| א. השוואת סיפורים |
אברבנאל, מקשה:
השאלה הרביעית במה שסיפר ששלח עוזה ידו ויאחז בארון האלוקים, כי שמטו הבקר, ושחרה אף ה' בו ויכהו שם וימות; והנה עוזה היתה כוונתו רצויה ומחשבתו לשם שמים, כדי שלא ייפול ארון האלוקים מעל העגלה, ולמה המיתו האלוקים בחרון אפו על לא חמס בכפיו, ואין מרמה בפיו?
השאלה הרביעית במה שסיפר ששלח עוזה ידו ויאחז בארון האלוקים, כי שמטו הבקר, ושחרה אף ה' בו ויכהו שם וימות; והנה עוזה היתה כוונתו רצויה ומחשבתו לשם שמים, כדי שלא ייפול ארון האלוקים מעל העגלה, ולמה המיתו האלוקים בחרון אפו על לא חמס בכפיו, ואין מרמה בפיו?
לשם יישוב קושייתו השווה את סיפור העלאת הארון (פסוקים א'-י"א) לסיפור בוא הארון לבית שמש (שמואל א', ו' י"ג-כ"א).
אברבנאל, מפרש שם:
יש מחכמינו שאמרו, שמרוב שמחתם (=של אנשי בית-שמש) פרצו לראות בארון ופתחו אותו לראות מה שבתוכו, ולפיכך נענשו... ואפשר עוד לומר שהיתה מיתתם לפי שכאשר בא הארון אצלם, והיו יודעים מה שעשה בקרב הפלישתים, אמרו בם (שם פסוק כ') "מי יוכל לעמוד לפני ה' האלוקים הקדוש הזה, ואל מי יעלה מעלינו?" רוצה לומר: מי יוכל לעמוד לפניו, כי הארון בהיותו חוץ מהמשכן עושה מכת הרג וחרב ואבדן...
יש מחכמינו שאמרו, שמרוב שמחתם (=של אנשי בית-שמש) פרצו לראות בארון ופתחו אותו לראות מה שבתוכו, ולפיכך נענשו... ואפשר עוד לומר שהיתה מיתתם לפי שכאשר בא הארון אצלם, והיו יודעים מה שעשה בקרב הפלישתים, אמרו בם (שם פסוק כ') "מי יוכל לעמוד לפני ה' האלוקים הקדוש הזה, ואל מי יעלה מעלינו?" רוצה לומר: מי יוכל לעמוד לפניו, כי הארון בהיותו חוץ מהמשכן עושה מכת הרג וחרב ואבדן...
1. מה הדמיון בין שני הסיפורים?
**
2. התוכל ליישב שאלת האברבנאל דלעיל לסיבת עונשו של עוזה על פי פירושו של אברבנאל את סיבת עונשם של אנשי בית-שמש?
אברבנאל
, מקשה עוד:
אברבנאל, מפרש שם:
בדברי-הימים (א' ט"ו י"ג) נזכר שאמר דוד "כי למבראשונה לא אַתם פרץ ה' אלוקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט". ויורה שלא מת עוזיה בחטאתו, כי אם בחטאת ישראל כולם, והוא זר מאוד.
בדברי-הימים (א' ט"ו י"ג) נזכר שאמר דוד "כי למבראשונה לא אַתם פרץ ה' אלוקינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט". ויורה שלא מת עוזיה בחטאתו, כי אם בחטאת ישראל כולם, והוא זר מאוד.
התוכל למצוא תשובה לשאלתו בעזרת הדברים הבאים?
עקדת יצחק, שער ס"ז פרשת אמור:
להיות כי המוחות הפנימיים מתפעלים מהכוחות החיצוניים ונעזרים מהם, כמו שמתבאר מהמלאכות המתוקנות לזה, כמו מלאכת הניגון שעניינה להעיר השמחה או העצב בלב השומע לעורר אותו אל מה שיצטרך אליו מההשכלה או מהרוחניות, כאומרו (מלכים ב' ג') "והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'" או הבכי והאבל, כאומרו (ירמיהו ט') "קראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים". וכבר המציאו החכמים מלאכות ותחבולות להיעזר מהם אל השמירה והזכירה וכיוצא באלו הענינים, שאחשוב שכולם למדו מהתורה האלוהית. הנה הוא מבואר שיש כלים וכלים מכלים שונים, שיש להם סגולות בכמו אלה העניינים; כלים שעיקרם ליישב המנוחה והשמחה בלבות האנשים, כמו שאמר בשמואל ב' ו' "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים, ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים", וכלים מיוחדים לעורר הצער והחרדה, כמו שנאמר אחר פרץ עוזא "ודוד וכל בית ישראל מעלים ארון ה' בתרועה וקול שופר". ולזה מה שנתייחד בניגוני ראש-השנה זה הכלי מכל זולתו, כמו שאמרו: "אמרו לפני מלכויות... ובמה? בשופר!" כי הוא המיוחד אל החרדה וההתעוררות מכל הכלים, כמו שנאמר (עמוס ג') "אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!"
להיות כי המוחות הפנימיים מתפעלים מהכוחות החיצוניים ונעזרים מהם, כמו שמתבאר מהמלאכות המתוקנות לזה, כמו מלאכת הניגון שעניינה להעיר השמחה או העצב בלב השומע לעורר אותו אל מה שיצטרך אליו מההשכלה או מהרוחניות, כאומרו (מלכים ב' ג') "והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'" או הבכי והאבל, כאומרו (ירמיהו ט') "קראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים". וכבר המציאו החכמים מלאכות ותחבולות להיעזר מהם אל השמירה והזכירה וכיוצא באלו הענינים, שאחשוב שכולם למדו מהתורה האלוהית. הנה הוא מבואר שיש כלים וכלים מכלים שונים, שיש להם סגולות בכמו אלה העניינים; כלים שעיקרם ליישב המנוחה והשמחה בלבות האנשים, כמו שאמר בשמואל ב' ו' "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים, ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים", וכלים מיוחדים לעורר הצער והחרדה, כמו שנאמר אחר פרץ עוזא "ודוד וכל בית ישראל מעלים ארון ה' בתרועה וקול שופר". ולזה מה שנתייחד בניגוני ראש-השנה זה הכלי מכל זולתו, כמו שאמרו: "אמרו לפני מלכויות... ובמה? בשופר!" כי הוא המיוחד אל החרדה וההתעוררות מכל הכלים, כמו שנאמר (עמוס ג') "אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!"
| ב. מתוך מדרשי חז"ל |
וכתיב (במדבר כ"ז) "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". יש אומרים שהפליא מן משה (שהעלים הקדוש ברוך הוא ידיעת ההלכה ממשה), שיש צדיקים שנתגאו בדבר מצוה, והתיש הקדוש ברוך הוא את כוחן; אתה מוצא שאמר דוד "זמירות היו לי חוקיך" לומר שקלות ורגילות כזמירות. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שסופך לטעות בדבר שהתינוקות קורין. כשהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה, שנאמר (שמואל ב' ו'): "וירכיבו את הארון על עגלה חדשה", תלה הארון עצמו באויר ונשמטו הפרות מתחתיו, קרב עוזא לסמכו "ויכהו שם האלוקים על השל", מפני ששגגת תלמוד עולה זדון. "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא" - אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ולא אמרת "זמירות היו לי חוקיך"?" ולא למדת (במדבר ז') "ולבני קהת לא נתן (=משה את העגלות) כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו"?
1. כיצד מפרש מדרש זה את הפסוק בתהלים קי"ט נ"ד?
2. מהי תשובת בעל המדרש לשאלה ששאלוה רבים: כיצד זה נכשל דוד המלך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן קורין אותו בתורה ויודעין אותו?
3. כיצד יש לפרש את פסוק תהלים קי"ט נ"ד על פי פשוטו בהתאם להקשרו (עיין במיוחד שם פסוקים נ"ו, נ"ז!).
| ג. השמחה |
רמב"ם, הלכות לולב:
פרק ח' הלכה י"ג:
והאיך היתה שמחה זו (=של ימי הסוכות בבית-המקדש)? החליל מכה ומנגנין בכינור ובנבלים ומצלתים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן ביד, ומי שיודע בפה – בפה. ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרים כל אחד ואחד כמו שיודע. ואומרים דברי שירות ותשבחות...
והאיך היתה שמחה זו (=של ימי הסוכות בבית-המקדש)? החליל מכה ומנגנין בכינור ובנבלים ומצלתים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן ביד, ומי שיודע בפה – בפה. ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרים כל אחד ואחד כמו שיודע. ואומרים דברי שירות ותשבחות...
הלכה ט"ו:
השמחה שישמח האדם בעשית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן – עבודה גדולה היא*, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר (דברים כ"ח מ"ז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב...". וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, חוטא ושוטה; ועל זה הזהיר שלמה (משלי כ"ה) "אל תתהדר לפני מלך". וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו – הוא הגדול והמכובד העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני". ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר "ודוד מפזז ומכרכר לפני ה' וכו'".
השמחה שישמח האדם בעשית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן – עבודה גדולה היא*, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר (דברים כ"ח מ"ז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב...". וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, חוטא ושוטה; ועל זה הזהיר שלמה (משלי כ"ה) "אל תתהדר לפני מלך". וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו – הוא הגדול והמכובד העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני". ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר "ודוד מפזז ומכרכר לפני ה' וכו'".
1. לשם מה מביא הרמב"ם שני פסוקים מפרקנו, גם את פסוק י"ד וגם את פסוק כ"ב?
*
2. מה ההבדל בין דברי הרמב"ם הנ"ל ובין דברי עקידת יצחק (שאלה א) בהערכת הנגינה ובתפקידה?
*מגיד משנה: ...ועיקר הדבר שאין ראוי לו לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו, והוא מוכרח ואנוס בעשייתן, אלא חייב לעשותן, והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב, ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טורחן, ויבין כי לכך נוצר - לשמש את קונו. וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו, ישמח ויגל, לפי ששמחת שאר דברים תלויים בדברים בטלים שאינן קיימים, אבל השמחה בעשיית המצוות ובלמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתי.
וזהו ששלמה בדרכי מוסרו שיבח שמחת החכמה ואמר (משלי כ"ג) "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני".
| ד. "ועוזה ואחיו..." |
"וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה"
And they set the ark of God upon a new cart, and brought it out of the house of Avinadav who was in Giv῾a: and ῾Uzza and Aĥyo, the sons of Avinadav, drove the new cart.
התוכל ליישב את התמיהה הלשונית שבפסוקנו בעזרת הפסוקים הבאים?
"וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא"
And Jacob came from the field in the evening, and Leah went out to meet him, and said: ‘Thou must come in unto me; for I have surely hired thee with my son’s mandrakes.’ And he lay with her that night.
"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר"
And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death;
"וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן"
Then they that feared the LORD Spoke one with another; and the LORD hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the LORD, and that thought upon His name.
"וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא"
And Sha᾽ul sought to smite David even to the wall with the spear; but he slipped away out of Sha᾽ul’s presence, so that he smote the spear into the wall: and David fled, and escaped that night.
"בֵּית יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֱחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל"
Nevertheless they departed not from the sins of the house of Jeroboam, wherewith he made Israel to sin, but walked therein; and there remained the Asherah also in Samaria.—
"נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ"
But in the prophets of Jerusalem I have seen a horrible thing: They commit adultery, and walk in lies, And they strengthen the hands of evil-doers, That none doth return from his wickedness; They are all of them become unto Me as Sodom, And the inhabitants thereof as Gomorrah.
"יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים... בָּבֶלָה"
But if they be prophets, and if the word of the LORD be with them, let them now make intercession to the LORD of hosts, that the vessels which are left in the house of the LORD, and in the house of the king of Judah, and at Jerusalem, go not to Babylon.
"עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ"
Only in the LORD, shall one say of Me, is victory and strength; Even to Him shall men come in confusion, All they that were incensed against Him.
"וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'"
and I will purge out from among you the rebels, and them that transgress against Me; I will bring them forth out of the land where they sojourn, but they shall not enter into the land of Israel; and ye shall know that I am the LORD.
2. התוכל למצוא תופעה זו פעמיים (בשני פסוקים שונים) בפרק הקודם להפטרה שלנו (שמואל ב' ה')?