| א. "לולא ה' צבאות" (1) |
"לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"
Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remnant, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah.
ד"ה לולא... הותיר לנו שריד: מאליו וברחמיו ולא בצדקותינו, "כמעט כסדום היינו" – כולנו כלים.
He left us a remnant out of His own mercy, and not because of our merits. Completely destroyed.
ד"ה לולא וגו': דברי הנביא בעבור ישראל.
Except the Lord of hosts, etc. These are the words of the Israelites, whom the prophet introduces now speaking.
ד"ה כמעט: דבק עם "שריד" בעבור טעם המפסיק, כי עיקר גדול הוא לשמור דרך הטעמים.
כמעָט֑ Very small. Join with שׂריד ‘remnant,’ because of its disjunctive accent; for it is an important rule, that the most careful notice should be taken of the accents.26The author himself sometimes overlooks this important rule; as, for instance, in his remark to ver. 1, sub voce the son of Amoz.
א. מה הקושי בפסוקנו שאותו מיישב הראב"ע בד"ה הראשון "לולא"?
ב. מה ההבדל בין פירוש רש"י לפירוש ראב"ע?
ג. למי משניהם יש להביא סיוע מתהלים צ"ד י"ז, ולמי משניהם מתהלים ק"ה י"ב?
**
2. תרגום יונתן:
כאנשי סדום אבדנא וכיתבי עמורה אשתדינא.
כאנשי סדום אבדנא וכיתבי עמורה אשתדינא.
כיצד הבין תרגום יונתן את הפעלים "היינו" – "דמינו"?
| ב. "לולא ה' צבאות" (2) |
"לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"
Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remnant, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah.
"שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם
הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱ-לֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה"
Hear the word of the LORD, Ye rulers of Sodom; Give ear unto the law of our God, Ye people of Gomorrah.
אבן כספי:
ד"ה כמעט: תואר לשריד כי אנשי כנסת הגדולה ידעו, שכן כוונת מחבר הספר ואין לנו אחריהם ז"ל כלום בכל ספרי הקודש.
ד"ה כמעט: תואר לשריד כי אנשי כנסת הגדולה ידעו, שכן כוונת מחבר הספר ואין לנו אחריהם ז"ל כלום בכל ספרי הקודש.
אבן כספי:
ד"ה כסדום היינו: זה מענין שם הדמיון, שהתבאר עניינו ב"מה שאחר הטבע". ומה שיאמר עוד במוחלט "קציני סדום עם עמורה" הוא מענין הוא הוא שהתברר ענינו שמה, והכל נכון אצל יודע העברי וההגיון, כי תחילה אמר שבעבור השארותי השריד אין דמיון ביניהם ובין סדום ועמורה, ואחר יאמר, כי הם סדום ועמורה. ואני לא אוכל להאריך, שכל האריכות לא יועיל לסכלים, ודי בקצור למשכילים.
ד"ה כסדום היינו: זה מענין שם הדמיון, שהתבאר עניינו ב"מה שאחר הטבע". ומה שיאמר עוד במוחלט "קציני סדום עם עמורה" הוא מענין הוא הוא שהתברר ענינו שמה, והכל נכון אצל יודע העברי וההגיון, כי תחילה אמר שבעבור השארותי השריד אין דמיון ביניהם ובין סדום ועמורה, ואחר יאמר, כי הם סדום ועמורה. ואני לא אוכל להאריך, שכל האריכות לא יועיל לסכלים, ודי בקצור למשכילים.
1. מה עמדתו בשאלת "כמעט", האם היא כדעת רש"י או כדעת ראב"ע?
*
2. מהו הקושי האחר המתפרש בדבריו וכיצד הוא מיישבו?
*
3. נגד איזו סכלות של "הסכלים" מופנים דברי רוגזו?
**
4. פרש את דבריו המסומנים בקו.
| ג. הקשיים בפסוק "ציון במשפט תפדה" |
"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה"
Zion shall be redeemed with justice, And they that return of her with righteousness.
ד"ה במשפט תפדה: ע"י שיהיו בה עושי משפט, תִפָּדה מעונותיה.
[Zion will be saved] because there will be those within her who serve justice.
רש"י:
ד"ה ושביה: עושי תשובה שבתוכה.
ד"ה ושביה: עושי תשובה שבתוכה.
ד"ה ציון: בעבור המשפט תפדה מיד סנחריב.
Zion shall be redeemed, etc. Zion will, in consequence of her justice, be redeemed out of the hand of Sennacherib.
ד"ה ושביה: יִפָּדו הם שעשו תשובה.
And her returning people.49A. V., And her converts. The people that will repent. Supply יפדו will be redeemed.
ד"ה ציון במשפט: שיעשו ישראל תפדה, כלומר: יִפָּדו הם וישובו לה.
ובצדקה שיעשו, ישובו לה הגולים ממנה וזהו "ושביה בצדקה".
אבן כספי:
ד"ה במשפט: וכן בצדקה: הנה הלשון סובל שיהיו הפועלים באלה השם או ישראל, וגם הכל ביחד, אבל היותר נכון ועיקר בכאן הוא, שיהיה רומז לישראל, שהפכו הוא "ושבר פושעים וחטאים", כי פושעים וחטאים שני מינים וגם כי כל אחד מהם רבים, ורבים בעוונותינו.
ד"ה במשפט: וכן בצדקה: הנה הלשון סובל שיהיו הפועלים באלה השם או ישראל, וגם הכל ביחד, אבל היותר נכון ועיקר בכאן הוא, שיהיה רומז לישראל, שהפכו הוא "ושבר פושעים וחטאים", כי פושעים וחטאים שני מינים וגם כי כל אחד מהם רבים, ורבים בעוונותינו.
שד"ל:
ד"ה ציון במשפט תפדה: שורש פדה איננו נאמר על פדיון שבויים בלבד, אלא על הצלה מכל צרה וצוקה.
ד"ה ציון במשפט תפדה: שורש פדה איננו נאמר על פדיון שבויים בלבד, אלא על הצלה מכל צרה וצוקה.
שד"ל:
ד"ה ושביה: כמו ויושביה, כמו (תהלים כ"ג) "ושבתי בבית ה' לארך ימים", שהוא כמו "וישבתי", וכן (ירמיהו מ"ב י') "אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס", שהוא כמו "אם ישוב", וכן (ירמיהו ד' א') "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב", תשוב השני עניינו – תעמוד כאילו כתוב תֵשֵב (בצירה), והנה "ישב" ו"שוב" כמו "יטב" ו"טוב"; "ינק" ו"נוק"; ולא נכון לפרש "ושביה" ענין תשובה, כי אין טעם... גם אין לפרש "ושביה" – החוזרים מן הגלות, כי... ...והנה הנבואה הזאת נאמרה בימי חזקיה והמכוון בה לבשר מפלת שבנא אשר על הבית, ושממשלתו תינתן לאיש צדיק (אליקים בן חלקיהו), כי אחר שהנביא קורא לאליקים עבד ה' (כ"ב ב') יש להאמין שהעומד על בית המלך הסיר השופטים הרשעים והעמיד צדיקים תחתם, אע"פ שלא נזכר זה במלכים ובדברי הימים המקצרים הרבה בקורות הפרטיות.
ד"ה ושביה: כמו ויושביה, כמו (תהלים כ"ג) "ושבתי בבית ה' לארך ימים", שהוא כמו "וישבתי", וכן (ירמיהו מ"ב י') "אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס", שהוא כמו "אם ישוב", וכן (ירמיהו ד' א') "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב", תשוב השני עניינו – תעמוד כאילו כתוב תֵשֵב (בצירה), והנה "ישב" ו"שוב" כמו "יטב" ו"טוב"; "ינק" ו"נוק"; ולא נכון לפרש "ושביה" ענין תשובה, כי אין טעם... גם אין לפרש "ושביה" – החוזרים מן הגלות, כי... ...והנה הנבואה הזאת נאמרה בימי חזקיה והמכוון בה לבשר מפלת שבנא אשר על הבית, ושממשלתו תינתן לאיש צדיק (אליקים בן חלקיהו), כי אחר שהנביא קורא לאליקים עבד ה' (כ"ב ב') יש להאמין שהעומד על בית המלך הסיר השופטים הרשעים והעמיד צדיקים תחתם, אע"פ שלא נזכר זה במלכים ובדברי הימים המקצרים הרבה בקורות הפרטיות.
דליטש, (אחד מחכמי אומות העולם 1866, בתרגום דבריו מלועזית):
משפטו של אלוקי הצדק הוא האמצעי אשר בו תפדה ציון ואלה בתוכה החוזרים בתשובה, משפט אשר בו ישבר כוחם של חטאים ופושעים...
משפטו של אלוקי הצדק הוא האמצעי אשר בו תפדה ציון ואלה בתוכה החוזרים בתשובה, משפט אשר בו ישבר כוחם של חטאים ופושעים...
פרוקש, (אחד מחכמי אומות העולם 1930, בתרגום דבריו מלועזית):
אין בי"ת "במשפט" "בצדקה" בי"ת התמורה, המחיר, אלא בי"ת לציון האופן, זו הצורה בה תתבצע הפדות, הפדות תבוא בכח המשפט האלוקי והצדקה האלוקית.
אין בי"ת "במשפט" "בצדקה" בי"ת התמורה, המחיר, אלא בי"ת לציון האופן, זו הצורה בה תתבצע הפדות, הפדות תבוא בכח המשפט האלוקי והצדקה האלוקית.
1. מה הם הקשיים בפסוק זה שעליו עומדים המפרשים?
2. כמה פירושים שונים נאמרו במפרשים דלעיל ל"שביה"?
*
3. התוכל לשער, למה דחה שד"ל את פירוש "שביה" – השבים בתשובה?
*
4. התוכל לשער, למה דחה שד"ל את פירוש "שביה" – החוזרים אליה מן הגלות?
*
5. במה שונים חכמי הגויים מכל פרשנינו?
6. מי מפרשנינו המובאים לעיל ראה אף הוא אפשרות זו של פירוש ודחה אותה?
*
7. דליטש מסתמך בפירושו על ישעיה ד', ד' וכן על ישעיה ה', ט"ז; האם פסוקים אלה מהווים ראיה מכרעת או לא?
**
8. איזו משתי התפישות של "במשפט" ו"בצדקה" נראית לך פשוטו של מקרא בהתחשב עם ההקשר?
| ד. אהבת השוחד של הדיינים |
"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים"
Thy princes are rebellious, And companions of thieves; Every one loveth bribes, And followeth after rewards; They judge not the fatherless, Neither doth the cause of the widow come unto them.
פסיקתא דרב כהנא ("איכה"):
א"ר ברכיה: מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה, והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. מעשה באיש אחד שנגנבה טליתו, ובא לקבול עליה לדיין ומצאה מוצעת על גבי מיטתו. אמר ר' לוי: מעשה באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה אחת של כסף והלך אנטידיקוס (=בעל הדין שכנגדה) שלה וכיבדו סייח של זהב, למחר אתת ואישתכחת דינה הפוך, אמרה לו: "מרי, ינהר דיני קודמך כההוא מנורתא דכספא" (=יאיר דיני לפניך כמנורת כסף), אמר לה: "ומה אעשה לך, וכפה הסייח את המנורה" (=ובעט הסייח במנורה) הדא הוא דכתיב "כולו אוהב שוחד" – שהיו כולם אוהבים את הגזל – "ורודף שלמונים" – שלם לי ואשלם לך.
א"ר ברכיה: מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה, והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. מעשה באיש אחד שנגנבה טליתו, ובא לקבול עליה לדיין ומצאה מוצעת על גבי מיטתו. אמר ר' לוי: מעשה באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה אחת של כסף והלך אנטידיקוס (=בעל הדין שכנגדה) שלה וכיבדו סייח של זהב, למחר אתת ואישתכחת דינה הפוך, אמרה לו: "מרי, ינהר דיני קודמך כההוא מנורתא דכספא" (=יאיר דיני לפניך כמנורת כסף), אמר לה: "ומה אעשה לך, וכפה הסייח את המנורה" (=ובעט הסייח במנורה) הדא הוא דכתיב "כולו אוהב שוחד" – שהיו כולם אוהבים את הגזל – "ורודף שלמונים" – שלם לי ואשלם לך.
1. מהו הדיוק בלשון פסוקנו שעליו נאמרו שתי המעשיות הראשונות?
2. בעל כלי פז, (לאנייאדו על ספר ישעיה) מקשה על סוף המעשה השלישי:
מהו: הדא הוא דכתיב 'כולו אוהב שוחד' – שהיו 'כולם אוהבים את הגזל'. נראה שהדרשן מהפך אוהב שוחד לאהוב גזל שהם בלתי מתייחסים?
מהו: הדא הוא דכתיב 'כולו אוהב שוחד' – שהיו 'כולם אוהבים את הגזל'. נראה שהדרשן מהפך אוהב שוחד לאהוב גזל שהם בלתי מתייחסים?
הסבר מדוע מוצדקת המסקנה של אוהב גזל (שהוא כולל בתוכו גם את השוחד) לגבי הסיפור השלישי?