ועיין גם גיליון וישלח תשכ"ג.
| א. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה גרתי: לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר; אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שבירכני "הוה גביר לאחיך" – והרי לא נתקיימה בי.
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
מה קשה לו בפסוקנו? (ואם רצה לפרש מילת "גרתי", למה לא פירשה בפרק כ' פסוק א' ויגר בגרר?)
ד"ה ויהי לי שור וחמור: אבא אמר לי: "מטל השמים ומשמני הארץ" - זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ.
ויהי לי שור וחמור AND I HAVE OXEN AND ASSES — Our father promised me, (27:28) “[God will give thee] of the dew of heaven and of the fat places of the earth” — these are neither of the heaven nor of the earth
מה קשה לו?
ד"ה שור וחמור: דרך ארץ לומר על שורים הרבה "שור". אדם אומר לחברו: "בלילה קרא התרנגול" ואינו אומר: "קראו התרנגולים".
שור וחמור (literally, an ox and an ass) — It is the customary thing to speak of many oxen as an ox (Genesis Rabbah 75:6) — a man says to his fellow, “During the night the cock crowed”; he does not say “the cocks crowed”
ד"ה עולים ויורדים: לפי הפשט אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים שכן דרך ארץ להזכיר עליה קודם ירידה.
עולים ויורדים, according to the plain meaning of the text there is no need to read any special message into the word עולים, “climbing,” appearing before the word יורדים, “descending.”
ד"ה סוס ורכב: "בעיני כולם כסוס אחד..."
סוס ורכב [WHEN THOU GOEST TO WAR ... AND SEEST] HORSES AND CHARIOTS (lit., horse and chariot) — in Mine eyes they are all as only one horse (i.e. they do not count). Similarly it states, (Judges 6:16) “[Surely “I” will be with thee,] and thou shalt smite the Midianites as one man”. And similarly it states, (Exodus 15:19) “For the horse (not the horses) of Pharaoh came [into the sea]” (Midrash Tanchuma, Shoftim 16; cf. Sifrei Devarim 190:21).
וכמו שפירשו
"לא ברכה רבה רק "שור וחמור", מעט מכל מין").
"לא ברכה רבה רק "שור וחמור", מעט מכל מין").
ד"ה ואשלחה להגיד לאדוני: להודיע שאני בא אליך.
ואשלחה להגיד לאדוני AND I HAVE SENT TO TELL MY LORD — to announce that I am coming to you.
ד"ה למצוא חן בעיניך: שאני שלם עמך ומבקש אהבתך.
למצא חן בעיניך THAT I MAY FIND FAVOUR IN THY EYES, for I am at peace with you and seek your friendship.
**
** הרא"ם, מקשה:
ולמה הוצרך רש"י לפרש כן, ולמה לא פירשו כמשמעו, כדי שתאהבני, כפירוש "למען אמצא חן בעיניך" בכל מקום?
ולמה הוצרך רש"י לפרש כן, ולמה לא פירשו כמשמעו, כדי שתאהבני, כפירוש "למען אמצא חן בעיניך" בכל מקום?
נסה ליישב קושייתו.
ד"ה למי אתה: של מי אתה, מי שולחך. ותרגום: דמאן את.
למי אתה means TO WHOM DO YOU BELONG, implying who has sent thee? The Targum should be דמאן את “of whom are you” and not למאן את as some editions have.
| ב. מהות יראתו של יעקב |
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"
Then Jacob was greatly afraid and was distressed. And he divided the people that was with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two camps.
פַּחַד יעקב ויראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת לבו בטוח בה'. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמיתי שבהכנסו למלחמה יפחד מהמוות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המוות היפה, וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שיכנס למלחמה בחשבון שלא ימות, לא יקרא גיבור; כמו שמי שייתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא יקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו, אלא מפני היותו מבזה הממון, הלכך ראוי לגיבור שיתעצב מן המוות ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה...
וכך היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרגהו ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על בטחונו על ה' וביעודיו, כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג איתו כאח. אבל עתה ששער בשנאתו אותו וידע זה בברור עד שהכוח החיוני שבו התפעל מזה, כי פחד , ועם כל זה שכלו, המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להיקרא מאמין בנבואתו ובוטח ביעוד אלוקיו.
הנה הבוטח בה' אין לו לירא מבשר ודם, והיראה מורה שאין בטחונו כראוי, כמו שאמר (ישעיה נ"א י"ג) "מי את ותראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך", בפרט שיעקב הייתה לו הבטחה מה' ולא היה לו לירא, וה' אינו עושה נס למעלה מדרך הטבע רק למי שבוטח בו בכל לבו. ואחר שראה יעקב שהוא מתיירא לכן "ויצר לו", לזאת עצמו היצר לו, שמזה דן שאינו ראוי לניסים אחר שביטחונו בלתי שלם, ועל כן ניסה לעשות הכנות טבעיות וטכסיסי מלחמה.
Yaakov was very frightened. When Yaakov realized that he was afraid despite Hashem’s assurance, he reckoned that he was not worthy of miraculous salvation and began preparing naturalistic stratagems instead.
1. מהי השאלה העומדת בפני שניהם, ומה ההבדל בין תשובותיהם?
2. הידועה לך תשובה אחרת הניתנת על ידי חכמינו ופרשנינו לשאלה זו?
3. המלבי"ם מיישב בדבריו גם שאלה אחרת, שאין אברבאנל בדבריו הנ"ל עוסק בה. איזו היא?
| ג. דעתו ורצונו יקרא דברו |
"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ"
And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.’
מה שמוכח שזהו דעתו ורצונו יתברך, זה יקרא גם דברו ואמרתו.
*
1. מה קשה לו בפסוקנו?
*
2. היכן מצינו בפרשת חיי שרה קושי מעין זה? (ואף שם יש ליישבו באותה דרך).
| ד. "והיה המחנה הנשאר לפליטה" |
"וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"
והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 19:22) “So, the present passed before him”; for prayer — as it states (Genesis 19:10), “And he said, ‘O God of my father Abraham”; for war — as it states in this verse, “then the remaining camp may escape”, for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).
אבן כספי, מצרף לכסף:
כטעם עם מה שאמר (פסוק י"ג) "היטב איטיב עמך" וכן הוא שינוי עשרת הדברות.
כטעם עם מה שאמר (פסוק י"ג) "היטב איטיב עמך" וכן הוא שינוי עשרת הדברות.
And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.’
**
1. הסבר את דבריו!
**
2. מה קשה לו בפסוקנו?
**
3. היאך אפשר ליישב קושי זה בדרך אחרת?
| ה. ההוראות השונות של "פנים" |
"כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי
וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"
and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.’ For he said: ‘I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.’
מקרא כפשוטו, (אהרליך):
בשאר הלשונות לא ידבר המדבר בתיבה אחת והיא משמשת שני פנים בנשימה אחת, כי כעור הוא להם, לא כן לשון המקרא, כי הדור הוא לו הדבר הזה ליופי. ובכן נזכר כאן "פנים" ארבע פנים, ולא ראי זה כראי זה.
בשאר הלשונות לא ידבר המדבר בתיבה אחת והיא משמשת שני פנים בנשימה אחת, כי כעור הוא להם, לא כן לשון המקרא, כי הדור הוא לו הדבר הזה ליופי. ובכן נזכר כאן "פנים" ארבע פנים, ולא ראי זה כראי זה.
1. מה הן ההוראות השונות של "פנים" בפסוקנו?
2. הידועים לך עוד פסוקים במקרא שבהם תמצא אותה תופעה סגנונית? (ואם לא ארבע פעמים!)
| ו. "כי אמר" - שימוש בגוף שלישי |
"כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי"
and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.’ For he said: ‘I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.’
ד"ה כי אמר: יעקב בלבו, אלה דברי משה.
ד"ה אכפרה פניו במנחה: ... אבל הנכון, כי עתה הוסיף לפרש להם כשיאמרו: "הנה גם הוא אחרינו" בלשון כבוד, כלשון הזר, "גם הנה עבדך יעקב אחרינו והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת, כאשר יתנו העבדים כפרס בתת להם רשות לראות פני המלך, ואחרי כן אראה פניו, כי אולי ישא פני ויכבדני, להיותי מרואי פני המלך". וזה דרך מעלה מיראתו ממנו.
1. מה ההבדל בין שני הפירושים?
2. מהן הראיות שאפשר להביא לכל אחת משתי הדעות?
| ז. התואר יצטרף אל הפועֵל ואל הפעוּל |
"אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"
and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.’ For he said: ‘I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.’
אבן כספי, מצרף לכסף:
לשון נשיאת פנים נכבד מאד בהסכמת העברי, כי זה העניין משתנה מצד היות הפנים מן הנושא או מן הנשוא לו, וכבר קדם לנו, כי שרש "נשא" בכל מקום מעניין הרמה, והנה כתוב (במדבר ו') "ישא ה' פניו אליך", וכתוב (דברים י' י"ז) "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", שזה פני הנשא אליו, וכתיב (ויקרא י"ט) "ולא תשא פני דל", וכתיב (שמואל ב' כ"ב) "ואיך אשא פני אל יואב אחיך", והנהיג כל אחד כפי הראוי לו, כי זה עניין נכון בעברי ובהגיון. ובכלל, כי עניין כולל בהגיון, כי התואר איזה שיהיה, נכון לצרפו עם הפועֵל ועם הפעוּל והכל ממאמר המצטרף, ולכן נאמר (שמות ו' ז') "סבלות מצרים" וסבלות ישראל, ונאמר (שמות י"ד י"ג) התייצבו וראו את ישועת ה' וכן "קללת אלוהים" ונאמר קללת אדם. וזכור זה והקש על זה תמיד.
לשון נשיאת פנים נכבד מאד בהסכמת העברי, כי זה העניין משתנה מצד היות הפנים מן הנושא או מן הנשוא לו, וכבר קדם לנו, כי שרש "נשא" בכל מקום מעניין הרמה, והנה כתוב (במדבר ו') "ישא ה' פניו אליך", וכתוב (דברים י' י"ז) "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", שזה פני הנשא אליו, וכתיב (ויקרא י"ט) "ולא תשא פני דל", וכתיב (שמואל ב' כ"ב) "ואיך אשא פני אל יואב אחיך", והנהיג כל אחד כפי הראוי לו, כי זה עניין נכון בעברי ובהגיון. ובכלל, כי עניין כולל בהגיון, כי התואר איזה שיהיה, נכון לצרפו עם הפועֵל ועם הפעוּל והכל ממאמר המצטרף, ולכן נאמר (שמות ו' ז') "סבלות מצרים" וסבלות ישראל, ונאמר (שמות י"ד י"ג) התייצבו וראו את ישועת ה' וכן "קללת אלוהים" ונאמר קללת אדם. וזכור זה והקש על זה תמיד.
**
1. הסבר לפי דבריו למה לא אמר יעקב "אולי ישא פניו אלי" אלא אמר "אולי ישא פני"?
**
2. למה התכוון באמרו "סבלות ישראל", "קללת אדם" - והרי אין אלה מילים לקוחות מהכתוב ולשונו!