פרשת צו תשכ"ה - איסור אכילת חלב

ספר החנוך, מצוה קמ"ז שלא נאכל חלב בהמה טהורה שנ' כל חלב שור...:
כבר כתבתי באיסור טרפה בפרשת משפטים, כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים במהות גופו להעמידו על ישרו ובוריו וכוחו. וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם, כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הוה ונפסד בכל יום, ולפי המזונות הטובים יתהוה בהיפך; ועל כן היה מחסדי הא-ל הגדולים עלינו – אנחנו עמו אשר בחר – להרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות. וזה הכלל שיש לפי הפשט בכלי איסור המאכלות, כמו שאמרנו למעלה, וידוע כי החלב דבק ומוליד ליחות רעות.

ואלה דבריו בפרשת משפטים, מצוה ע"ג, "שלא לאכול מן הטרפה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו":
לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה וזולתו לא תושלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו, ולא לרעתה באה, כי הא-ל לא ידע, אבל ייטיב לכל נמצא, כי הגוף בין ידים כמו הצבת ביד הנפח, אשר עמו יוציא כלי למעשהו. ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלים, יעשה האומן דברים טובים, ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד. ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות האסורות, ואם יש מהן שלא נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהם חכם יותר ממך ומהם, וכמה נִסְכָּל וְנִבְהָל מי שיחשוב, שאין לו בדברים נזק או תועלת, אלא במה שהשיג הוא! ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סיבתן ונזקן, פן יקומו אנשים מחזיקים עצמם חכמים גדולים ויתחכמו לומר: "נזק פלוני, שאמרה התורה שיש בדבר פלוני, איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן ובאיש פלוני שטבעו כן!" וכן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים, על כן לא נתגלה טעמן להועיל לנו מן המכשול הזה...