פרשת מסעי תשכ"ז - הפטרה שניה מג' דפורענותא
א. מובנה של המילה "ועתה"
"וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר"
And now what hast thou to do in the way to Egypt, to drink the waters of Shihor? Or what hast thou to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River?
השווה לפסוקנו:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם..."
And now, Israel, what doth the LORD thy God require of thee, but to fear the LORD thy God, to walk in all His ways, and to love Him, and to serve the LORD thy God with all thy heart and with all thy soul;
(ועיין רש"י שם.)
"וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ..."
Now therefore behold the king whom you have chosen, and whom you have desired! for behold, the Lord has set a king over you.
הסבר (בעזרת הדוגמאות הנ"ל) מה מובנה של המילה "ועתה" בפסוקנו, וכיצד היא מקשרת את פסוקנו לפסוקים שקדמו לו?
ב. חסות אצל מעצמות שכנות
"וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר"
And now what hast thou to do in the way to Egypt, to drink the waters of Shihor? Or what hast thou to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River?
השווה לפסוק זה:
"מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר"
How greatly dost thou cheapen thyself to change thy way? Thou shalt be ashamed of Egypt also, As thou wast ashamed of Asshur.
"גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ"
From him also shalt thou go forth, with thy hands upon thy head; for the LORD hath rejected them in whom thou didst trust, and thou shalt not prosper in them.
"הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים, נְאֻם ה' לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי"
Woe to the rebellious children, saith the LORD, That take counsel, but not of Me; and that form projects, but not of My spirit, that they may add sin to sin;
"הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם"
(ושם הלאה עד פסוק י"ד)
"וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי"
And Ephraim is become like a silly dove, without understanding; They call unto Egypt, they go to Assyria.
ועיין שם פרק ח' ט'-י"ג.
2. עבור על מלכים ב' פרקים ט"ו, ט"ז, י"ז א'-ו', י"ח ומצא מקרים של התקשרות מלכי ישראל ומלכי יהודה עם מצרים ועם אשור. מה הנימוק שבגללו מתנגד הנביא לברית עם מדינה או עם מדינות שכנות?
3. לאיזו אכזבה מאשור מתכוון הנביא באמרו "גם ממצרים תבושי כאשר בשת מאשור"?
**
4. מתי התקיימה נבואת ירמיהו לעתיד: "גם ממצרים תבושי"?
5. מצא גם במגילת איכה פסוק הרומז למדיניות זו של התרוצצות בין המעצמות ופניה לעזרה אליהן.
6. היכן מצינו בפרק ב' עוד פסוקים (מלבד י"ח ול"ו-ל"ז) הרומזים להשתדלות זו של ישראל למצוא חסות ומשען אצל המעצמות השכנות?
ג. משל שתיית המים
וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר"
And now what hast thou to do in the way to Egypt, to drink the waters of Shihor? Or what hast thou to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River?
עבור על פסוקי פרקנו ומצא את הפסוק אשר בגללו ממשיל ירמיהו את ההשענות על העמים בתמונות שתיית מים ממימיהם.
ד. בפירוש הפסוק "לשתות מי שיחור"
וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר"
And now what hast thou to do in the way to Egypt, to drink the waters of Shihor? Or what hast thou to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River?
ד"ה מה לך לדרך מצרים: למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים.
ד"ה לשתות מי שיחור: שטבעו זכוריכם בנילוס, "שיחור" הוא נילוס, כמו שנאמר (יהושע י"ג) "מן השיחור אשר על פני מצרים".
ד"ה ומה לך: למרוד בי למען תגלי לדרך אשור, למעבר לנהר פרת.
ר' יוסף קרא:
ד"ה ועתה מה לך: לרדת מצרים לעזרה לעם שנעשה אכזרי עליכם בהיותכם גרים בינותם, שגזרו עליכן להשליך זכוריכם ביאור, בשיחור.
ר' יוסף קרא:
ד"ה ומה לך לדרך אשור: שתשלחו אליו שיבוא ויושיעכם... וסופו שיגלה אתכם מעבר לנהר פרת, וזהו "לשתות מי נהר".
1. הסבר במה סוטים שני הפרשנים מפשוטו של מקרא?
**
2. מהו שהביאם לפרש כן, נגד הפשט?
ה. "שברתי, ניתקתי" - כגוף שני נקבה
"כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אעבוד (כתיב) אֶעֱבוֹר (קרי)"
For of old time I have broken thy yoke, and burst thy bands, and thou saidst: ‘I will not transgress’; upon every high hill And under every leafy tree Thou didst recline, playing the harlot.
מזמן קדמון שברתי עול מצרים מעליכם וכן בכל דור ודור נתקתי מוסרות הגויים מעליך וכשהייתי מציל אותך, היית אומרת: "לא אעבור עוד על מצוותיך" – ולפי הכתיב: "לא אעבוד עוד עכו"ם" ולא עשית כן אלא בנוח לך עברת על כל מצוותי ושבת לעבוד עכו"ם.
חכמי הגויים כולם מפרשים "נתקתי" ו"שברתי" כצורה עתיקה לנוכחת (גוף שני נקבה) כמו שמצינו דוגמתה בירמיהו:
"כִּי קוֹל שׁוֹפָר שמעתי (שָׁמַעַתְּ) נַפְשִׁי"
My bowels, my bowels! I writhe in pain! The chambers of my heart! My heart moaneth within me! I cannot hold my peace! Because thou hast heard, O my soul, the sound of the horn, The alarm of war.
"הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי (קָרָאת) לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה"
פרק ל"א פסוק כ'
"שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי (הָלָכְתְּ)"
ולפי זה יפרשו גם בפסוקנו על פי הכתיב: לא אעבוד לך (לה').
1. התוכל למצוא בפרקנו שנית פועל בצורת גוף ראשון עבר שהוראתו – בלי ספק - גוף שני נקבה?
2. מהו החטא שבו נאשם ישראל לפי כל אחד משני הפירושים הנ"ל?
3. כיצד עלינו לפרש את המילה "כי" במחציתו השניה של הפסוק ("כי על כל גבעה גבהה") לפי כל אחד משני הפירושים הנ"ל?
שד"ל מכריע בין שני הפירושים הנ"ל בהתחשב עם סגנון הפסוק ועם תוכן הפרק בכללו ובייחוד בהשענו על הפסוקים הבאים:
"אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת"
I will get me unto the great men, And will speak unto them; For they know the way of the LORD, And the ordinance of their God.’ But these had altogether broken the yoke, And burst the bands.
"אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק"
And it shall come to pass in that day, Saith the LORD of hosts, That I will break his yoke from off thy neck, And will burst thy bands; And strangers shall no more make him their bondman;
"נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ"
Let us break their bands asunder: – They were saying: "Let us break the bands of Israel and their league (lit. binding) in which they have bound themselves and agreed to make David king." For there had elapsed seven years in which Israel as a whole had not agreed about him to make him king, and now when they had all agreed about him the Philistines said "let us break their bands asunder."
"יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק"
He brought them out of darkness and the shadow of death, And broke their bands in sunder. .
מהי ההכרעה וכיצד ניתן להכריע על פי פסוקים אלה?
ו. "נכתם עונך לפני"
"כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲו‍ֹנֵךְ לְפָנַי"
For though thou wash thee with nitre, and take thee much soap, yet thine iniquity is marked before Me, saith the Lord GOD.
**
1. שד"ל:
ד"ה נכתם עונך לפני: עונך עומד לפני ככתם קשה ובלתי עובר בכביסה.והנה המקרא קצר.
לדעת שד"ל חסרה אפוא חוליה בשרשרת הרעיונות שבפסוק. השלם את החוליה החסרה!
**
2. אברבנאל, מקשה לפסוקנו:
יקשה עלינו מאד שליחות הנביאים ותוכחותיהם השכם ושלוח ויהיו כל דבריהם שווא ודבר בטל, כי אם כבר נגזרה הגזרה תהיה חריצות הנביאים שקר. ומלבד זה הנה נחליש מאד בזה את מעלת התשובה, שקיבלנו שאין דבר עומד לפניה; ובאמרו 'נכתם עונך' – זה מורה מניעת התשובה?!
עבור בעיון על פרק ד' כולו ומצא על סמך דבר הנאמר בו את הישוב לקושייתו!