פרשת ויחי תש"ל - צוואת יעקב
א. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויחי יעקב: למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר: שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו.
ויחי יעקב AND JACOB LIVED — Why is this section (Sidra) totally closed? Because, comprising as it does an account of the death of Jacob, as soon as our father Jacob departed this life the hearts and eyes of Israel were closed (their eyes became dim and their hearts troubled) because of the misery of the bondage which they then began to impose upon them. Another reason is: because he (Jacob) wished to reveal to his sons the date of the End of Days (i.e. when Israel’s exile would finally end; cf. Rashi on Genesis 49:1), but the vision was closed (concealed) from him (Genesis Rabbah 96:1).
א. פרשני רש"י מקשים: ולמה לא שאל רש"י שאלה זו בשאר פרשות סתומות שבתורה, וראה לשאול אותה דווקא כאן?
**
ב. ר' אהרן אבן אלרבי:
זה הפירוש לא ייתכן היותו אמת, שבעוד ממשלת יוסף על מצרים... לא יי
תכן להיות שעבוד, וכל שכן שרש"י עצמו פירש בפרשת וארא (ו' ט"ז) ד"ה שני חיי לוי: ...מלמד שכל זמן שהיה אחד מהשבטים קיים, לא היה השעבוד...
התוכל ליישב את דברי רש"י?
ד"ה ויקרא לבנו ליוסף: למי שהיה יכולת בידו לעשות.
ויקרא לבנו ליוסף AND HE CALLED HIS SON JOSEPH — he called that one who had the power in his hands to do what he was about to ask (Genesis Rabbah 76:3).
מה הדיוק בכתוב שעל-פיו אמר מה שאמר? (והשווה לדבריו ל"ב ז' ד"ה באנו אל אחיך אל עשו).
ד"ה חסד ואמת: חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול
חסד ואמת MERCY AND TRUTH — The mercy shown to the dead is “mercy of truth” (true, disinterested kindness) since one cannot hope for any reward (Genesis Rabbah 76:3).
א. אהרן אבן אלרבי: והנה נמצא חסד ואמת עם החיים! כאליעזר עבד אברהם שאמר (כ"ד) "אם ישכם עושים חסד ואמת". אהרן אבן אלרבי: יישב קושיתו.
ב. ר' דוד פארדו, "משכיל לדוד" מקשה:
והא יעקב שילם ליוסף גמול, דכתיב (מ"ח כ"ב) "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" ופירש רש"י שם: לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתיקבר בה..."
והוא עצמו מיישב קושיתו!
נסה ליישבה!
ד"ה ושכבתי עם אבותי: וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא שים נא ידך תחת ירכי והישבע לי, ואני סופי לשכב עם אבותי, ואתה תישאני ממצרים, ואין לומר ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו "ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם", ועוד מצינו בכמה מקומות לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה ולא הקבורה, כמו (מ"א ב) "וישכב דוד עם אבותיו" ואחר כך "וייקבר בעיר דוד".
ושכבתי עם אבתי BUT I WILL LIE WITH MY FATHERS — This ו of ושכבתי is the connecting link with the beginning of the verse above: Put thy hand beneath my thigh and swear unto me that you will not bury me in Egypt. For I must ultimately lie with my fathers (i.e. die as all my fathers have died) and you shall carry me out of Egypt. One cannot say that “I will lie with my fathers” means “make me lie with my fathers in the cave” (i.e. bury me), for immediately after this it is written “And thou shalt carry me out of Egypt and bury me in their burying place”. Further we find that wherever the term “lying with one’s fathers” is used it denotes dying and not burial. For instance, (1 Kings 2:10) “and David lay with his fathers”, and afterwards it states “and he was buried in the city of David”.
**
א. לדעת ר' אליהו מזרחי מביא רש"י בדבריו אלה שלוש הוכחות נגד הפירוש של "ושכבתי עם אבותי" – תקברני עם אבותי. אלו הן שלוש ההוכחות?
**
ב. למה הוסיף רש"י לפירוש המילים "ושכבתי עם אבותי" את המלים "ואני סופי לשכב"?
**
ג. ר' אהרן אבו אלרבי, טוען נגד רש"י:
...אם השכיבה רמז לגויעה: הנה לא גוע עם אבותיו, כי אם במצרים! והיה לו לומר (כלומר: והפירוש הנכון צריך להיות): ואקבר עם אבותי. ואיך? על ידך, שתישאני ממצרים וקברתני בקבורתם. ועוד: שאם הגויעה תהיה עם אבותיו, מאי צריך לומר: "אל נא תקברני במצרים ונשאתי ממצרים", כי כבר הוא מת עם אבותיו. שרצונו לומר: במקום שמתו אבותיו. לכן פירש הישר כשמו לא כן הוא. אלא – "ושכבתי" – ואקבר כמו שפירשתי. ומן הראיות שהביא (מלכים א', ב' י') "וישכב דוד... ויקבר" הלא כי השכיבה כולל שתיהם, גויעה וקבורה והטיה על המטה ושינה ומשגל וכו'.
- מהי טענתו העיקרית נגד רש"י?
- מהי שגיאתו בהבנת דברי רש"י?
- פרש את דבריו המסומנים בורוד.
ד"ה ויאמר ליוסף: אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים: אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו.
ויאמר ליוסף literally, HE SAID TO JOSEPH — “he” means one of the messengers: it is an elliptical phrase. Some say, that Ephraim was regularly with Jacob for study and when Jacob became ill in the land of Goshen Ephraim went to his father in Egypt and reported it to him (Tanchuma 1:12:6).
*
א. ר' אליהו מזרחי:
"ויש אומרים אפרים..." ואין זה מקרא קצר.
יש ממפרשי רש"י המתנגדים לדברי הרא"ם האלה. כיצד מפרשים הם את דברי רש"י?
ב. מה רמז מצאו בכתובים שאפרים היה רגיל אצל סבו יותר ממנשה?
ד"ה ויגד ליעקב: המגיד ליעקב ולא פירש מי. והרבה מקראות קצרי לשון.
ויגד literally, AND HE TOLD — “he” means the messenger whoever it was — TO JACOB. It does not state plainly who told it; there are many such elliptical verses
בעל מנחת יהודה, מקשה:
ולמה לא מצי רש"י לפרש גם כאן שאפרים היה, כמו שפירש בפסוק א'?
ישב קושייתו!
ד"ה הנולדים לך עד בואי אליך: לפני בואי אליך, כלומר: שנולדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך.
הנולדים לך עד באי אליך literally, WHO WERE BORN TO THEE . . . UNTIL I CAME TO THEE, i.e. before I came to thee. It signifies as much as: WHO WERE BORN from the time when you left me UNTIL THE TIME WHEN I CAME TO YOU. לי הם THEY SHALL BE MINE — they shall be counted amongst my other sons, to receive a portion in the Land each for himself (i.e. each to have his own territory exactly as each of my other sons has).
**
א. מה קשה לו?
**
ב. מה ראה להוסיף אחרי פרשו את המלה "עד" - "לפני בואי אליך" עוד "כלומר שנולדו משפרשת ממני וכו'"? ועיין עלון הדרכה.
ב. "ויאמר אנכי אעשה כדברך"
"וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ"
But when I sleep with my fathers, thou shalt carry me out of Egypt, and bury me in their burying-place.’ And he said: ‘I will do as thou hast said.’
צריך לדייק למה הוצרך לומר לו כן, והיה לו לעשות המעשה בפועל, וזאת תהיה תשובתו, כמו שמצינו גם-כן לאליעזר עבד אברהם, כשאמר לו אברהם (כ"ד ג') "שים נא ידך תחת ירכי", היתה תשובתו: (כ"ד ט'): "וישם העבד את ידו" וגו'.
ויאמר אנכי אעשה כדבריך. He said: "l will do in accordance with your instructions." Why did Joseph have to announce that he was going to do all this? All he had to do was to place his hand where his father had asked and make the promise and that would be his reply to his father's request. This is what Eliezer did when Abraham made him swear an oath concerning his selecting a wife for Isaac (Genesis 24,9).
ישב קושיתו!
ג. מות רחל
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם"
And as for me, when I came from Paddan, Rachel died unto me in the land of Canaan in the way, when there was still some way to come unto Ephrath; and I buried her there in the way to Ephrath—the same is Beth-lehem.’
ד"ה ואני: ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהיא מתה סמוך לבית-לחם.
'ואני בבאי מפדן וגו AND AS FOR ME, WHEN I CAME FROM PADAN etc. — “And although I trouble you to take me for burial into the land of Canaan and I did not do this for your mother (i.e., I did not take the trouble to bury her in a place other than that in which she died, which was by the road-side) which I might easily have done since she died quite close to Bethlehem”.
ד"ה ואקברה שם: ולא הולכתיה אפילו לבית-לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל-פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבנים, כשיגלה אותם נבוזראדן, יהיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיהו ל"א) "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה כי איננו". והקדוש ברוך הוא משיבה (ירמיה שם) "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
ואקברה שם AND I BURIED HERE THERE and did not carry her even the short distance to Bethlehem to bring her into a city. I know that in your heart you feel some resentment against me. Know, however, that I buried her there by the command of God”. And the future proved that God had commanded him to do this in order that she might help her children when Nebuzaradan would take them into captivity. For when .they were passing along that road Rachel came forth from her grave and stood by her tomb weeping and beseeching mercy for them, as it is said, (Jeremiah 31:15) “A voice is heard in Rama, [the sound of weeping … Rachel weeping for her children]”, and the Holy One, blessed be He, replied to her (v. 16) “There is a reward for thy work, says the Lord etc. (v. 17) for thy children will return to their own border”. Onkelos translated it (כברת ארץ) by כרוב ארעא which is a full measure of one day’s ploughing. I am of opinion that they had a definite measure which they called “one full furrow”; old French cordié. So we say, (Bava Metzia 107a) “He ploughs (כריב) and ploughs again”, and (Yoma 43b) “as much earth as a fox carries on its feet from a ploughed field (בי כרבא).”
רמב"ן, ד"ה ואקברה שם, אחרי הביאו כל דברי רש"י הנ"ל:
וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה, שאמר באגדה זו. ושמא זהו מה שאמר הכתוב "מתה עלי רחל בדרך ואקברה שם בדרך" כלומר: בדרך אשר יעברו בה בניה מתה ושם קברתיה לטובתם, כי היא לא מתה "בדרך" רק ברמה, שהיא עיר בארץ בנימין, ושם נקברה, אבל בדרך של עתיד מתה, והכתוב לא יפרש בעתידות, רק ירמוז בהם. ועל דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל, שלא ייחר ליוסף בראותו חפצו בקבורת המערה, על שלא קבר אמו שם – וכאשר קבר שם את לאה – ולכן אמר לו כי מתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ, כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב, ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים והרפואות לחנוט אותה, וזה טעם "עלי". ואף על פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאוד במקנה הגדול ובני-בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו... ואני סבור, שהיו אלה דברי התנצלות וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה, אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה, כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנישאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחה.
1. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
2. מהו הרמז שמוצא הרמב"ן בלשון הכתוב לדברי האגדה המובאים ברש"י?
הסבר את דברי הרמב"ן: "הכתוב לא יפרש בעתידות, רק ירמוז בהם".
ועיין גם דברי הרמב"ן י"ב ו' ד"ה "ויעבר אברהם בארץ"
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם: אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים, אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד...
4. במה שונה פירושו "על דרך הפשט" מדברי רש"י?
5. במה מסכים הרמב"ן בפירושו "על דרך הפשט" עם דברי רש"י? (שים לב שהרמב"ן פותח פירושו "ועל דרך הפשט גם כן אמר לו...")
6. מה ההבדל בין פירוש הרמב"ן "על דרך הפשט" לבין פירושו "ואני סבור"?