עיין גם גיליון וארא תשכ"ג.
| א. שאלות לשון וסגנון |
1. שמות ט׳:כ׳
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה"
He that feared the word of the LORD among the servants of Pharaoh made his servants and his cattle flee into the houses;
א. שלא כבסגנון הרגיל במקרא קודם כאן הנושא לנשוא. מה הסיבה?
ד"ה ואשר לא שם: יש בלשון ישמעאל טעם לוי"ו ויעזב, רק אין יכולת בנו לתרגם את הדבר ללשון אחרת, וככה (בראשית כ"ב) "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" ורבים ככה.
מה המוזר בוי"ו של "ויעזב את עבדיו"?
והשוה לדברי ראב"ע, שמות י"ח כ"ג:
ד"ה ויכולת: וי"ו ויכולת כפ"א רפה בלשון ישמעאל: אם תעשה את הדבר הזה ויתן לך ה' רשות לעשותו אז תוכל לעמוד.
ד"ה ויכולת: וי"ו ויכולת כפ"א רפה בלשון ישמעאל: אם תעשה את הדבר הזה ויתן לך ה' רשות לעשותו אז תוכל לעמוד.
ויקרא כ"ה ל"ג:
ד"ה ויצא: וי"ו ויצא כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
ד"ה ויצא: וי"ו ויצא כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
מה המשותף לכל הו"וים האלה?
*
ג. השוה:
"שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה... וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה..."
Now therefore send, hasten in thy cattle and all that thou hast in the field; for every man and beast that shall be found in the field, and shall not be brought home, the hail shall come down upon them, and they shall die.’
"הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים"
He that feared the word of the LORD among the servants of Pharaoh made his servants and his cattle flee into the houses;
התוכל להסביר את השוני שבפעלים מתוך השוני שבהקשרם?
פסוקים כ"ג-כ"ו
תיאור הברד
א. מה הם האמצעים הסגנוניים בתיאור מוראותיו של הברד?
*
ב. שמות ט׳:כ״ה
"וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם... וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד"
*
And the hail smote throughout all the land of Egypt all that was in the field, both man and beast; and the hail smote every herb of the field, and broke every tree of the field.
"... וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן.... וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו...")
And Rebekah took the choicest garments of Esau her elder son, which were with her in the house, and put them upon Jacob her younger son.
התוכל להסביר את חילופי הזמנים בין עתיד (עם וי"ו המהפך) לעבר?
מצא עוד דוגמא לסגנון זה בפרקנו (פרק ט').
| ב. בין מכת ברד לבכורות - שאלות ברש"י |
"כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ"
For I will this time send all My plagues upon thy person, and upon thy servants, and upon thy people; that thou mayest know that there is none like Me in all the earth.
ד"ה את כל מגפותי: למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות.
את כל מגפתי [FOR I WILL THIS TIME SEND] ALL MY PLAGUES — We may gather from this that the plague on the first ripe ears outweighed all the previous plagues.
ופירשוהו מפרשי רש"י:
ר' יהודה בר' אליעזר, (חיבר פירושו של רש"י בשנת ה' אלפים ע"ז 1316):
גרסינן "בכורות" בשורוק בוי"ו והיא מכת הברד ונקרית כן לפי שלא היתה מכה אלא בדבר האביב כמו שנאמר "והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב"... כן פירש רבינו תם מאורליאנס.
גרסינן "בכורות" בשורוק בוי"ו והיא מכת הברד ונקרית כן לפי שלא היתה מכה אלא בדבר האביב כמו שנאמר "והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב"... כן פירש רבינו תם מאורליאנס.
ספר הזכרון, (ר' אברהם בר' שלמה בקראט ממגורשי ספרד, חבר ספרו בטוניס רס"ז):
הואיל וקרא מכת הברד "כל מגפותי" למדנו שמכת הבצורת שקולה נגד כל המכות, וידוע הוא שהברד הוא סיבת הבצורת, כדכתיב "ואת כל עשב השדה הכה הברד". והנוסחאות שכתוב בהן "למדנו מכאן שמכת בכורות"... טעות סופרים היא, דמכת בכורות מאן דכר שמה. ולא יקשה עלייך מה שמקשים כדי לקיים נוסחת בכורות איך כתב הרב שמות ד' כ"ג ד"ה הנה אנוכי הורג: "היא מכה אחרונה ובה התרהו תחילה מפני שהיא קשה" ובכאן אומר שמכת הבצורת שקולה כנגד כל המכות, דהא לא קשיא, שבכאן הוא מדבר כפי האמת, הואיל וקראה הכתוב "כל מגפותי" נראה בודאי שמכה קשה היא ושקולה כנגד כולם, ושם דיבר כפי דעת הבריות, שאין דבר אצל כל באי עולם מר ממות ולכן התרהו בו תחילה כדי ליראו... ועוד שאין לדקדק אחר מדרשות כאלה ולא להקשות מזה לזה.
הואיל וקרא מכת הברד "כל מגפותי" למדנו שמכת הבצורת שקולה נגד כל המכות, וידוע הוא שהברד הוא סיבת הבצורת, כדכתיב "ואת כל עשב השדה הכה הברד". והנוסחאות שכתוב בהן "למדנו מכאן שמכת בכורות"... טעות סופרים היא, דמכת בכורות מאן דכר שמה. ולא יקשה עלייך מה שמקשים כדי לקיים נוסחת בכורות איך כתב הרב שמות ד' כ"ג ד"ה הנה אנוכי הורג: "היא מכה אחרונה ובה התרהו תחילה מפני שהיא קשה" ובכאן אומר שמכת הבצורת שקולה כנגד כל המכות, דהא לא קשיא, שבכאן הוא מדבר כפי האמת, הואיל וקראה הכתוב "כל מגפותי" נראה בודאי שמכה קשה היא ושקולה כנגד כולם, ושם דיבר כפי דעת הבריות, שאין דבר אצל כל באי עולם מר ממות ולכן התרהו בו תחילה כדי ליראו... ועוד שאין לדקדק אחר מדרשות כאלה ולא להקשות מזה לזה.
ר' עובדיה מברטנורא:
ולי נראה "מכת בכורות" ממש. והכי קאמר: כי בפעם הזאת, אילו הייתי רוצה, הייתי שולח אל לבך את כל מגפותי, ר"ל מכת בכורות, שהיתה נוגעת ללבו של פרעה שהיה בכור (כמו שפירש רש"י בפרשת בא)...
ולי נראה "מכת בכורות" ממש. והכי קאמר: כי בפעם הזאת, אילו הייתי רוצה, הייתי שולח אל לבך את כל מגפותי, ר"ל מכת בכורות, שהיתה נוגעת ללבו של פרעה שהיה בכור (כמו שפירש רש"י בפרשת בא)...
1. מהו הקושי בדברי רש"י אלה עד שהצריך את כל מפרשיו להפך ולהפך בהם?
2. מה יש לטעון נגד תיקון הגירסא של רבנו תם מאורליאנס?
**
3. התוכל לקיים את הגירסא הכתובה בספרינו (בכורות ממש) ולענות לקושיא מרש"י לשמות ד' כ"ג על דברי רש"י כאן?
| ג. "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה..." |
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ"
He that feared the word of the LORD among the servants of Pharaoh made his servants and his cattle flee into the houses;
משך חכמה, (ר' מאיר שמחה כהן מדווינסק):
יתכן להיות לפי שאמר משה בדבר ה' יתברך (י"ט) "ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו" ועבדי פרעה היו מזהירים שלא יניחו לאדם אשר בשדה ולמקנה לכנוס אל הבתים, כדי שלא להאמין למשה, לכן אמר: המצרי הירא את דבר ה', שהיה מאמין בדבר ה' יתברך והיה ירא מדברו יותר ממה שהיה ירא מעבדי פרעה, הניס את מקנהו וכו'.
יתכן להיות לפי שאמר משה בדבר ה' יתברך (י"ט) "ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה ולא יאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו" ועבדי פרעה היו מזהירים שלא יניחו לאדם אשר בשדה ולמקנה לכנוס אל הבתים, כדי שלא להאמין למשה, לכן אמר: המצרי הירא את דבר ה', שהיה מאמין בדבר ה' יתברך והיה ירא מדברו יותר ממה שהיה ירא מעבדי פרעה, הניס את מקנהו וכו'.
1. איך מפרש בעל משך חכמה את מ"ם של "מעבדי פרעה" ובמה הוא סוטה מן הפירוש הרגיל?
**
2. מה הביאו לפרש כפי שפירש? (עיין בפסוקים הבאים עד סוף פרקנו!)
| ד. "והפשתה והשעורה... נוכתה" |
1. שמות ט׳:ל״א
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל"
And the flax and the barley were smitten; for the barley was in the ear, and the flax was in bloom.
"וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה"
But the wheat and the spelt were not smitten; for they ripen late.—
ד"ה והפשתה והשעורה: סיפר הכתוב מה שאירע.
והנה התברר ממילת "נוכתה", גם "נוכו" כי שרש מכה – נכה, כמו (איוב ל"ג כ"א) "ושופו עצמותיו לא רואו".
ראב"ע, פירושו הקצר לספר שמות:
ד"ה נוכו: כמו (איוב ל"ג) "ושופו עצמותיו לא רואו" מהבנין שלא נקרא שם פועלו. ובהראות זה הנו"ן לאות כי המובלע בכ"ף "מכה" הוא הנו"ן כמשפט חבריו.
ד"ה נוכו: כמו (איוב ל"ג) "ושופו עצמותיו לא רואו" מהבנין שלא נקרא שם פועלו. ובהראות זה הנו"ן לאות כי המובלע בכ"ף "מכה" הוא הנו"ן כמשפט חבריו.
*
א. מה רצה להוכיח בעזרת הפסוק מאיוב?
ב. מהו הבנין שלא נקרא שם פועלו?
*
ג. "ובהראות זה הנו"ן" - איזה נו"ן הוא הנראה?
*
ד. הסבר את המילים "המובלע בכ"ף "מכה" הוא הנו"ן".
ה. מי הם "חבריו"?
ד"ה והפשתה והשעורה:... ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה שאמר להם: ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באיולתכם, אבל הפשתה והשעורה נוכתה, והחטה והכוסמת שהן לכל חיתכם לא נוכו במכה הזאת, והן ביד אלוהים לאבד אותם מכם, אם תשובו ותחטאו לפניו. רמז להם למה שאמר (י' ה') "ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד".
ר' אליעזר אשכנזי, מעשי ה' פרק י"ג:
ולענין מה שנאמר "והפשתה והשעורה נוכתה" שכתב הרמב"ן שמה שנאמר "והחטה והכוסמת לא נוכו" הוא המותר שהותיר הברד, אין הדברים כן. שהרי בהדיא נאמר שאכל הארבה את כל פרי העץ. אבל לדעתי יראה לומר בישוב הדברים, שודאי הדברים האלה היו דברי משה אל פרעה, כי אחרי שאמר לו (ט' ל'): "טרם תיראון מפני ה' אלוקים", שהיה מוכיח אותו על קושי ערפו, אמר לו, שהפשתה והשעורה הוכו לקשיותם, והחטה והכוסמת לא הוכו לרכותם, כפירוש רש"י כי "השעורה אביב – ביכרה ועמדה בקשיה", וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה, ופירש גם כן "כי אפילות הנה" – רכות ויכולות לעמוד; ובזה היה רומז לפרעה ומוכיחו, שלא יהא קשה עורף, שהפשתה והשעורה לקשיותם הוכו, והחטה והכוסמת הרכים לא הוכו. וכבר אמרנו שלפי מה שפירש הרמב"ן שלא היה כאן רק הודעה שעדיין נשאר במה להכותם, אם כן – לא היה צריך לתת טעם, למה אלה הוכו, ולא היה צריך לומר רק מה שלא הוכה. אמנם כאשר אמרנו אנחנו הוא נכון מאד, שעיקר אמירתו לפרעה היה הטעם לרמוז לו, שהקשה הוכה והרך לא הוכה.
ולענין מה שנאמר "והפשתה והשעורה נוכתה" שכתב הרמב"ן שמה שנאמר "והחטה והכוסמת לא נוכו" הוא המותר שהותיר הברד, אין הדברים כן. שהרי בהדיא נאמר שאכל הארבה את כל פרי העץ. אבל לדעתי יראה לומר בישוב הדברים, שודאי הדברים האלה היו דברי משה אל פרעה, כי אחרי שאמר לו (ט' ל'): "טרם תיראון מפני ה' אלוקים", שהיה מוכיח אותו על קושי ערפו, אמר לו, שהפשתה והשעורה הוכו לקשיותם, והחטה והכוסמת לא הוכו לרכותם, כפירוש רש"י כי "השעורה אביב – ביכרה ועמדה בקשיה", וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה, ופירש גם כן "כי אפילות הנה" – רכות ויכולות לעמוד; ובזה היה רומז לפרעה ומוכיחו, שלא יהא קשה עורף, שהפשתה והשעורה לקשיותם הוכו, והחטה והכוסמת הרכים לא הוכו. וכבר אמרנו שלפי מה שפירש הרמב"ן שלא היה כאן רק הודעה שעדיין נשאר במה להכותם, אם כן – לא היה צריך לתת טעם, למה אלה הוכו, ולא היה צריך לומר רק מה שלא הוכה. אמנם כאשר אמרנו אנחנו הוא נכון מאד, שעיקר אמירתו לפרעה היה הטעם לרמוז לו, שהקשה הוכה והרך לא הוכה.
א. מה הקושי שבפסוקנו?
ב. במה שונה דעתם של שני הפרשנים האלה מדעתו של הראב"ע שהובאה לעיל?
ג. מה ההבדל בין פירוש הרמב"ן ובין פירוש ר' אליעזר אשכנזי?
ד. מה היא טענת ר' אליעזר אשכנזי נגד דעת הרמב"ן ומהי ראייתו מן הפסוק י' ט"ו?