| א. היתר אסורי תורה במלחמה (1) |
"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ
עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ"
And it shall be, when the LORD thy God shall bring thee into the land which He swore unto thy fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give thee—great and goodly cities, which thou didst not build,
"וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ
וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ
כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"
and houses full of all good things, which thou didst not fill, and cisterns hewn out, which thou the didst not hew, vineyards and olive-trees, which thou didst not plant, and thou shalt eat and be satisfied—
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ..."
then beware lest thou forget the LORD, who brought thee forth out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
"אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ"
Thou shalt fear the LORD thy God; and Him shalt thou serve, and by His name shalt thou swear.
חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, יותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך.
מפי השמועה למדו (דברים ו' י"א) "ובתים מלאים כל טוב" ערפי חזירים (יש גורסים "קדלי חזירים") וכיוצא בהן.
Those courageous soldiers (or front-line troops) who cross the borders into non-Jewish lands, capture them and take prisoners are permitted to eat non-Kosher meats69Lit. Neveilos and Treifos., swine and so on, if they are hungry and could not find anything to eat except for these forbidden foods. They may also drink wine offered in the service of idolatry. By Tradition we have learned that “houses filled with all good” (Deut. 6:11) means beheaded boar, and the like.
ד"ה והיה כי יביאך...: יזכיר בכאן כי ברבות הטובה יזכור ימי עניו ומרודו שהיה עבד במצרים ולא ישכח את ה' שהוציאו מן העבדות ההיא לטובה הזאת, אבל יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבוד לפניו כעבד לאדוניו.
ועל דעת רבותינו ירמוז עוד, כי הטוב ההוא אשר ימצא בבתים המלאים מותר, אפילו היו שם דברים הנאסרים בתורה, כגון קודלי דחזירים או כרמים נטועים כלאים, או ערלה. ואפילו בבורות יתכן שיתכן שהיה בחטיבתן דבר אסור בטיח אשר בהן; או הזכיר הבורות דרך מליצה להזכיר ברבות הטובה. והשליט אותם בכל הנמצא בארץ במותר ובאסור.
והנה הותרו להם כל האיסורים זולתי איסור עבודה זרה, כמו שיבאר עוד (ז' כ"ה) "לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם ולקחת לך" ולכך יזכיר כאן בפרשה שאחרי כן (ז' ה') "מזבחותיהם תתוצו ומצבותם תשברו..." לאבד עבודה זרה ומשמשיה, ושאר כל הנמצא בארץ – מותר.
והיה ההיתר הזה עד שאכלו שלל אויביהם, ויש אומרים: בשבע שכבשו, וכן נראה בגמרא בפרק ראשון ממסכת חולין.
והרב (= הרמב"ם) כתב בהלכות מלכים ומלחמותיהם: "חלוצי צבא משיכנסו... (ומביא את דברי הרמב"ם דלעיל).
ואין זה נכון, שלא בשביל פיקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת המלחמה, אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן, התיר להם שלל אויביהם, ולא בכל חלוצי צבא אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כמו שמפורש בעניין.
וכן יין נסך שהזכיר – אינו אמת, שבכל איסורי עבודה זרה היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה הכל אסור, שנאמר (ז' כ"ו) "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא". ואם לא נתכוון הרב אלא להתיר סתם יינם במלחמה, וכי למה הוצרכנו לדבר זה? אסורי תורה הותרו, גזרות של דבריהם יהיו אסורות?
1. מה הקושי בפסוקינו שמיישב אותו הרמב"ן בראשית דבריו (עד "ועל דעת רבותינו")?
2. מה ההבדל בין פירושו של הרמב"ן (שהובא בקטע הראשון כנ"ל) ובין דעת רבותינו כפי שמביאה הרמב"ן?
3. מה הקושי המיוחד בבורות החצובים, שנתן לו הרמב"ן שני ישובים שונים ("...או הזכיר הבורות") שלא עשה כן בבתים ובכרמים וכו'?
4. לשם מה מכניס הרמב"ן לתוך פירושו את הפסוקים ז' כ"ה, ז' ה'?
5. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
6. מה ההבדל בין דעת הרמב"ן לדעת הרמב"ם?
*
7. מבחינה מסוימת מרחיב הרמב"ם את ההיתר ומבחינה אחרת הוא מצמצמו, וכן הרמב"ן, מבחינה אחת מרחיב את ההיתר ומבחינה אחרת הוא מצמצמו. הסבר כיצד!
**
8. הרדב"ז, אומר בפירושו לדברי הרמב"ם הנ"ל:
ונראה לי ליישב דברי רבנו... דלא איירי שהם מסוכנים אצל הרע, אלא שאינם צריכים לטרוח לבקש מאכל היתר כיוון שנכנסו לגבול העמים, אם ילכו לבקש מאכל היתר, יקומו עליהם העמים.
ונראה לי ליישב דברי רבנו... דלא איירי שהם מסוכנים אצל הרע, אלא שאינם צריכים לטרוח לבקש מאכל היתר כיוון שנכנסו לגבול העמים, אם ילכו לבקש מאכל היתר, יקומו עליהם העמים.
מהי הקושיה על דברי הרמב"ם שרצה ליישב על ידי כך?
| ב. היתר אסורי תורה במלחמה (2) |
פסוקים י"א-י"ג
"... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח... אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד..."
"... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח... אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד..."
ד"ה ואכלת ושבעת: מותר אתה, לא רק כדי קיום הנפש אלא אפילו כדי שביעה, בלי חשבון ודעה, שאין באותה שעה זמן לחשוב בזה, שמא יסתכן. וגם שביעה גורם בריאות יתירה הנדרש בעת מלחמה. אבל אחר שכן הוא -
ד"ה השמר לך פן תשכח: שלא יהא הדבר הזה גורם להשכיח את ה'...
then beware lest thou forget the LORD, who brought thee forth out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
פסוק י"ג:
ד"ה ואותו תעבד: ...הפירוש, שיפנה עצם מלחמתו לשם שמים – לטובת הכלל, אבל לא להנאת עצמו, ללחום כדי לבוז ולשלול וכדומה.
ד"ה ואותו תעבד: ...הפירוש, שיפנה עצם מלחמתו לשם שמים – לטובת הכלל, אבל לא להנאת עצמו, ללחום כדי לבוז ולשלול וכדומה.
פסוק י"ז:
ד"ה שמור תשמרו: שמירה יתירה בעת מלחמה משום שקרוב לפרוק עול תורה ומצוות.
ד"ה שמור תשמרו: שמירה יתירה בעת מלחמה משום שקרוב לפרוק עול תורה ומצוות.
1. האם נוטה בעל העמק דבר בעניין היתר איסורי התורה בשעת מלחמה אחרי דעת הרמב"ם או אחרי דעת הרמב"ן?
*
2. מה ההבדל בין הרמב"ן ובין בעל העמק דבר בתפישת הקשר שבין הפסוקים י'-י"ד?
| ג. השוואת פסוקים |
"אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ"
Thou shalt fear the LORD thy God; and Him shalt thou serve, and by His name shalt thou swear.
השווה:
"אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ"
Thou shalt fear the LORD thy God; Him shalt thou serve; and to Him shalt thou cleave, and by His name shalt thou swear.
בעל העמק דבר מסביר את ההבדל בין שני הפסוקים על פי פירושו הניתן לפסוקים י"א-י"ג לעיל (במקטע ב). התוכל לשער כיצד?
| ד. זיהויו של "במסה" |
"לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה"
Ye shall not try the LORD your God, as ye tried Him in Massah.
(לפסוק זה עיין גיליון עקב תשי"א)
ד"ה במסה: כשיצאו ממצרים שניסוהו במים שנאמר (שמות י"ז) "היש ה' בקרבנו".
במסה IN MASSAH, when they went forth from Egypt: that they put Him to the test in respect to water, as it is said, (Exodus 17:7) that they asked, “Is the Lord amongst us or not?".
ד"ה במסה: שם מקום הנזכר (שמות י"ז) "ויקרא שם המקום מסה"; ונפתח הבי"ת כמו (שופטים ח') "וזבח וצלמונע בקרקר", (שמואל א' ט"ו ד') "ויפקדם בטלאים". ושם פרשתיו. והטעם, שאמרו: "היש ה' בקרבנו" ואם הוא – נעבדנו. רק אין לך צורך, לבד שתשמור מצוותיו...
in Massah the name of a place , as in “He called the name of the place Massah…” [Exodus 17: 7]. There I explained the meaning of the name [comment on Exodus 17: 2]. People were questioning whether “God is among us” [Exodus 17: 7]: If so, we will worship him. But there is no need to put God to the test. Simply keep his commandments; and if you do what is right in His sight, He will grant you every good, and
1. מה ההבדל בין רש"י לראב"ע בפירוש "במסה"?
2. מהו הקושי הלשוני המתורץ בדברי ראב"ע?
*
3. למה הוסיף ראב"ע לפסוק משמואל א' ט"ו "ושם פרשתיו", והלא אין לנו פירוש של ראב"ע לנביאים ראשונים? התוכל לשער מה פירש ראב"ע שם?