פרשת מטות - מסעי תשכ"ד - הפטרה שניה מג' דפורענותא
א. לסגנון פניית הנביא אל העם
עבור על הפסוקים ירמיהו ב', ד'-י"ט וסמן באילו מקומות ובאיזה עניין פונה הנביא בדברי תוכחתו אל בני ישראל (בלשון נוכח), ובאילו מקומות ובאיזה עניין הוא מדבר עליהם (בלשון נסתר). השתדל למצוא מה טעם השינויים האלה בסגנון תוכחתו.
ב. בביאור הפסוק "ודעי וראי כי רע ומר" וכו'
"וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱ-לֹהָיִךְ וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ"
Thine own wickedness shall correct thee, and thy backslidings shall reprove thee: Know therefore and see that it is an evil and a bitter thing, that thou hast forsaken the LORD thy God, neither is My fear in thee, Saith the Lord GOD of hosts.
ד"ה פחדתי: פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי.
ד"ה פחדתי: שם במשקל "אהבה", "אחוה", ואמר: יראתי ופחדתי לא הייתה עליך, שלא פחדת שאביא עליך רעה בעונש מעשיך הרעים.
אברבנאל:
...ותדעי מן הנסיון שראית שבא על השבטים, כי רע ומר הוא עָזְבֵך את ה' אלוקיך, כי מאחר שראית שכל עושה רע בעיני ה' מקבל גמולו מהרה ואותם אשר עבדו אלוהים אחרים ועזבו את ה' הלכו שבי לפני צר, זה הנסיון ראוי שיוכיחך. ואומרו "ולא פחדתי אליך" אחשוב, שהוא נאמר בתמיה. יאמר: ואחר שאתה רואה על זה בעינייך, איך לא תהיה פחדתי אליך ולא תירא ממני?!
הואיל משה, (למשה יצחק אשכנזי טדסקי, תלמידו של שד"ל):
"פחדתי" – לשון נקבה, אפילו פחד מועט.
הואיל משה, (למשה יצחק אשכנזי טדסקי, תלמידו של שד"ל):
"אליך" – לא הגיעה אליך.
ודעי וראי כי רע ומר: שיעורו: ודעי כי רע – וראי כי מר. הרע יושג בכוח המדע, והמרירות יושג בחוש, וה"ראיה" תפול על השגת כל חמשה החושים, כמו (בראשית כ"ז) "ראה ריח בני".
ד"ה פחדתי: הנפרד פחדה, במשקל אחווה.
ד"ה ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלוקיך: שהעזיבה בעצמה היא "רע" מצד עצמה ו"מר" מצד העונש הנמשך מאתה. וזה מקביל נגד "תיסרך רעתך" – "וראי כי מר", ונגד "משובותיך תוכיחוך" – "ודעי כי רע".
ד"ה ולא פחדתי אליך: רוצה לומר "עזבך את ה'" הוא רע ומר, אבל "פחדתי אליך" אינו רע ומר, אבל תראי כי "פחדתי אליך" הייתה טובה ומתוקה, כי עת שהיית מפחדת ממני היית חופשית מכל עבודה ומוצלחת, לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים.
מקרא כפשוטו, (אהרליך):
ד"ה כי רע ומר עזבך וכו': החכמים כולם מדברים בפירוש המקרא הזה כמי שלא טעם חטא מעולם. כי לדבריהם הפסוק הזה כולו בחטא הוא מדבר, והתארים שבראשו (=רע ומר) שניהם מתארים החטא, ובאמת החטא רע ולא מר. (ומי שטעם טעם חטא מימיו יודע, שהחטא תחילתו מתוק וסופו מר, והחוטאים לא חכמים המה לראות את הנולד). ואילו היה החטא מר לא היו בני אדם חוטאים. ועל פי הדברים האלה שתים יש כאן: חטא ועונשו. ועל כורחנו נאמר, ש"עזבך את ה' אלוקיך" הוא החטא ומה שנאמר אחריו הוא עונשו. וסדר הדברים הוא שאני אקרא לו מכאן ואילך א' ג' ב' ד', כלומר: אל"ף מקביל אל גימ"ל, בי"ת מקביל את דל"ת. ואם כן – אין פירושו "ולא פחדתי אליך" כמו שאומרים החכמים, לפי שאם פירושו "ולא יראתי הייתה על פניך" עדיין יש חטא ואין עונש. ועתה, בביאור הפסוק (מלכים ב' ד' י"ג) "והנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת" הראיתי לדעת, שפועל "פחד" ישמש עמו "אל" ומשמעו לשון שמחה שישמח האדם לקראת רעהו ומצפה לראותו, כמו שנאמר (הושע ג' כ') "ופחדו אל ה' ואל טובו". ואומר אני, שמן הלשון הזה "ולא פחדתי אליך" שנאמר כאן, וניקודו של "פַּחְדָּתִי" – אם קבלה הוא נקבל, ואם לדין – ובכל המקרא חוץ מכאן נאמר "פחד" ולא "פחדה" יש תשובה. ואומר אני: אל תקרא "פחדתי" (פ"א – פתח, חי"ת – שווא, דל"ת – קמץ) אלא "פחדתי" (פ"א – קמץ, חי"ת – פתח, דל"ת – שווא, תי"ו בדגש ובחיריק) והתיבה "פחדתי" פועל ולא שם. ובין כך ובין כך (=בין אם תקבל את הניקוד המוצע, בין אם תישאר עם הניקוד שבספרינו) ה' הוא הפועֵל, כי אף "פחדה" שם הפעולה ודין פועל לו. וזה פירוש הכתוב בחיבורו: "דעי נא וראי, שרע עזבך את ה' אלוקיך רע ומר, שלא אפחד אליך עוד."
1. מהם הקשיים בפסוקנו שאותם רצו ליישב?
2. כמה דעות שונות ביישוב הקשיים מובעים בדברי ששת הפרשנים המובאים בזה?
היש להביא ראייה לפירושו של רש"י מאחד הפסוקים הבאים?
"קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה..."
And be charged them, and said unto them: ‘I am to be gathered unto my people; bury me with my fathers in the cave that is in the field of Ephron the Hittite,
"וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן"
And thou shalt put into the ark the testimony which I shall give thee.
(ועיין רש"י שם)
"כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה"
And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: ‘Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.’ And his father wept for him.
(ועיין רש"י שם)
"וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת"
they will say to the inhabitants of this land, who have heard that Thou LORD art in the midst of this people; inasmuch as Thou LORD art seen face to face, and Thy cloud standeth over them, and Thou goest before them, in a pillar of cloud by day, and in a pillar of fire by night;
(ועיין רש"י שם)
"אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת"
And there shall be no remnant unto them; For I will bring evil upon the men of Anathoth, Even the year of their visitation.
"שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל"
But Gedaliah the son of Ahikam said unto Johanan the son of Kareah: ‘Thou shalt not do this thing; for thou speakest falsely of Ishmael.’
"וְלֹא אָכַל... לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו"
So Yehonatan arose from the table in fierce anger, and ate no food on the second day of the new moon: for he was grieved for David, because his father had put him to shame.
4. במה אופייני פירושו של אברבנאל כאן לדרכו הפרשנית, ומה חולשת פירושו זה?
**
5. במה דומה פירושו של אהרליך לפירושו של המלבי"ם, ובמה הוא שונה ממנו? מהי חולשת שני הפירושים האלה?
6. איזה מכל הפירושים הנ"ל נראה בעיניך קרוב לפשוטו של מקרא? (שים לב להקשר!)
ג. חיוב שנים מקרא ואחד תרגום
"עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן"
’Ataroth, and Dibon, and Jazer, and Nimrah, and Heshbon, and Elealeh, and Sebam, and Nebo, and Beon,
גמרא ברכות דף ח' ע"א:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.
Rav Huna bar Yehuda said that Rabbi Ami said: A person should always complete his Torah portions with the congregation. The congregation reads a particular Torah portion every Shabbat, and during the week prior to each Shabbat, one is required to read the Bible text of the weekly portion twice and the translation once.
רש"י:
ד"ה ואפילו עטרות ודיבן: שאין לו תרגום.
תוספות:
ד"ה ואפילו עטרות ודיבן: פירש רש"י אפילו עטרות ודיבן שאין בו תרגום שצריך לקרותו ג' פעמים בעברית. וקשה אמאי נקט עטרות ודיבן שיש לו מכל מקום תרגום ירושלמי, היה לו לומר ראובן ושמעון או פסוקא אחרינא שאין בו תרגום כלל. ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבן אף על גב שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג' פעמים העברי, מכל מקום יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום.
בעל תורה תמימה:
(אחרי הביאו התוספות) והדוחק מבואר, לבד מה שקושייתם הראשונה במקומה עומדת. ובגה"ש (=גיליון הש"ס) הגיהו שצריך להיות דיבן ועטרות לפסוק ל"ד שאין בו כל תרגום, אבל גם בהג"ה זו לא תתיישב קושיית התוספות משמות אנשים, והרבה מפרשים טרחו בביאור דבר זה. ואני תמה מי מילל לרבותינו דכוונת הגמרא קאי על אחד תרגום, בעוד אשר לדעתי ברור הדבר דקאי גם על שניים מקרא, והביאור הוא דכל פסוק זה אינו דבוק ומוכרח להמשך הפסוקים לא לפניו ולא אחריו, כי גם אם ידלגו עליו כולו לא יחסר הכוונה והמשך עניין הפרשה, כי אפשר לעבור מפסוק ב' לפסוק ד' – מבלי כל גמגום וחוסר כוונה... והוה אמינא דלכן אין חיוב בכלל לעבור זה המקרא שניים מקרא ואחד תרגום, אלא רשאי לדלגו או לומר רק פעם אחת. קא משמע לן דדינו ככל פסוקי התורה.
1. מהן הדעות השונות בדבר כוונת מאמר חז"ל?
2. האם פירושו של בעל ה"תורה תמימה" מתיישב עם פיסוק הטעמים?