פרשת ראה תשכ"ה - איסור במות
עיין גם גיליונות ראה תשי"ד, תשכ"ד.
א. תורתנו ותורת העכו"ם
ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים מעמיד מול פסוק ד' בפרקנו את ישעיה א' פסוק כ"ט ורואה כאן הבדל חשוב בין תורתנו לתורת העכו"ם.
הסבר מהו ההבדל העקרוני!
ב. הטורח מקנה אחדות
"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם... לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה"
But unto the place which the LORD your God shall choose out of all your tribes to put His name there, even unto His habitation shall ye seek, and thither thou shalt come;
...ושמא תאמר כי עתה שירחק המקום בקצווי ארץ ישראל ויצטרכו לדרוש בדרכים ממקום למקום איזה המקום בחר לו יתברך והוא טורח ואולי ימנעו אנשים מלכת שמה, אמר: אל נא יחשוב לטורח לדרוש איש בית ה', כי הלא לשכנו יתברך תדרשו ואין להם אושר גדול מזה, יהיה נא טרחכם ומשאכם על שכונת ה' יתברך , כי זכות גדול הוא... ותספיקו להקנות בכם שלמות וחסידות ויושר לבב עד שאם בלכתכם שמה הייתם מחוסרי אחדות והולכים בפירוד לבבות, תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא.
1. מה הפליאה הסגנונית בפסוקנו שעליה בנה את דרשתו?
2. האלשיך מקשה עוד לפסוקנו: למה כיון הכתוב באומרו "ובאת" ולמה לא אמר והלכת? נסה ליישב קושייתו!
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
1) פסוק ב'
ד"ה אבד תאבדון: "אבד" ואח"כ "תאבדון", מכאן לעוקר עבודת כוכבים ומזלות, שצריך לשרש אחריה.
השווה ויקרא כ' ט"ו:
ד"ה ואת הבהמה תהרוגו... כיוצא בדבר אתה אומר "אבד תאבדון" הרי דברים קל וחומר: ומה אילנות שאינן רואים ואינן שומעין על שבאה תקלה על ידם אמרה תורה: השחת! שרוף! וכלה! המטה את חברו מדרך חיים לדרכי מיתה – על אחת כמה וכמה.
ואת הבהמה תהרגו AND YE SHALL SLAY THE BEAST — If the man has sinned, what sin has the beast committed? But because the man’s opportunity to stumble (to sin) was occasioned by it, therefore Scripture says, “let it be stoned"! How much the more does this principle apply to a human being who knows to distinguish between good and evil and yet brings evil upon his fellow-man by inducing him to commit a sin. In a similar way you should explain: (Deuteronomy 12:2) “Ye shall utterly destroy all the places [where the nations… served their gods… under every bushy tree]" Now is not the following a logical conclusion? How is it in the case of trees which can neither see nor hear? Merely because an opportunity to sin was occasioned by them Scripture says, "Destroy, burn, exterminate them!״ One who makes his fellow-man deviate from the path of lifeto the path of death, does it not follow all the more that he should be punished? (Sifra, Kedoshim, Chapter 11 5; cf. Sanhedrin 54a, 55a.)
הסבר, מה ראה רש"י להביא מדרש זה שם ולא הביאו במקומנו, לפסוק שאליו הוא מתייחס?
ד"ה את כל המקומות אשר עבדו שם: ומה תאבדון מהם? את אלוהיהם אשר על ההרים.
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו׳ [YE SHALL UTTERLY DESTROY] ALL THE PLACES (according to Rashi: FROM ALL THE PLACES) WHEREIN [THE NATIONS …] SERVED — And what shall ye destroy from them? Their gods which are upon the mountains (Avodah Zarah 45a).
הסבר, כיצד מפרש רש"י מילת "את" הראשונה בפסוקנו, והיכן מצינו שימוש לשון זה ב"את"?
ד"ה לשכנו תדרשו: זה משכן שילה.
לשכנו תדרשו AFTER HIS RESIDENCE SHALL YE INQUIRE — This refers to the Tabernacle at Shiloh. (Sifrei Devarim 62:3)
**
א. מה קשה לו?
**
ב. מה אילצו לפרש כך?
4) פסוק ו'
ד"ה וזבחיכם: שלמים של חובה.
**
מניין לו שכך הוא?
ד"ה מעשרותיכם: מעשר בהמה ומעשר שני לאכלו לפנים מן החומה.
מעשרתיכם [THERE YOU SHALL BRING] YOUR TITHES — i.e. both the tithe of the cattle and the second tithe, in order to consume them within the wall(cf. Sifrei Devarim 63:8).
מניין שאין המדובר במעשר ראשון?
ד"ה אשר ברכך ה': לפי הברכה הבא.
אשר ברכך ה׳ ACCORDING AS THE LORD [YOUR GOD] HAS BLESSED YOU — in accordance with the blessing bring [the offerings of festive rejoicing] (Sifrei Devarim 64:5).
**
איזו אי הבנה רצה למנוע מאתנו?
ד"ה כי לא באתם: כל אותן י"ד שנים.
כי לא באתם FOR YE SHALL NOT HAVE COME [UNTO THE REST] all those fourteen years of conquering and dividing the land.
ד"ה עד עתה: עדיין.
for ye are not as yet come to the rest and to the inheritance, which the LORD your God giveth thee.
ולמה לא יפרש "עד עתה" – עד היום שבו עומד ומדבר אליהם?
ד"ה בכל מקום אשר תראה: אשר יעלה בלבך, אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל.
בכל מקום אשר תראה IN EVERY PLACE THAT “THOU” SEEST — i.e., that enters thy mind, but thou mayest offer anywhere by the command of a prophet, as, for instance, Elijah did on Mount Carmel (1 Kings 18:21 ff.) (Sifrei Devarim 70:3).
א. מה קשה לו?
ב. היכן מצינו במקרא שימוש לשון זה ב"ראה"?
ד"ה באחד שבטיך: בחלקו של בנימין, למעלה (פסוק ה') אמר "מכל שבטיכם", הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי, גבה הזהב מכל השבטים, ומכל מקום הגורן בחלקו של בנימין היה.
באחד שבטיך [BUT IN THE PLACE WHICH THE LORD SHALL CHOOSE] IN ONE OF THY TRIBES — namely in the allotment of Benjamin (in whose territory the Temple stood). But above (v. 5) it states, “the place which the Lord … shall choose from all your tribes”? How can this be reconciled with that? In the following manner: when David bought the threshing-floor from Araunah the Jebusite (II Samuel 24:24) to build the Temple thereon, he collected money from all the tribes; however, the threshing-floor itself was situated in the territory of Benjamin (Sifrei Devarim 62:3).
**
א. האין דבריו כאן סותרים לדבריו לפסוק ה' "זה משכן שילה"?
**
ב. מה רמז מצאו חז"ל בפסוקי המקרא (עיין שמואל ב' כ"ד, דברי הימים א' כ"א) שגבה הכסף מכל השבטים?
ד. "לא תוכל" - אינך רשאי
"לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ"
Thou mayest not eat within thy gates the tithe of thy corn, or of thy wine, or of thine oil, or the firstlings of thy herd or of thy flock, nor any of thy vows which thou vowest, nor thy freewill-offerings, nor the offering of thy hand;
ספרי ע"ב:
לא תוכל לאכול בשעריך: ר' יהושע בן קרחה אומר: יכול אני אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט"ו) "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם" – יכולים היו אבל אין רשאים.
ד"ה לא תוכל: רבי יהושע בן קרחה אומר: יכול אתה אבל אינך רשאי. כיוצא בו (יהושע ט"ו ס"ג) "ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם" יכולים היו אלא שאינן רשאים, לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה. ולא יבוסיים היו אלא חתיים היו?! אלא על שם העיר ששמה יבוס. כך מפורש בפרקי דר' אליעזר (פרק ל"ו) והוא שנאמר (שמואל ב' ה' ו') "לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים", צורות (=פסלי נחושת) שכתבו עליהם את השבועה.
לא תוכל THOU MAYEST NOT (lit., thou canst not) [EAT etc.] — Rabbi Joshua the son of Korcha said: You can, but you are not allowed to (i.e. לא תוכל does not mean: you are unable for some reason or another to do so, but it expresses the inability to do it because of a legal restriction). A similar case we have in (Joshua 15:63) “As to the Jebusites, the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out” — they could have done so, but they were not allowed to (Sifrei Devarim 72:1); because Abraham had made a covenant with them when he bought from them the cave of Machpelah that they would be spared at the conquest of the Land. — As a matter fact they were not Jebusites but Hittites (the people mentioned in Genesis 23 at the purchase of the cave), but they were called Jebusites after the city the name of which was Jebus. Thus is it explained in the Pirkei DeRabbi Eliezer 36. And this is the meaning of what is stated, that when David was about to drive out the Jebusites, they said to him (II Samuel 5:6) “Except thou take away the blind and the lame [thou shalt not come in hither]” — by “the blind and the lame” they meant the idols (that stood at the gates) upon which they had written the oath which Abraham had taken.
הכתב והקבלה, מקשה על שימוש זה של "יכול" (ועיין בראשית מ"ד, דברים י"ז ט"ו; כ"א ט"ז ועוד ועוד):
ויש לתת טעם על אמרו "לא תוכל" ולמה לא אמר סתם "לא תעשה" (במקומנו "לא תאכל") וכיוצא בזה מן הלשונות.
הסבר שימוש הלשון הזה על פי שמות י"ט כ"ג!
ה. "לא יקשה בעיניך" - שילוח או הענקה?
פרק ט"ו פסוק י"ח
"לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה"
רשב"ם:
ד"ה לא יקשה בעינך: שתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה וכפילות שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך, שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי יברכך ה' בכל אשר תעשה. והרי פירוש פסוק זה דוגמת "ולא ירע לבבך בתתך לו" וכן: "תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה מתת לאחד מהם", כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים. וכאשר הורגלו לפרש ש"לא יקשה בעינך" על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים כלומר יותר משאר שכירים, שטו"ת הוא בידם, וכי למה יקשה בעיניו בשילוח חפשי והלא קנאו מתחילה אלא לפי עבודת שש שנים, שהכל יודעים שבשביעית יצא, ועוד, לא היה לומר משנה שכר שכיר אלא משנה שכיר...
הרכסים לבקעה:
ד"ה לא יקשה בעיניך: לומר, מקנת כספי הוא, למה אשלחנו. וירדה תורה לסוף דעתם, שכן עשו בימי הבית כמו שכתוב בספר ירמיהו, שכבשו אחיהם לעבדים ולא שלחום. ובחינם דחה הרשב"ם הכתוב ממשמעו ואמר שעל ההענקה אמר "לא יקשה בעינך", והראיה שהביא מפסקי הטעמים לאו כלום היא, שבמשפט באה האתנחתא במילת "שנים", שדיבור "כי משנה שכר שכיר" טעם ל"לא יקשה", לפי שעבדך ביום ובלילה ושכיר אינו עובד כי אם ביום, ואתה קניתו מתחילה רק לשש שנים, לכן לא יקשה אליך לשלחו. ואח"כ אמר כי בגלל זה שאתה משלחו וענקתו יברכך ה'.
1. במה חולקים הרשב"ם ובעל הרכסים לבקעה?
2. איזה פירוש נראה לך יותר מבחינה כללית וגם מבחינת הטעמים?
3. האם "בשלחך" מוטעם בפשטא או בקדמא?