פרשת שלח לך תש"ל - הפטרה - מרגלי יהושע
א. טעם שליחת המרגלים
רלב"ג, מקשה:
וראוי שנעיין בהיתר ספק: מה יקרה בעניין הצואה שציוה יהושע את שוטרי העם (=יהושע פרק א' י'-י"א) ושלחו המרגלים? מה עניין אלה המרגלים? והנה איך שתהיה תשובתם בבואם, לא ימנעו מלבוא בארץ לרשת אותה, כי כבר ייעד להם יהושע, כי בעוד שלושת ימים יעברו את הירדן לבוא לרשת את הארץ, ואם אמרנו שכבר שלח המרגלים קודם זה, הנה יקשה גם כן – למה לא סמך יהושע על דברי ה' יתברך, שהבטיחו שלא יתייצב איש בפניו כל ימי חייו. ולמה הסכים לשלוח המרגלים עם מה שהתפרסם לו מה שהגיע מהתאחר במדבר לישראל על דבר המרגלים אשר שלח משה?? ואנחנו אומרים בהיתר זה הספק ששילוח המרגלים הוא על היתר שני דרכים: הדרך האחת לחקור אם ייתכן שישתדל להילחם בעם אשר הם שלוחים לרגל ארצם, אם לא ייתכן זה, כאילו אמר שיחקרו מה העם היושב בה אם מעט הוא אם רב, החזק הוא הרפה ומה הערים הבמחנים אם במבצרים. והנה פרי זה הרגיל הוא אם בהמשך אל המלחמה בו התרחק ממנה, לפי מה שיספרו המרגלים. והדרך השניה...
מה היא הדרך השניה ב"היתר זה הספק" בטעם שליחת המרגלים? (שים לב: הרלב"ג מסתמך בדרך השניה על המסופר בשופטים פרק ז').
ב. המילה "חרש"
"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר"
And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two spies secretly, saying: ‘Go view the land, and Jericho.’ And they went, and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there.
מהו "חרש"? - מלמד שעשו עצמן קדרים והיו צווחין: "הרי קדרות! מי שרוצה יבוא ויקנה". כל כך למה? כדי שלא ירגיש בהם אדם, קרי ביה "חרש", כדי שלא יאמרו בני אדם שהם מרגלים.
"מרגלים חרש לאמור" – ר' יהודה ור' נחמיה: חד אמר כלי נגרות היה בידם – "מרגלים חרש לאמר"; ר' נחמיה אומר כלי קדרות היה בידם – "קדרין חרש לאמור". תני ר' שמעון בן יוחאי: "חרש" כמשמעו, אמר להם: "עשו עצמכם חרשים", ואתם עומדים על רזיהם.
Rabbi Simon, in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi, and Rabbi Chama the father of Rabbi Hoshea in the name of Rabbi [Yehudah]: Chronicles was only given for exegetical purposes.
1. איך אפשר לפרש מלת "חרש" לפי פשוטה?
**
2. מה ראו כל החכמים במדרשים הנ"ל להוציא המלה מפשוטה?
*
3. הסבר את דברי במדבר רבה "קרי ביה חרש"?
4. כיצד מפרש ר' יהודה במדרש רות רבה את המלה "חרש"?
ג. "וישלח"-מתי?
"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים"
And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two spies secretly, saying: ‘Go view the land, and Jericho.’ And they went, and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there.
מלבי"ם:
ד"ה וישלח: זה היה בעת שאמר לראובני ולגדי (יהושע א' י"ב) קודם לדבר ה' אליו וקודם שהכריז (א' י"א) "הכינו לכם צידה לדרך", ובזה נמלטנו ממה שנבוכו המפרשים...
פרק א' י"ב:
ולראובני...: קודם שבא דבר ה' אליו חשב יהושע מחשבות על כיבוש הארץ, ובהיותו ירא מן המלחמה, אמר לראובני ולגדי שיעברו חלוצים לפני אחיהם, וכן שלח מרגלים, וכל זה מיראתו ומפחדו.
**
1. מהי המבוכה שנבוכו בה כל המפרשים, אשר ממנה נמלט המלבי"ם בפירושו זה?
מהו הסעד שניתן למצוא בלשון הכתובים לפירושו זה?
ועיין רש"י:
בראשית ד' א' ד"ה והאדם ידע:
כבר קודם העניין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה שאם כתוב "וידע אדם" נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים.
(1) והאדם ידע AND THE MAN KNEW already before the events related above took place — before he sinned and was driven out of the Garden of Eden. So, also, the conception and birth of Cain took place before this. Had it been written, וידע אדם it would imply that after he was driven out children were born to him (Genesis Rabbah 22:2).
בראשית כ"א א' ד"ה וה' פקד:
סמך פרשה זו ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה, שנאמר: "ויתפלל" וגו' וסמיך ליה: "וה' פקד את שרה", שפקדהּ כבר קודם שריפא את אבימלך (בבא קמא צ"ב).
'וה' פקד את שרה וגו AND THE LORD VISITED SARAH —It (Scripture) places this section after the preceding one to teach you that whoever prays for mercy on behalf of another when he himself also is in need of that very thing for which he prays on the other’s behalf, will himself first receive a favorable response from God, for it is said (at end of last chapter), “And Abraham prayed for Abimelech and his wife and they brought forth” and immediately afterwards it states here, “And the Lord remembered Sarah” — i. e. he had already remembered her before he healed Abimelech (Bava Kamma 92a).
3. מניין למלבי"ם שהיה יהושע ירא וחרד מן המלחמה?
ד. "ויהי השער לסגור..."
"וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ"
and it came to pass about the time of the shutting of the gate, when it was dark, that the men went out; whither the men went I know not; pursue after them quickly; for ye shall overtake them.’
ד"ה השער לסגור: עומד לסגור שחשך היום.
אברבנאל:
ואמרה "ויהי השער לסגור" אפשר שיפורש על שער הבית, ואפשר שיפורש על שער העיר. ...ואם יהיה פירוש השער הנזכר בשני הפסוקים האלה (ה' ז') שער העיר, תאמר רחב "ויהי השער לסגור" – רוצה לומר: באמת בזמן כזה חטאתם אתם שלוחי המלך חטאה גדולה, כשלא סגרתם את שער העיר, כי כן ראוי לעשות בזמן המלחמה, ומפני שאתם לא סגרתם את שער העיר, נעשתה התועבה הזאת שיצאו המרגלים.
יהודה קיל, (בפירוש החדש ליהושע):
ד"ה ויהי השער לסגור: בזמן שהשער עומד כרגיל להיסגר, והוא בתחילת הלילה.
And the woman took the two men, and hid them; and she said: ‘Yea, the men came unto me, but I knew not whence they were; and it came to pass about the time of the shutting of the gate, when it was dark, that the men went out; whither the men went I know not; pursue after them quickly; for ye shall overtake them.’
יהודה קיל, (בפירוש החדש ליהושע):
ד"ה בחושך: שעה שלא היתה יכולה לעקוב אחריהם.
1. מה ההבדל בין הנ"ל בפירוש המקור 'לסגור' בפסוקנו?
2. איזה מהם נראה לך פשוטו של מקרא?
ה. גדולת הבורא
"כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת"
And as soon as we had heard it, our hearts did melt, neither did there remain any more spirit in any man, because of you; for the LORD your God, He is God in heaven above, and on earth beneath.
במכילתא יתרו (י"ח א') משווים את דברי רחב הנ"ל לדברי שני גרים אחרים:
יתרו (שמות י"ח י"א)
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים"
Now I know that the LORD is greater than all gods; yea, for that they dealt proudly against them.’
נעמן (מלכים ב', ה' ט"ו)
"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱ-לֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל"
And he returned to the man of God, he and all his company, and came, and stood before him; and he said: ‘Behold now, I know that there is no God in all the earth, but in Israel; now therefore, I pray thee, take a present of thy servant.’
מי מן השלושה הבין בגדלות הבורא יותר מחבריו?
ו. "תקות חוט השני"
"אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן"
Behold, when we come into the land, thou shalt bind this line of scarlet thread in the window which thou didst let us down by; and thou shalt gather unto thee into the house thy father, and thy mother, and thy brethren, and all thy father’s household.
ד"ה תקות חוט השני: פירושו קו שזור ועשוי מחוטי שני...
1. מנין לו ש'תקות חוט' הוא חוט שזור ומחובר מכמה חוטים?
**
"...וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה"
**
My days are swifter than a weaver’s shuttle, And are spent without hope.
האם הוראת המלה 'תקוה' שם כהוראתה בפסוקנו?
ז. מידות שהתורה נדרשת בהן
1. בפרקנו יש מקום המתפרש לפשוטו על פי המידה הי"ג מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן, והיא: "כלל שאחריו מעשה, ואינו אלא פרטו של ראשון". (לפי אותה מידה יש גם לפרש יהושע ט"ז א-ג' והפסוקים הבאים – לפי פירוש הגר"א). מה הוא המקום בפרקנו המתפרש על פי מידה זו?
2. בפרקנו יש פסוק המתפרש על פי המידה הכ"ד מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן והיא: "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל - ללמד על עצמו יצא". (ועיין גם שמואל ב', ב' ל'; מלכים א', י"א א'). מה הוא הפסוק בפרקנו המתפרש על פי מידה זו?
ח. חידה
הראב"ע מעיר (בכמה מקומות) שהכתוב ידבר לפעמים על מחשבת הנפשות הפועלות בפרק ולא על דעת הכתוב, כגון (ירמיהו כ"ח י'): "ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיהו הנביא", וכגון (שמואל א' כ"ח) "ויאמר שמואל" (=ולא שמואל דיבר אלא בדמיונו של שאול, שחשב ששמואל דיבר). ומביא גם ראיה מפרקנו.
**
מה הוא הפסוק בפרקנו שבו מדבר הכתוב על מחשבת האנשים, ולא על דעת הכתוב?