פרשת וארא תשכ"ד - עשר המכות
א. עשר המכות
בנו יעקב, בפירושו לספר שמות (בכתב יד, גרמנית, בהקדמתו למכות מצרים):

שלוש פעמים אומרת התורה במפורש שדברי הברית שנכרתה בין ה' ובין ישראל בסיני הם עשרת הדברים. ובגלל חלוקתם ל-5 ועוד 5 נחרתו הדברים על שני לוחות.
בעשר המכות יש סימן חיצוני ברור לסיומה של כל אחת מהן; למען נדע שהן עשר.

מהו הסימן הברור?

בחלוקתן של עשר המכות שולטים שני עקרונות: העשר – מספר אצבעותיו של האדם – ניתנת להתחלק רק לשתי קבוצות, לחמש ועוד חמש. (החלוקה המחומשת לזוגות אינה מתאימה, בהיות הזוג קטן מכדי שיהווה קבוצה). ואמנם בשתי הקבוצות של חמש מקבילה החמישית לעשירית, והן מתייחסות זו לזו כאתנח לסלוק בטעמי המקרא.

מה אפוא ההקבלה שבין האחרונה של החומש הראשון לבין האחרונה של החומש השני? והסבר את דברי יעקב האחרונים.

אין מקום לדבר על "מלחמה בין ה' ובין פרעה" – תהיה זו תמונה בלתי מתאימה למסופר בפרקים אלה. לו רצה ה' להכניע את פרעה כי אז עשה זאת במכה אחת. אין המכות המחשת כוחו של ה', אין הן עונשים לפרעה ועבדיו, כי בהטלת עונש אין מקום למשא ומתן. אין המכות נשלחות כגמול על הנעשה כבר ולא כהתרעה בפני עשיית פשעים להבא. תכלית המכות היא אחרת, והיא נאמרת בפי משה לפרעה כפעם בפעם.

א. הבא הוכחה לדבריו המסומנים בקו מן הכתובים.
ב. מהי אפוא תכלית המכות, ולאילו פסוקים רומז בנו יעקב באמרו שהתכלית נאמרת בפי משה לפרעה?
**
ג. היכן בפרשתנו עומד גם רש"י על כך שהמכות אינן לא עונש ולא נקמה אלא תכלית אחרת להן?
ב. מכת הערוב
"כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב..."
Else, if thou wilt not let My people go, behold, I will send swarms of flies upon thee, and upon thy servants, and upon thy people, and into thy houses; and the houses of the Egyptians shall be full of swarms of flies, and also the ground whereon they are.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
דוגמת מאמרו בשיר האזינו (דברים ל"ב כ"ד) "ושן בהמות אשלח בם" ובפרשת אם בחוקותי (ויקרא כ"ו כ"ב) "והשלחתי בכם את חית השדה" וזה מורה שהיה הערוב מינים שונים (=של חיות), והחיה הרעה בטבעה שאינה שוכנת אלא במדבריות ועל פי רוב אינה נראית אף בהן אלא בלילה, כמו שאמר הכתוב (תהילים ק"ו) "תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, הכפירים שואגים לטרף.. תזרח השמש יאספו ואל מעונותם ירבצו", והחיה הרעה יש לה רסן טבעי בגזרתו יתעלה שמונע את נזקה מבני אדם ואם רצונו יתעלה לתת נקמה ברשעים, הוא מסיר אותו הרסן ומשליח אותה לעשות חפצו, ולכן אמר "הנני משליח בך... את הערוב". וארץ מצרים המדבריות בה מעט, כי רובה שדות זרועים והחולות הסמוכים לה אין נמצאים בסביבותיהם אף צבועים וכל שכן זולתם אלא מעט, ולכן מציאות החיות הרעות במדבריותיה (=של מצרים) אינה טבעית והראותן בישוב פלא גם באקלימים שהן נמצאות במדבריותיו וביום ההוא הפלא ופלא, והנס הגדול היה שמלאו מהם פתאום בתי מצרים וארצם, כמו שנאמר "ומלאו בתי מצרים את הערוב".
1. מה הפליאה הלשונית שרצה בן הרמב"ם ליישב? ועיין בפרק ט' פסוק י"ד.
2. התוכל ליישב בדרך זו גם את הפליאה הלשונית שבבמדבר פרק כ"א פסוק ו'?
לדעת בנו יעקב (בפירושו הנ"ל במקטע א') רק בפסוקנו ובמכה הבאה נמצאו משחקי מילים כ"לשון נופל על לשון".
*
א. הסבר, לאילו משחקי מילים יתכוון?
*
ב. מהו תפקידו של אמצעי סגנוני זה גם במכה זו, גם במכה הבאה?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה התפאר עלי: כמו (ישעיה י') "היתפאר הגרזן על החוצב בו" משתבח לומר אני גדול ממך, ונטי"ר בלעז (Vanter), וכן "התפאר עלי" השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו.
התפאר עלי GLORY OVER ME — Similar is, (Isaiah 10:15) “Should the axe יתפאר against him that heweth therewith” i. e. should it boast, saying “I am greater than thou”; old French vanter. Therefore התפאר means pride yourself on showing your cleverness and on asking of me a difficult matter asserting that I shall be unable to do it.
**
הסבר, למה לא הסתפק רש"י בפירוש המילה על ידי הבאת דוגמה אחת מן המקרא ועל ידי התרגום ללעז - למה המשיך לפרש עוד?
ד"ה למתי אעתיר לך: את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים; למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אילו נאמר: "מתי אעתיר" היה משמע: מתי אתפלל, עכשיו שנאמר "למתי אעתיר" משמע: אני היום אתפלל עליך, שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו.
למתי אעתיר FOR WHAT PERIOD SHALL I ENTREAT FOR THEE — With reference to the entreaty which I shall make to-day regarding the destruction of the frogs, by what period do you wish that they should be destroyed, and you will see whether I can carry out my promise by the time which you will set me. If the text said מתי אעתיר (without ל), it would signify “when shall I pray?” but now that it is said למתי, it signifies I will pray to-day for you that the frogs should be destroyed by the time which you will set for me. Tell me, then, by what day you wish that they shall be destroyed. The words here, אעתיר and העתירו (v. 4) and העתרתי (v. 25) are Hiphil forms, and it does not say אֶעְתַּר and עִתְרוּ and וְעָתַרְתִּי (Kal forms) because wherever the root עתר is used it denotes to pray much (more lit. Rashi’s words signify “to multiply praying”, “to make much praying”), and just as one says אַרְבֶּה and הַרְבּוּ and וְהִרְבֵּתִי which all have the meaning of “causing an action to happen” (in this case, causing a thing to be much — our Hiphil conjugation), so one says אַעְתִּיר and הַעְתִּירוּ and וְהֵעְתַּרְתִּי “I increase”, “increase ye” and “I will increase” i. e. I will increase words. The passage which serves as evidence of the meaning of all these words is (Ezekiel 35:13) “וְהֵעְתַּרְתֶּם your words against Me” — which can only mean “Ye have multiplied” (being a transitive verb; cf. Rashi on Genesis 25:21).
א. מה קשה לו?
*
ב. לשם מה הוסיף רש"י על פירושו את המילים: "ותראה אם אשלים דברי למועד..." שאינם לצורך פירוש המילה "למתי"?
ד"ה אעתיר, העתירו והעתרתי: ולא נאמר: אעתר, עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון "עתר" הרבות כלל הוא, וכאשר יאמרו: הרבו, ארבה והרביתי לשון מפעיל, כך יאמר: אעתיר, העתירו, ואב לכולם (יחזקאל ל"ה) "העתרתם עלי דבריכם" – הרביתם.
למתי אעתיר FOR WHAT PERIOD SHALL I ENTREAT FOR THEE — With reference to the entreaty which I shall make to-day regarding the destruction of the frogs, by what period do you wish that they should be destroyed, and you will see whether I can carry out my promise by the time which you will set me. If the text said מתי אעתיר (without ל), it would signify “when shall I pray?” but now that it is said למתי, it signifies I will pray to-day for you that the frogs should be destroyed by the time which you will set for me. Tell me, then, by what day you wish that they shall be destroyed. The words here, אעתיר and העתירו (v. 4) and העתרתי (v. 25) are Hiphil forms, and it does not say אֶעְתַּר and עִתְרוּ and וְעָתַרְתִּי (Kal forms) because wherever the root עתר is used it denotes to pray much (more lit. Rashi’s words signify “to multiply praying”, “to make much praying”), and just as one says אַרְבֶּה and הַרְבּוּ and וְהִרְבֵּתִי which all have the meaning of “causing an action to happen” (in this case, causing a thing to be much — our Hiphil conjugation), so one says אַעְתִּיר and הַעְתִּירוּ and וְהֵעְתַּרְתִּי “I increase”, “increase ye” and “I will increase” i. e. I will increase words. The passage which serves as evidence of the meaning of all these words is (Ezekiel 35:13) “וְהֵעְתַּרְתֶּם your words against Me” — which can only mean “Ye have multiplied” (being a transitive verb; cf. Rashi on Genesis 25:21).
ד"ה ויעתר אל ה': נתאמץ בתפילה, וכך אם בא לומר "ויעתיר" – היה יכול לומר, ומשמע: וירבה בתפילה, וכשהוא אומר בלשון ויפעיל, משמע: וירבה להתפלל.
ויעתר אל ה׳ AND ENTREATED THE LORD (the verb is the Kal) — he concentrated his energies on prayer. So, too, if it had wished to use the term וַיַעְתִּיר (the Hiphil) it could have used it, and that would have signified, “and he increased words in prayer”. But when it uses an expression denoting “and he did something” (the Kal) it signifies “he prayed much (devoutly)”.
*
א. הסבר למה לא הסתפק רש"י בפירושו לבראשית כ"ה כ"א ד"ה ויעתר, וד"ה ויעתר לו; ומה ראה להאריך אף כאן בפירושו?
**
ב. מה ראה להביא את הפסוק מיחזקאל, במה עשוי הפסוק ההוא לשמש "אב" לפסוקנו?
**
ג. הסבר מהו לפי פירושו של רש"י ההבדל בין (שמואל א' א') "והיה כי הרבתה להתפלל" ובין (ישעיה א') "גם כי תרבו תפילה".
ד"ה ויצא ויצעק: מיד שיכרתו למחר.
ויצא. . ויצעק THEY WENT … AND CRIED [UNTO THE LORD) immediately that they should be destroyed by to-morrow.
ד"ה כאשר דבר ה': והיכן דיבר? (ז' ד') "ולא ישמע אליכם פרעה"
But when Pharaoh saw that there was respite, he hardened his heart, and hearkened not unto them; as the LORD had spoken.
ד"ה כאשר דבר ה': "ולא ישמע אליכם פרעה".
But when Pharaoh saw that there was respite, he hardened his heart, and hearkened not unto them; as the LORD had spoken.
**
מקובלנו שרש"י מיישב קושי עם הופעתו הראשונה בכתובים.
ומקשה בעל לבוש האורה:
מה ראה רש"י לפרשו בפסוק ט"ו לאחר שכבר פירשו בי"א?
ישב קושייתו!
ד"ה משליח בך: מגרה בך. וכן (דברים ל"ב) "ושן בהמות אשלח בם", לשון שיסוי, אנטייניר בלעז.
משליח בך means I WILL INCITE AGAINST THEE. Another example is. (Deuteronomy 32:24) “I will incite (אשלח) the tooth of beasts against them”, where it signifies letting loose an animal against a person; old French inciter. English to incite.
**
מהו ההבדל בין פירושו לבין פירוש בן הרמב"ם (לעיל מקטע ב'), ובמה דייק רש"י יותר מבחינה לשונית – דקדוקית?
ד. משה הוצרך להתאמץ בתפילה
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה'"
And Moses and Aaron went out from Pharaoh; and Moses cried unto the LORD concerning the frogs, which He had brought upon Pharaoh.
לפי שאמר "התפאר עלי" ותלה הגדולה בו, הוצרך להתאמץ בתפילה.
And Moses said unto Pharaoh: ‘Have thou this glory over me; against what time shall I entreat for thee, and for thy servants, and for thy people, that the frogs be destroyed from thee and thy houses, and remain in the river only?’
1. מה היה קשה לו בפסוקנו?
2. היכן מצינו רעיון זה שוב בתורה (ומודגש בדברי המדרשים ומובא ברש"י)?