האומות וממשלתם, אשר בה מקנאים על ישראל... והנה ה' הוא שגזר כך כדי שיהיו רצועת מרדות לישראל, והוא יטלנה מהם וישפילם על עפר, כי הוא מתגאה על כל גאים.
שד"ל:
ד"ה רוגע הים: ...בוקע... וכן (איוב ז' ה') "עורי רגע וימאס", וכן (איוב כ"ו י"ב) "בכחו רוגע הים" – עניינם בקיעה.
שד"ל:
ד"ה ויהמו גליו: וגליו הומים לחזור למקומם ולא יוכלו. כטעם (ירמיה ה' כ"ב) "ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברונהו". והעניין על קריעת ים סוף. ומליצת "רוגע הים ויהמו גליו" העתיק אותה ירמיה (ל"א ל"ה) ולא בעל הנבואות האלה לקח אותם מירמיה. כי כאן היא במקומה... ולא כן העניין בירמיהו.
*
1. מה ההבדל בין שני פירושי הראב"ע? (בין היש אומרים השני לבין דעת הראב"ע?)
2. מה ההבדל בין פירושו האחרון של ראב"ע ("או טעמו") ובין פירוש בעל תיקון עולם ובין דעת שד"ל?
**
3. מהי האחיזה בלשון המקרא לתפישה שהים הוא משל אומות?
4. שרש ר.ג.ע. מובא שנית בפרקנו (נ"א). מהי הוראתו במקום ההוא?
**
5. על מה מסתמך שד"ל בקבעו שירמיהו העתיק מליצה זו מישעיה אף על פי שאין שם מקומה? הסבר במה יכול שד"ל לנמק שכאן המליצה הזו במקומה ואילו בירמיהו אינה מתאימה להקשר?
**
6. כיצד הבין את פסוקנו הפייטן בעל "מלך עליון" בבית הבא: "מלך עליון – כונס מי הים – רוגע גלי ים - סוער שאון דכים – מלא העולם דים – משביחם בעים – ושבים אחור ואיים. לעדי עד ימלוך – מלך עליון"?
ג. בביאור "שתית מצית"
"אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית"
Awake, awake, Stand up, O Jerusalem, That hast drunk at the hand of the LORD The cup of His fury; Thou hast drunken the beaker, even the cup of staggering, And drained it.
דוד ילין, חקרי מקרא - ישעיה:
שתית מצית: על דרך (שיר השירים ג') "צאינה וראינה", וכן (תהילים ע"ה) "ימצו ישתו", (יחזקאל כ"ג ל"ד) "ושתית אותה ומצית".
*
מהי הפליאה הדקדוקית בפסוקנו ובאיזו דרך הוא מיישבה?
ד. בביאור הפסוק "שתים הנה" וכו'
"שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִך מִי יָנוּד לָךְ הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ"
These two things are befallen thee; Who shall bemoan thee? Desolation and destruction, And the famine and the sword; How shall I comfort thee?
באמרו "שתים הנה קורותיך" ובפרטן זכר ארבע באמרו "השוד והשבר והרעב והחרב"?
These two things are befallen thee; Who shall bemoan thee? Desolation and destruction, And the famine and the sword; How shall I comfort thee?
וזו תשובת אברבנאל:
פשט הכתובים אומר אלי, שלא אמר "שתים הנה קורותיך" כי אם על שתי הגלויות, על גלות בית ראשון ועל גלות בית שני, ועל שניהם אמר: "מי ינוד לך?" וזכר הרעות שקיבלו בכל אחד מהגלויות ההנה, שהן ארבע.
התוכל לענות לשאלתו תשובה אחרת?
ד"ה מי אנחמך: חסר בי"ת: במי אנחמך? כי האדם יתנחם כאשר יאמר לו: "מה שאירע לך כבר אירע כן לפלוני".
במי═מי By whom. By whom shall I comfort thee ? Man is usually comforted by being told that some other man has met with the same accident.
א. מהו הקושי הדקדוקי בפסוקנו?
ב. התוכל להסביר כיצד ומשום מה הושמטה הבי"ת של "במי אנחמך"?