פרשת וישב תשכ"ט - מכירת יוסף
למחציתו השניה של פרק זה עיין גם גיליון וישב תשי"ב.
א. "אל תשפכו דם..."
"אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר"
And Reuben said unto them: ‘Shed no blood; cast him into this pit that is in the wilderness, but lay no hand upon him’—that he might deliver him out of their hand, to restore him to his father.
ד"ה אל תשפכו דם: אמר להם: "הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם כי גם אני שנאתיו, ורציתי שיומת על ידי אחרים, אבל אתם אל תהיו שופכי דם בידיכם, חלילה לכם". והכוונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו. והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה, שלא קיבלו ממנו, כמו שאמר להם (מ"ב כ"א) "הלוא דיברתי אליכם לאמור: אל תחטאו בילד ולא שמעתם", וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו, אמר להם: "אם כן אל תשפכו דם בידיכם". ולא אמר "דמו", כי הראה עצמו שלא יאמר כך לאהבתו, רק שלא יהיו שופכי דם. לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו.
The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.
א. מה הם הקשיים בדברי ראובן שמיישב הרמב"ן?
*
ב. מניין לרמב"ן שגם "דברים אחרים אמר להם מתחילה", היינו דברים שלא נכתבו כאן, ודלמא לא אמר אלא אותם דברים הכתובים כאן?
ג. מה רוצה הרמב"ן להוכיח בהביאו את הפסוק מ"ב כ"א?
ד"ה אל הבור הזה אשר במדבר: לאמור הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת ממנו, והוא במדבר, ואם יצעק אין מושיע לו, כי אין עובר עליו.
The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.
א. מה הקושי בפסוק שרצה לפרש?
ב. במה הולך הרמב"ן בפירוש זה בעקבות פירושו הקודם (לחציו הראשון של הפסוק?)
ב. מכירת יוסף
"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה"
And there passed by Midianites, merchantmen; and they drew and lifted up Joseph out of the pit, and sold Joseph to the Ishmaelites for twenty shekels of silver. And they brought Joseph into Egypt.
ד"ה ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.
ויעברו אנשים מדינים AND THERE PASSED BY MIDIANITES — This was another caravan: Scripture indicates that he was sold several times.
ד"ה וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים.
וימשכו AND THEY DREW UP — the sons of Jacob drew up את יוסף מן הבור JOSEPH FROM THE PIT, and they sold him to the Ishmaelites, and the Ishmaelites to the Midianites and the Midianites into Egypt (Midrash Tanchuma 1:9:13).
ד"ה ויעברו אנשים מדינים: בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו. ואע"פ אשר כתב (בראשית מ"ה ד') "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" יש לומר שגרימת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע – על ידי המקרה. והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באת לומר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" שאחיו מכרוהו, אף כן צריך לומר, שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואחר כך מכרוהו לישמעאלים.
ויעברו אנשים מדינים, while the brothers had been sitting down to consume their meal, having distanced themselves somewhat from the pit into which they had thrown Joseph in order not to be guilty of “eating while spilling blood,” they were waiting for the Ishmaelites whom they had seen in the distance, to arrive. During this period the Midianites, coming from a different direction had passed there, saw Joseph in the pit, pulled him up, and proceeded to sell him to the Ishmaelites. One may assume that the brothers had no knowledge of this. Even though the Torah appears to attribute the sale of Joseph to the Ishmaelites to the brothers, (based on Joseph accusing them of having sold him to Egypt, 45,4) we would have to say that because of their having been instrumental in bringing about that sale they are considered as if having assisted in that sale. This appears to me the deeper meaning of the plain meaning of the text both here and in chapter 45. The line describing the Midianites passing that way is described as something totally coincidental, having nothing to do with what the brothers had planned to do with Joseph. Even if the Torah says:וימכרו (את) יוסף לישמעאלים, this sounds as if the brothers did the selling. It is also possible that the brothers noting the Midianites suddenly materialising out of nowhere, instructed them to pull Joseph out of the pit after which they themselves sold him to the Ishmaelites.
והנה אורחת ישמעאלים באה מן הגלעד: כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד הכירו כי אורחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר להם יהודה: "הנה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים אל ארץ רחוקה: נמכרנו להם, כי לא יודע הדבר". וכאשר קרבו להם (=אליהם), מצאו כי היו בעלי סחורה אשר להם הנכאת והצרי, אנשים מדינים סוחרים, ששכרו הגמלים מהישמעאלים. וימכרו את יוסף למדינים, שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי אורחת ישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם, ואמר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" כי להם מסרו אותו, שהם מוליכים הסחורה למצרים, וזה טעם (ל"ט א') "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה", כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר (ל"ז ל"ו) "והמדינים מכרו אותו אל מצרים". וכל מעשהו בכתוב פעם יספר אותו כמושל המצוה בו ופעם כשליח שיעשהו בידו. כענין שנאמר (דברים י"א ז') "את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה" וכתוב באחר (דברים ל"ד י"ב) "ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" וכן אמר (מלכים א' ז') "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה" – וחירם עשאה. כדכתיב (מלכים שם) "ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו". וביוסף עצמו נאמר (בראשית ל"ט) "ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה – נותן המעשה למצוה ולעושה אותו. ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין (שופטים ח' כ"ד) "כי ישמעאלים הם", ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר "כי נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם" ירמוז על בני קדם, שהמלחמה ההיא להם היתה, דכתיב (שופטים ו' ל"ג) "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו", ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפלגשים אשר לאברהם אמר (בראשית כ"ה) "וישלחם מעל יצחק בנו - קדמה אל ארץ קדם". גם יתכן שיהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על ארץ מדין כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם?! והנכון בפשט הכתוב ביוסף – מה שאמרנו בו. אבל רבותינו אמרו שנמכר פעמים רבות.
..When they raised their eyes and saw from afar men coming from the road from Gilad, they recognized that they were an Ishmealite caravan on the camels and they knew that they were going to Egypt, since from Gilad comes <name of="" road="" #1=""> and <name of="" road="" #2="">, and this was the way people went to Egypt. <loose translation=""> Therefore, Yehuda said to them, 'These men are from a far land and going to a far land. We will sell him to them and the matter will not become known.' When they came closer, they found that they were merchants who travel those roads, Midianite merchants who leased the camels from the Ishmealites and they sold Yosef to the Midianites, who bought him in order to trade him, for the Ishmealites, the lessors of the camels, did not purchase merchandise for themselves. It says in 37:28, "They sold Yosef to the Ishmealites" because they gave him to them while they were carrying the merchandise to Egypt , and that is the meaning of the phrase "from the Ishmealites who brought him down there," because he had been in their hands (=in their custody) even though the Midianites were his owners and they traded him, like it says in 37:36, "The Midianites sold him to Egypt," for any action in the Chumash will once be told with [the name of] the one who commanded it and once will be told with [the name of] the one who carried it out. For example, in Devarim 11:7, it says "...all the actions of Hashem, the greatness that He did," and later it says in 34:12, "that Moshe did in from of all of Israel." And so it says in Melachim 1 7:51, "the work was completed that was done by the king Shlomo," but Hiram did it, like it says, "And he [Hiram] came to King Shlomo and did all the work for him." About Yosef himself it says in 39:22, "all that was done there [in the prison], he would do it. It gives [credit for] the action to the commander of it and to the doer of it. Rabbi Avraham [Ibn Ezra] says in 37:28 that the Midianites were called Ishmealites, (i.e., these two groups are really the same group) like it says in Shoftim 8:24 that the kings of Midian were Ishmealites. It is not like he thought, becaue the Torah says in Shoftim 8:24 "for they had gold nose-rings, for they were Ishmealites," this is hinting at 'Bnei Kedem', for this war was for them, like it says in Shoftim 6:33
בן אמוזג:
ד"ה וימכרו את יוסף: המשתדל (=שד"ל ההולך בעקבות הרשב"ם) חתר להחזיק דעת האומרים, כי לא אחיו מכרוהו, רק המדינים – ולדעתי תנחומין של הבל הוא מנחמנו. והאמת כדעת חז"ל שאחיו מכרוהו. והכתוב צווח (בראשית מ"ה) "אשר מכרתם אותי מצרים". ואם כפירושו: אתם גרמתם לי שאמכר ע"י שהשלכתם אותי בבור, לא היה אומר (בראשית נ') "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה". והרי כפי פירושו (=של שד"ל ושל מי שהלך שד"ל בעקבותיו) מחשבת האחים לא היתה שירד למצרים, ואם כן אין מחשבת האחים מעין מחשבתו יתברך עד שיפול ביניהם הדמיון. ואם כדבריו שלא ידע יוסף כשהעלו אותו המדינים מן הבור אם אחיו מכרוהו, ועל כן ייחס להם בטעות את המכירה, לא היה אומר "מכרתם אותי מצרימה", כי בעיניו ראה לכל הפחות שהמוכרים אותו למצרים לא היו האחים, רק המדינים. ומה שיבטל פירוש זה מעיקרו הוא מה שאמר ראובן (בראשית מ"ב כ"ג) "הלא אמרתי אליכם לאמור: אל תחטאו בילד ולא שמעתם" – ומה עשו האחים נגד רצונו אם לא מכרוהו, עד שאומר להם "ולא שמעתם"?! ואם על ההשלכה אל הבור כיון - הלא הוא היה היועץ בדבר!
1. מה הם הקשיים המרובים בפרקנו שגרמו לחלוקי הדעות בין פרשנינו?
ד"ה וימשכו: קשה, מה הוכרח לפרש שמכרוהו אחיו לישמעאלים וישמעאלים למדינים, ולא להיפך? והלא אז יתישבו הכתובים יותר.
א. למה יתישבו אז הכתובים יותר?
ב. למה לא פירש רש"י כפי הצעת הרא"ם, אע"פ שהיו הכתובים "מתישבים יותר"?
3. מה ראה הרשב"ם להוסיף שהיו אוכלים רחוקים קצת מן הבור?
*
4. מהי ההוכחה הגדולה בפרקנו למה שאומר הרשב"ם "שהאחים לא ידעו"? (פרט לפסוק כ"ח עצמו).
5. האם יש להביא ראיה לתפישת הרשב"ם ממה שאומר יוסף בפרשתנו (מ' ט"ו) "כי גנב גנבתי מארץ העברים"?
6. האם הולך הרמב"ן בשיטתו של רש"י או בשיטתו של הרשב"ם, או בחר לו דרך שלישית?
7. במה מסכים הרמב"ן עם הראב"ע, ובמה הוא חולק עליו?
8. הסבר את המילים המסומנות בקו בדברי הרמב"ן.
9. מה מוכיח הרמב"ן בעזרת הפסוקים מספר דברים ומספר מלכים?
*
10. כיצד אפשר להסיר את כל תלונות בן אמוזג מעל הרשב"ם וההולכים בשיטתו. (ענה לכל טענותיו אחת לאחת! שים לב ביחוד לאחרונה שבטענותיו).