גיליון זה הוא המשכו של גיליון שלח תשכ"ב. עיין שם וצרפהו לגיליוננו.
| א. שאלה כללית |
לפסוקים כ"ז – ל"ד מקשה אברבנאל:
מה יהיה החידוש שנתחדש למשה בדיבור הזה, כי גזרת מתי מדבר כבר נזכר בפרשה של מעלה (= פסוקים כ' – כ"ה), שנאמר "אם יראה איש באנשים האלה", למה בא אם כן דיבור אחר עליו?
מה יהיה החידוש שנתחדש למשה בדיבור הזה, כי גזרת מתי מדבר כבר נזכר בפרשה של מעלה (= פסוקים כ' – כ"ה), שנאמר "אם יראה איש באנשים האלה", למה בא אם כן דיבור אחר עליו?
1. ישב קושיתו!
2. מדבריו נראה (מה שאפשר לראות גם ממקומות אחרים) שהיה כותב פירושו מבלי היות ספר החמש פתוח לפניו, אלא בהישענו על בקיאותו. מניין שכך הוא?
| ב. "סלחתי, ואולם" (1) |
"וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ"
And the LORD said: ‘I have pardoned according to thy word’
"וְאוּלָם חַי אָנִי..."
But in very deed, as I live—and all the earth shall be filled with the glory of the LORD—
ד"ה כדבריך: בשביל מה שאמרת "מבלתי יכולת ה'..."
'מבלתי יכולת ה “Because the Lord was unable etc. … [he hath slaughtered them in the wilderness]”. — The connection between that verse and what preceeds is as follows: Because they have heard that Thou, O Lord, dwellest in their midst and that Thou appearest to them face to face and all this is in an affectionate manner (i.e. all this is evidence of the affection in which Thou holdest them), and until now they had not realized that Your love for them had been withdrawn.
ד"ה ואולם: כמו אבל זאת אעשה להם.
ואולם BUT, means , (I will not slay them), but this will I do unto them (what is mentioned in v. 22 ff.).
...הקב"ה השיב על מה שטען משה "סלח נא לעוון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה..." והשיבו יתברך: אמת הוא שסלחתי לעונם פעמים רבות כדבריך, "חי אני" וראוי שארגיש במה שפשעו בי פעם אחר פעם, והוא קשה עלי כמחט בבשר החי, וזהו שאמר "חי אני" וארגיש במה שעושים נגד כבודי...
**
1. מה קשה לרש"י בד"ה כדבריך, ומה קשה לו בד"ה ואולם?
2. האם מיישב אברבנאל אותם הקשיים , קשיים אחרים או קשיים נוספים?
3. מהי חולשתו הגדולה של פירוש אברבנאל לפסוקינו אלה?
| ג. "סלחתי, ואולם" (2) |
ד"ה סלחתי: סולח אני כמו (בראשית כ"ג) "נתתי כסף השדה".
סלחתי כדבריך; I forgive immediately. The word is phrased in the past tense, just as Avraham had said to Ephron נתתי כסף השדה, “I have given the money for the field,” when he had not done so yet at all. He had meant that he had held the money available for the moment it would be required. Similarly, G’d had held His forgiveness in reserve awaiting the pretext to trigger it. (Genesis 23,13)
ד"ה כדבריך: שלא אכנו בדבר בפעם אחת אלא אאריך להם עד ארבעים שנה.
כדבריך, I will not punish and kill them immediately, but will spread the punishment over the next forty years.
1. האם מסכים הרשב"ם בפירושו לד"ה "סלחתי" עם אחד משני הפירושים שהובאו לעיל?
2. האם מסכים הרשב"ם בפירושו לד"ה "כדבריך" עם אחד משני הפירושים שהובאו לעיל?
| ד. שאלות בדברי ספורנו |
ד"ה כן אעשה לכם: בזמנים מתחלפים ובזה נשבע מה שהעיד המשורר (תהילים ק"ו) באמרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים"; וכן יחזקאל (כ' כ"ג) באמרו: "וגם אני נשאתי ידי להם להפיץ אותם בגויים".
כן אעשה לכם; not all at once but at intervals. This is what prompted the psalmist in Psalms 106,26 to say: “So He raised His hand in oath to make them fall the wilderness; to disperse their offspring among the nations and scatter them throughout the land.” Also the prophet Ezekiel sees in the present decree something that had repercussions throughout the ages when he said (Ezekiel 20,23) “also I raised My hand in an oath already in the desert, saying I will scatter them among the nations.” [our author sees in the punishment meted out at this time a parallel to that meted out at the time of the sin of the golden calf where G’d had reserved the right to spread the retribution throughout history in order not to have to wipe out the people then and there as they had deserved. Ed.]
**
א. הסבר את המילים המסומנות בקו. מה הקושי שיושב על ידן?
*
ב. לשם מה הביא את שני הפסוקים מתהילים ומיחזקאל - מה הקושי שרצה ליישב בדבריו אלה?
ד"ה ונשאו את זנותיכם: שמרדתם בי באמרכם "נתנה ראש".
ונשאו את זנותיכם, suffering for your faithlessness against me when you had said: “let us appoint a leader to take us back to Egypt ” (verse 4).
מה הקושי בפסוקנו שרצה ליישב?
ד"ה יום לשנה: ט' באב של כל שנה כמבואר בתענית פרק בתרא.
יום לשנה, on a specific day each year, i.e. the ninth of Av, according to the sages in Taanit 30.
"שלח לך אנשים" ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב "וישובו... מקץ ארבעים יום", הני מ' יום נכי חד הוו? (= ארבעים חסד אחד היו?!)
After this, the Jews traveled to Hazeroth, where Miriam was afflicted with leprosy, and it is written: “And Miriam was shut out of the camp for seven days, and the people did not journey until Miriam was brought in again” (Numbers 12:15). Including these seven days, they remained in Hazeroth until the twenty-ninth of Sivan before traveling on to Paran, and it is written immediately afterward: “Send you men, that they may spy out the land of Canaan” (Numbers 13:2). And this calculation is taught in a baraita: On the twenty-ninth of Sivan, Moses sent the spies. And it is written: “And they returned from spying out the land at the end of forty days” (Numbers 13:25), which means that they came back on the Ninth of Av. The Gemara asks: These are forty days minus one. The remaining days of the days of Sivan, the entire month of Tammuz, and eight days of Av add up to a total of thirty-nine days, not forty.
רש"י, שם:
ב' מסיון מתמוז הוה ל"א, וח' מאב, הוה ל"ט
ב' מסיון מתמוז הוה ל"א, וח' מאב, הוה ל"ט
אמר אביי: תמוז דההיא שתא מלויי מליוה הוה (= תמוז של שנה ההיא מלא היה) דכתיב (איכה א' ט"ו) "קרא עלי מועד לשבר בחורי", וכתיב (במדבר י"ד א') "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה אמר ר' יונתן: אותו לילה ליל ט' באב היה. אמר להם הקב"ה" אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות.
**
א. מה הקושי בפסוקנו שרצה ספורנו ליישב בעזרת דברי הגמרא הנ"ל?
*
ב. מניין שמשה שלח את המרגלים בעשרים ותשעה בסיון?
ד"ה והאנשים אשר שלח משה: שהיו נאמנים אצלו ונהפכו לו לאויבים.
והאנשים אשר שלח משה, who at the time had been considered as loyal by him but had in the meantime become disloyal,
מה קשה לו בפסוק?
| ה. דיברה תורה לשון הבאי |
"וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם"
And your children shall be wanderers in the wilderness forty years, and shall bear your strayings, until your carcasses be consumed in the wilderness.
ר' יוסף אבן כספי, "טירת כסף" הוא "ספר הסוד" (והוא ספר המבוא לפירושו "מצרף לכסף" עמודים 161-162):
אמנם מה שאמר "ובניכם יהיו רועים... ארבעים שנה" ועוד דקדוק צמצום יותר גדול שאמר "יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם", ומהיום הזה עד סוף הארבעים לא היה רק פחות מתשע ושלושים שנה, הנה תוכל להקיש מזה על עניינים אחרים רבים, כמו שאמרתי לך בפרשת ויגש על מספר שבעים נפש, וזה כי יסוד העניין "דיברה תורה לשון הבאי", ובכלל "דיברה תורה כלשון בני אדם", ואין ספק שלשון בני אדם יהיו פעמים בדקדוק ובצמצום, ופעמים היפך זה, והכל כפי הבחירה, לכן יפליג לשבח פועל אחד. וכן לא נטעה גם אנחנו ששבחנו עניינים רבי המספר מסיפורי תורתנו ואמרנו על כל אחד מהם, שאין כמוהו בכל התורה כולה ממה שקדם לו וממה שיבוא אחריו. ואמנם לפעמים נניח זה והדומה לו בדקדוק ובצמצום, וכן העניין בתורה ובשאר ספרי הנביאים, לכן בין תבין את אשר לפניך ולא תמיר דבר בדבר, כי זה עצום הסכנה, והשם ישמור את נפשך.
אמנם מה שאמר "ובניכם יהיו רועים... ארבעים שנה" ועוד דקדוק צמצום יותר גדול שאמר "יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם", ומהיום הזה עד סוף הארבעים לא היה רק פחות מתשע ושלושים שנה, הנה תוכל להקיש מזה על עניינים אחרים רבים, כמו שאמרתי לך בפרשת ויגש על מספר שבעים נפש, וזה כי יסוד העניין "דיברה תורה לשון הבאי", ובכלל "דיברה תורה כלשון בני אדם", ואין ספק שלשון בני אדם יהיו פעמים בדקדוק ובצמצום, ופעמים היפך זה, והכל כפי הבחירה, לכן יפליג לשבח פועל אחד. וכן לא נטעה גם אנחנו ששבחנו עניינים רבי המספר מסיפורי תורתנו ואמרנו על כל אחד מהם, שאין כמוהו בכל התורה כולה ממה שקדם לו וממה שיבוא אחריו. ואמנם לפעמים נניח זה והדומה לו בדקדוק ובצמצום, וכן העניין בתורה ובשאר ספרי הנביאים, לכן בין תבין את אשר לפניך ולא תמיר דבר בדבר, כי זה עצום הסכנה, והשם ישמור את נפשך.
1. מניין לו שהיו "בפחות מתשע ושלושים שנה"?
2. מה הדמיון בין פסוקנו לבין המוזכר בדבריו מפרשת ויגש?
3. במה משווה אבן כספי את סגנונו לסגנון התורה?
4. נגד איזו סכנה בלימוד התורה מכוונים דבריו?
*
5. במה מוכיח פסוק ל"ד לדעתו את מה שרצה להוכיח יותר מאשר מוכיחו פסוק ל"ג?
| ו. הטעמת רשימה |
"לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם
וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם"
Ye shall not eat one day, nor two days, nor five days, neither ten days, nor twenty days;
כאשר מונים עניינים במספר בלתי זוגי, תתחלק הרשימה בדרך כלל בין רוב – ומיעוט, אלא אם כן, סיבה מיוחדת הניעה את בעלי הטעמים לחלק בדרך: מיעוט – רוב.
לפי הכלל הזה מתחלקים 3 הפריטים בצלע השניה (5– 10- 20 ימים) אחרי המספר השני (10).
אך במסגרת הפסוק השלם אין החלוקה בדרך הזאת, כי בצלע הראשונה באו שני פריטים בלבד (יום אחד – יומיים).
נמצא, שהרשימה מתחלקת 2 : 3.
מה יכולה להיות הסיבה לחלוקה הזאת?
2. במדבר ט׳:כ״ב
"אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ"
Whether it were two days, or a month, or a year, that the cloud tarried upon the tabernacle, abiding thereon, the children of Israel remained encamped, and journeyed not; but when it was taken up, they journeyed.
או-ימים: שנה, כמו (ויקרא כ"ה) ימים תהיה גאולתו.
או ימים means, [OR] A FULL YEAR, just as, (Leviticus 25:29) “A full year (ימים) shall he have the right of redemption”.
א. בתחילת הפסוק באה רשימה של שלושה פרקי זמן בדילוג, הדומה לצלע השניה של י"א י"ט. ההבדל ביניהם, ששם מדובר על הודעה שלילית וכאן על הודעה חיובית. אך בפסוקנו מתחלקת הרשימה בין מיעוט – רוב, בניגוד למקובל, כי על כן ההפסק בא אחרי המילה הראשונה "או-יומים" מה יכולה להיות הסיבה לחלוקה הזאת?
ב. בצלע הראשונה באות 12 מילים ואילו בצלע השניה 2 בלבד. היחס הוא אפוא 12:2 לפי איזה עניין מתחלק הפסוק?
ג. בצלע א' בא מאמר מוסגר. ציין את ראשיתו ואת סופו. ואיך ביטאו הטעמים, שיש כאן מאמר מוסגר?