פרשת וירא תשכ"ה - חמישים צדיקים אשר בתוך העיר
א. חזרה על מילים בקטע
השווה:
"יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה... וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
כי ידעתיו FOR I KNOW HIM — this is an expression denoting "affection", as (Ruth 2:1) "kinsman (מודע) of her husband," and (Ruth 3:2) “And is not Boaz our kinsman (מודעתנו), and (Exodus 30:17) “I have distinguished (ידעתיך) thee by name”. Still the primary meaning of these terms connected with the root ידע is really that of knowing, for whoever holds a person in affection attaches him to himself, so that he knows him well and is familiar with him. And why do I hold him dear? למען אשר יצוה BECAUSE HE WILL GIVE HIS CHILDREN CHARGE CONCERNING ME TO KEEP MY WAYS. If, however, you explain it as the Targum, “I know “of” him that he will command his sons etc.”, then the word למען does not fit into the sense.
"אַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע... לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם"
And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked?
"... לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"
And Abraham drew near, and said: ‘Will You indeed sweep away the righteous with the wicked?
מה אומרת חזרה זו על המילים המסומנות בקו?
ב. "הבאה עלי עשו, כלה"
"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה"
I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto Me; and if not, I will know.’
ד"ה הבאה אלי עשו: וכן עומדים במרדן, כלה אני עושה בהם; ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה להיפרע מהם ביסורין ולא אכלה אותם. וכיוצא בזה מצינו במקום אחר (שמות ל"ג) "ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך". לפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תיבה מחברתה.
הבאה אלי עשו WHETHER THEY HAVE DONE [ACCORDING TO THE CRY OF IT] WHICH IS COME UNTO ME — If they persist in their rebellious ways, (כלה) an end will I make of them; if, however, they do not persist in their rebellious ways, I shall know what I shall do — punishing them only with suffering, but I will not make an end of them. — A similar phrase we find elsewhere, (Exodus 33:5) “There- fore now put off thy ornaments from thee that I may know what to do unto thee”. — For this reason there is a separation marked by a פסיק between עשו and כלה, in order to separate in sense one word from the other. Our Teachers explained the word הכצעקתה “the cry of her”, to refer to the cry of a certain girl whom they put to death in an unnatural manner because she had given food to a poor man, as is explained in the chapter Chelek (Sanhedrin 109b).
ד"ה עשו כלה: עשו כולם, שאין ביניהם מוחה, כמו (שמות י"א א') "כלה גרש יגרש" שעניינו: כולכם. וגם זה נודע משליחות המלאכים שנאמר בו (י"ט ד') "כל העם מקצה" ואין מכלים.
If their wailing … is indicative … destruction [shall come]. Alternatively, “If all of them participated” — I will see whether any of them protests
ד"ה הכצעקתה: אי אפשר לפרש, אם כצעקתה עשו, אעשה בהם כלה, כי לא תבוא הה"א להורות על תנאי... ...ו"עשו כלה" – הכוונה עשו בהחלט, ובא הפסק ליתן רווח בין שתי המילות, שלא יובן ש"כלה" הוא הפועל, על דרך (ירמיהו מ"ד כ"ו) "כי אעשה כלה בכל הגויים". אבל יובן שהוא תואר הפועל, (ועל דרך, דברים א' ל"ג לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה), כמו (שמות י"א א') "כלה גרש יגרש אתכם מזה", וזה קרוב לפירוש ספורנו, ולא כפירושו ממש...
1. מה קשה בפסוקנו?
2. סמן את פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירושו של רש"י ולפי פירושו של ספורנו.
3. מה ראה רש"י להאריך סוף דבריו ולהוסיף "ולא אכלה אותם"?
**
4. מהו הקושי שרצה רש"י ליישבו בהוסיפו למילת "עשו" את המלים "וכן עומדין במרדן"?
5. מדוע אין שד"ל מקבל את פירושו של רש"י?
6. מה בין פירושו של שד"ל לפירוש ספורנו?
7. מהי חולשת פירושו של ספורנו (אשר בגללה לא קיבלו שד"ל)?
ג. שאלה כללית לתפילת אברהם
האם יתכן באף ובחימה שתכלה הצדיק עם הרשע, אולי יש חמשים צדיקים בתוך אלו הכרכים, האם תכלה באף המקום ההוא ולא תשגיח במקום ההוא להצילם בעבור החמשים אשר בקרבה?! הנה בלי ספק ראוי שיגנו הצדיקים ההם על שאר אנשי זה המקום הכולל סדום ועמורה אדמה וצבויים וינצלו כולם בעבורם, כטעם (איוב כ"ב ל') "ימלט אי נקי".
עקדת יצחק:
האף תספה צדיק עם רשע: ראה ללמד סניגוריא על כל העדים ההם בעלילה חזקה, ואמר: מארי דאברהם, האף וחימה יגרום להמית צדיק עם רשע וזה לא יתכן, כי הוא עוול מפורסם. ואם כן מזה יחוייב שלפעמים תישא עוון הרשעים, כאשר במותם חויבה מיתת הצדיקים עמהם, וזה: כי האדם הצדיק היושב במדינה הרעה ומסתפק בכל צרכיו בעיר ההיא וחי בהם חיים הכרחיים, ודאי אם ימותו כולם וישאר הוא לבדו, ימות גם הוא, ואפילו אם יום או יומים יעמוד, הנה לא יעלה לו שבתו או חדשו, וכמו שאמר הקב"ה בעצמו (יונה ד') "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה", כי שם נשא האבות החטאים בעבור הקטנים ויונקי השדים שלא חטאו שלא ימותו במות אבותם...
ר' וולף היידנהיים:
מפורש: ושיעור הכתובים כך הוא לדעתי: אולי ימצאו חמשים צדיקים אזרחים ולהם ישות בעיר שהם בה, ואף שתספה ולא תישא למקום ההוא, אף לא למען הצדיקים, כלומר לתכליתם, (כי איככה יראו באבדן מולדתם ולא ירע לבבם?) מ"מ חלילה לך מעשות... והיתה אליו תשובת ה', כי לא לבד למען הצדיקים כי אם גם בעבורם ישא לרשעים אף שאינם לא ממשפחתם ולא מתושביהם, כי אם ימצאו שם דרך הזדמן בלבד, ולא לבד העיר אשר הצדיקים בתוכה, כי אם לכל המקום, והיינו לכל המקומות (והזכיר סדום, כי יש לחשוב שבה ריבוי הצדיקים כי היא הגדולה) והוסיף "בתוך העיר", כי סדום לאו דווקא אלא אפילו עיר אחרת... ונשאתי לכל המקום בעבורם – וזה פשט נאה ומתקבל.
והנה אברהם התפלל, שיסלח ה' לכל הככר אם ימצאו בסדום חמשים צדיקים או ארבעים או שלושים או עשרים או עשרה, כי גם עשרה הם עדה, ואולי יוכלו להניא את לב אנשי העיר מעשות התועבה, ואולי יצליחו לבטל החוק הרע שחקקו להם, אבל בפחות מעשרה רחוק הוא שיהיה כח בידם למשוך אליהם כל אנשי העיר.
1. על מה מתפלל אברהם לפי דעת הפרשנים הנ"ל? על הצלת הצדיקים, על הצלת הרשעים או על הצלת העיר? (עיין גם בגיליון וירא תשכ"ב שבו הובאו דעות רמב"ן רד"ק ואברבנאל, והשווה דעותיהם לדעות שהובאו בזה).
2. מי מפרשנינו כאן מסכים עם דעת הרמב"ן (שהובאה בגיליון תשכ"ב)?
**
3. מהו ההבדל העקרוני שבין דעת שד"ל לבין דעת הרלב"ג?
4. הסבר את דברי בעל העקדה המסומנים בקו.
5. מה כוונת רווה"ה באמרו "שיש להם ישות בעיר", ומהיכן בפסוקים למד לומר כן?
6. מהו ההבדל בין "למען" ובין "בעבור" לדעת רווה"ה?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה השופט כל הארץ: נקוד בחטף פתח ה"א של "השופט", לשון תמיה: וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת?
השופט כל הארץ SHALL NOT THE JUDGE OF ALL THE EARTH [DO JUSTICE]? — The 'ה of השופט is punctuated with Chataph Patach because the words express a question: “Should not He who is Judge practice true justice”?
*
א. למה לא הסתפק רש"י לקבוע שהוא לשון תמיה (כדרכו) ולמה הוסיף עוד "וכי מי שהוא..." - מה תיקן בזה?
*
ב. לשם מה הוסיף מילת "אמת" בסוף דבריו?
**
ד"ה הואלתי: רציתי, כמו (שמות ב') "ויואל משה".
**
הואלתי means I am willing to speak, just as (Exodus 2:21) “And Moses was pleased (ויואל) [to dwell with the man]”.
השווה לדבריו רש"י, דברים א' ה':
ד"ה הואיל משה: התחיל, כמו "הנה נא הואלתי".
beyond the Jordan, in the land of Moab, took Moses upon him to expound this law, saying:
מפרשי רש"י מתקשים בסתירה שבין דבריו, אך ישנו יישוב פשוט. איזהו?
ה. שאלות בטעמי המקרא
"וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ"
Then Sarah denied, saying: ‘I laughed not’; for she was afraid. And He said: ‘Nay; but thou didst laugh.’
לשם מה באים שלושה הפסקים בפסוקנו?
"וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג"
Now Abimelech had not come near her; and he said: ‘Lord, wilt Thou slay even a righteous nation?
כל טעמי הזקף סומנו בזקף גדול. מה הסיבה לדבר?
"וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה..."
Then Abimelech called Abraham, and said unto him: ‘What hast thou done unto us? and wherein have I sinned against thee, that thou hast brought on me and on my kingdom a great sin? thou hast done deeds unto me that ought not to be done.’
פתיחת האמירה (ויאמר לו) נסגרת על ידי השאלה הראשונה (מה-עשית לנו). כן אנו מוצאים גם בפסוקים אחרים, הכוללים שתי שאלות רצופות, כגון:
"וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי"
And he asked them of their welfare, and said: ‘Is your father well, the old man of whom ye spoke? Is he yet alive?’
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"
And Moses said unto God: ‘Who am I, that I should go unto Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel out of Egypt?’
אך ישנם פסוקים, בהם נסגרת פתיחת האמירה רק בגמר שתי השאלות, כגון:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ"
And the LORD said unto Cain: ‘Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen?
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי"
And Jacob was wroth, and strove with Laban. And Jacob answered and said to Laban: ‘What is my trespass? what is my sin, that thou hast hotly pursued after me?
א. הסבר את צורת הפיסוק בפסוקנו.
ב. אילו טעמים היו דרושים, לו פתיחת האמירה היתה נסגרת אך בגמר שתי השאלות?