פרשת ויגש תש"ל - התגלות ה' ליעקב
א. "...במראות הלילה"
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה"
And God spoke unto Israel in the visions of the night, and said: ‘Jacob, Jacob.’ And he said: ‘Here am I.’
העמק דבר (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, המכונה הנצי"ב מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין במחצית השניה של המאה ה-19):
בעצם היום התראה אליו במראות הלילה, להשכילו שהגיעה השעה לקבל עליו עול גלות, המכונה בשם לילה. והעולם חשוך אז מהופעת רוח הקודש, רק בשעות קצרות לצורך עניין, כמו אור הברק שמבהיק את הלילה.
משך חכמה (ר' מאיר שמחה מדווינסק, נפטר בשנת תרפ"ו):
הנה באברהם ויצחק לא מצאנו זה (=שנאמר שנראה אליו אלוקים במראות הלילה), רק ביעקב, כאן ובויצא (כ"ח י"ב-ט"ו), היינו מפני שהיה מוכן לצאת לחו"ל לגור. לכן בא אליו ההתגלות האלוקית בלילה, להראות שאף בלילה בחשכת הגלות שורה שכינה בישראל, כמו שאמרו (מגילה כ"ט) "כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם: גלו למצרים – שכינה עמהם... גלו לבבל – שכינה עמהם...". ולזה אמר (תהלים כ') "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב", שבזמן שהם בצרה ובחשכת לילה, ישגבך אלוקי יעקב שנגלה אליו בלילה.
1. הסבר מה רמז מצא בעל העמק-דבר בפרקנו לכך, שלא היתה ההתגלות בלילה ממש, אלא "בעצם היום באה אליו במראות הלילה".
2. מה המשותף לשני הפרשנים האלה בפירוש פסוקנו, ומה ההבדל שביניהם בהערכת הגלות?
ב. "יעקב יעקב"
"יַעֲקֹב יַעֲקֹב"
And God spoke unto Israel in the visions of the night, and said: ‘Jacob, Jacob.’ And he said: ‘Here am I.’
יעקב יעקב JACOB, JACOB — The repetition of the name is a mark of affection (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 1 12).
כפל לו הקריאה לפי שעמד כמה שנים שלא שרתה עליו רוח הנבואה, קראו פעמיים, כדי שיתבונן כי רוח נבואה היא שקוראת לו.
!ויאמר: יעקב! יעקב; the reason this call to Yaakov is repeated is to illustrate that for how many years Yaakov had not been favoured with a communication from G’d. By repeating his name at this point, Yaakov was alerted to the fact that he would receive a prophetic insight.
אחר שאמר לו ה' (ל"ה): "לא ייקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא, וכן הוא נזכר בפרשה הזאת שלוש פעמים, אבל קראו "יעקב" לרמוז, כי עתה לא ישור עם אלוהים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים, עד שיעלנו גם עלֹה; כי מעתה הגלות תתחיל בו. וזה טעם (מ"ו ח'): "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו", כי בשם "בני ישראל" יבואו שמה, כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם, אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם.
Yaakov, Yaakov. Although he has been referred to as “Yisrael” several times in this portion, here Hashem calls him “Yaakov” to hint that he is about to go into exile, where his offspring will remain enslaved until they are redeemed.
1. מה קשה לכל אחד מן המפרשים הנ"ל?
*
2. היש למצוא סעד לאחד הפירושים הנ"ל מן המסופר בשמואל א' פרק ג'?
ג. "אל תירא מרדה מצרים"
"אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה"
And He said: ‘I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation.
לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת חוצה לארץ.
אל תירא מרדה מצרימה FEAR NOT TO GO DOWN TO EGYPT — God said this to him because he was grieved that he was compelled to leave the Land of Israel (Pirkei DeRabbi Eliezer 39).
מדרש לקח טוב:
אמר יעקב: יצחק אבי ביקש לירד מצרימה, אמר לו הקדוש ברוך הוא (כ"ו ב'): "אל תרד מצרימה", ואני – היאך אני יורד?
חזקוני, (לדעת כשר "תורה שלמה" דבריו לקוחים מאיזה מדרש בלתי נודע לנו):
אין אומרים "אל תירא" אלא למי שהוא מתיירא; לפי שהיה יעקב מתיירא ואומר: "עכשו שאני יורד למצרים, קרבו הימים שנאמר לזקני גזרת שעבוד ועינוי על זרעי בארץ לא להם". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא מרדה מצרימה" אם לאביך הזהרתי – באתי לך להבטיחך, אם קרבו ימי שעבוד ועינוי, גם קרבה הברכה שבירכתי את זקנך "ואעשך לגוי גדול" – "כי לגוי גדול אשימך שם".
אל תירא מרדה מצרימה, “do not fear descending to Egypt;” no one in the Bible had ever been told by G-d not to be afraid, unless he had already been afraid. Yaakov’s reasoning for being fearful was his knowledge that being strangers in a foreign land and being slaves which had been decreed already in the lifetime of his grandfather Avraham would most likely commence now that he was moving to Egypt. G-d answered him that although He had warned his father and grandfather of this, He appeared to him in order to give him reassurance. He hinted that although he was correct in assuming that the warning would soon be fulfilled, but by the same token, the promise made to all the three patriarchs that they would develop into a great nation, came closer to its fulfillment.
ד"ה אנוכי האל אלוקי אביך: אני הוא שאמרתי לאביך (כ"ו ב') "אל תרד מצרימה", אני הוא שאומר אליך: "אל תירא מרדה מצרימה" עתה, "כי לגוי גדול אשימך שם" – כי אמנם אם היו בניך יושבים בה (בארץ הזאת, בארץ המיועדת), היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם, אבל במצרים לא יקרה זה, כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים, ובכן יהיו לגוי נבדל כאמרם ז"ל (ספרי דברים כ"ו ה' ומובא בהגדה של פסח): "ויהי שם לגוי" – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם (מתבלטים ונבדלים).
I am … God of your father. I am the God who told your father not to go to Egypt (26:2), yet I am telling you to go. There I will make you into a great nation. Whereas if you remain here your offspring will intermarry with the Canaanites. This will not happen in Egypt because the populace will not even eat with the Hebrews; see 43:32
משום שהיה ירא שלא יהא נשקע זרעו בהתערבות האומה של מצרים. ורק בארץ ישראל... יכול להיות משומרת הנקודה הישראלית מדור דור, מה שאין כן במצרים, אפשר שיהא חס ושלום שוקע עין ישראל. ועל זה הבטיחו ה': "אל תירא, כי לגוי גדול אשימך שם" – לדרשות חז"ל משמעות "גוי גדול" שיהיו גוי מצוין בפני עצמו, ולא משוקעין במצרים; ולפי הפשט משמעות "גוי" בכל מקום אומה שיש לה מדינה ומלוכה בפני עצמה, ובמצרים נעשו מוכשרים לזה.
1. מה קשה לכולם?
2. מה סמך מצא בעל לקח טוב לפירושו בלשון פרקנו?
*
3. מי מן המפרשים הנ"ל הולך בעקבות תרגום יונתן?
*
4. כיצד מפרש חזקוני את המלה "מרדה" בניגוד לפשט?
5. התוכל להביא מספר בראשית הוכחות למה שאומר ספורנו, שקיים היה חשש פן יתחתנו בני-ישראל בכנענים ויתערבו בהם?
6. כיצד משתקפת רוח תקופתו של בעל העמק דבר בפירושו?
(ועיין גם גיליון ויגש תשט"ו שאלה ג).
7. הסבר את סוף דבריו של בעל העמק דבר "ובמצרים נעשו מוכשרים לזה" – הא כיצד?
ד. "אל תירא"
"אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה"
And He said: ‘I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation.
השווה לפסוקנו:
לאברהם נאמר (ט"ו א'):
"אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ"
After these things the word of the LORD came unto Abram in a vision, saying: ‘Fear not, Abram, I am thy shield, thy reward shall be exceeding great.’
ליצחק נאמר (כ"ו כ"ד):
"אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי"
And the LORD appeared unto him the same night, and said: ‘I am the God of Abraham thy father. Fear not, for I am with thee, and will bless thee, and multiply thy seed for My servant Abraham’s sake.’
למשה נאמר (במדבר כ"א ל"ד):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ"
And the LORD said unto Moses: ‘Fear him not; for I have delivered him into thy hand, and all his people, and his land; and thou shalt do to him as thou didst unto Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon.’
מה הסיבה שבכל המקומות הנ"ל לא נאמר תחילה ויירא אברהם, ויירא יצחק... לפני שנאמר מפי ה' "אל תירא"?
ה. "אנכי ארד...ואנכי אעלך..."
"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה"
I will go down with thee into Egypt; and I will also surely bring thee up again; and Joseph shall put his hand upon thine eyes.’
**
כלומר ארד עמך וגם עלה אעלך כמו (שמות י"ב ל"ב) "ובירכתם גם אותי".
**
אעלך גם עלה, G’d meant that He would both descend with Yaakov to Egypt and also return with him to the Holy Land. The single expression גם serving as preposition for two activities, also occurs in Exodus 12,32 וברכתם גם אותי, when Pharaoh asked Moses to bless him as well as the Jewish people when they would offer sacrifices to their G’d.
מהו הקושי המשותף בפסוקנו ובפסוק בספר שמות, ומהי דרכו של רשב"ם ביישוב קושי ממין זה?
(היעזר בדברי רשב"ם בראשית כ"ט ל' ד"ה ויאהב גם את רחל).
ד"ה ואנכי אעלך: הבטיחו להיות נקבר בארץ.
ואנכי אעלך AND I MYSELF WILL ALSO SURELY BRING THEE UP AGAIN — Here He promised him that he would be buried in the Holy Land (Talmud Yerushalmi Sotah 1:10).
ד"ה אעלך גם עלה: אחר שאעלך ואוציאך משם תוסיף מעלה על מה שהיה לך קודם רדתך שם, כאמרו (שמות ג') "ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה".
אעלך גם עלה. Not only will I bring you out of Egypt (in a coffin) to be buried in the Holy Land, but I will also bring your numerous descendants out of there to a good land flowing with milk and honey (the land of Cannan) as we know from G’d’s promise to Moses in Exodus 3,8.
א. מה קשה לכל אחד מהם בפסוקנו?
ב. מה ההבדל העיקרי בין תשובותיהם?